היהדות והיהודים: שונאים, סיפור אהבה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4018820,00.html

 

מצד אחד, רוצים לשמור על השבת – מצד שני, רוצים רפורמה בשבת. מצד אחד, רוצים לשמוע את עמדת הרבנים בנושאי אקטואליה – מצד שני, דורשים שינוי בחקיקה הדתית. זו אינה סכיזופרניה לאומית, אלא רק רצון להצטרף למעגל השותפות

26.01.11
השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את תוצאות הסקר שערכה בנושא "מקומה של הדת בחיים הציבוריים בישראל". אך על אף שתוצאותיו ראויות היו להניע את אמות הסיפים, ולעורר דיון ציבורי נוקב בכל הקשור למקומה של הדת בחברה הישראלית – דבר לא קרה. רגע לפני שיושלכו תוצאות הסקר אל תהום הנשייה, חשוב לעיין בהם ולבחון לעומק את משמעותם.

במבט ראשון נראים כמה מן הנתונים כסותרים זה את זה. מחד גיסא, מעיד הסקר על חיבור ועל יחס חיובי לדת ישראל, ומאידך גיסא, הוא מעיד על ניכור ועל יחס שלילי לאופן בו מוצאת הדת את ביטויה במדינה.

פרדוקס הדת והמדינה

כך למשל, מצא הסקר כי למעלה ממחצית מתושבי ישראל היהודים סבורים שחשוב שעמדתם של אנשי הדת תישמע בתהליך קביעת המדיניות (35% מהחילונים וכמחצית מהמסורתיים הסכימו לקביעה זו). זאת ועוד, שני-שלישים מהאוכלוסייה סבורים כי חשוב לשמור על השבת לפי המסורת היהודית (כ-40% מהחילונים ולמעלה מ-70% מהמסורתיים תומכים בקביעה זו). כמו כן מצא הסקר, כי רוב תושבי ישראל מעוניינים לתגבר את לימודי הדת בבתי הספר הממלכתיים.

עם זאת, 57% מהמשיבים סבורים כי יש להפריד את הדת מהמדינה. לא זו אף זו, כשני-שלישים מהמשיבים סבורים שיש לערוך שינויים מרחיקי לכת בתחום שירותי הדת והחקיקה הדתית במדינת ישראל, למשל בתחום הנישואים האזרחיים והפעלת בתי עסק ותחבורה ציבורית בשבת.

שתי משמעויות עיקריות עולות מן הפרדוקס המתואר לעיל: הראשונה, הסקר סותר את הטענה לפיה ההתנגדות לחקיקה הדתית הנוכחית ולמוסדות שירותי הדת והרבנות, היא משום "התנגדות לתורה" ו"שנאת ישראל". מהסקר עולה בבירור כי שתי הדעות יכולות לדור בכפיפה אחת; אפשר לאהוב את התורה ואת הדת, ועם זאת להתנגד בתוקף למתכונת הנוכחית בה מנוהלים ענייני הדת במדינת ישראל.

מתוצאות הסקר עולה גם זעקת רובו המכריע של הציבור, הקוראת לשינוי דחוף בתחום שירותי הדת ויחסי הדת והמדינה. על אף שרבים התחומים הדורשים שינוי ורענון (אופי השבת, החינוך היהודי, מערכי הכשרות, המקוואות הקבורה, בתי הדין ועוד) – רק שינוי מערכתי כולל בצורת החשיבה, יוכל להקטין את הניכור שחש הציבור למוסדות הדת ולחקיקה הדתית, ולענות על הצורך הקיים בציבור.

כולנו שותפים

השינוי המהותי המתבקש הוא הרחבת מעגל השותפות באחריות על תחום הדת בישראל. נכון להיום מוחזקים רוב שירותי הדת ומוסדותיה בידיי פלח אוכלוסיה מצומצם, בעל קו אידיאולוגי צר ושיוך מפלגתי מסוים מאוד. רק הרחבת מעגל השותפים לנושאים הנוגעים בדת ומדינה, עשויה לצמצם את הניכור, ולחזק את החיבור לדת ולשירותיה.

רוב השינויים שנעשו בתחום זה בשנים האחרונות נגעו בנושאים ביורוקרטים – דהיינו הוספת פקידים, בניית מערך מנהלי וכדומה.
אך נראה כי לא דרושה ביורוקרטיזציה של הדת במדינה, אלא דווקא דמוקרטיזציה של הדת במדינה. היהדות איננה שייכת לאיש. דרושה מציאות בה כל יהודי – גבר או אישה, דתי, חרדי, מסורתי או חילוני – יחוש יהודי שווה זכויות באחריות ובשותפות לענייני הדת.

רק הרחבת מעגל השותפים תמוטט את חומות הזרות, תשבית את הניכור, ותאפשר לכל יהודי הרוצה בדבר – לקיים בעצמו את מילות התפילה "ותן חלקנו בתורתך".

 

* הרב אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ יבנה, ורכז פרויקט "אור חדש" של תנועת נאמני תורה ועבודה