הלכה ושירות צבאי: מבוא אל המורה

אל המורה – מבוא

מאוהלה של תורה לאוהל הסיירים

עד לגיוסו לצבא גדל הנער "בתנאי חממה", במסגרת שחינכה והדריכה אותו וקבעה לו תכנים וגבולות ברורים; מסגרת שהעריכה אותו על פי השקפה ואמות מידה דתיות. הנער גדל בסביבה תומכת ומגוננת, בחברה סגורה של קבוצת עמיתים ומורים בעלי רקע והשקפה דומים. דמויות ההזדהות שלו היו לרוב דומות לו ותואמות לאופי חינוכו. אם התעוררו שאלות וקשיים היה מי שנמצא בסביבה ויכול היה לתת להם מענה ועזרה. הנער יכול היה לפטור עצמו מהצורך לברר את זהותו העצמית ולבדוק עד כמה הוא מאמין ונאמן לדרך בה חונך. והנה, כל זה משתנה עם פשיטת בגדי האזרחות ולבישת המדים.

המעבר לצבא דורש התגייסות במלוא מובן המילה – גיוס מלא של כוחות הגוף והנפש לשם ההצלחה במילוי תפקידו הקשה של החייל. תפקיד  זה דורש רכישת מיומנויות רבות ומקצועיות, כושר גופני, כוח סיבולת, נכונות להיכנס לסיכונים ועוד, בפרק זמן קצר.

הצבא זקוק למסה גדולה של יחידים הפועלים בשילוב מלא למיצוי מירב הפוטנציאל. צורכי ביטחון אלה דורשים גיוס מספר מרבי של חיילים, שעל אף שונותם הרבה, אמורים לתפקד כגוף אחד, יעיל וחזק. מטרה זו מושגת על ידי ניתוק החייל ממקום גידולו, הכנסתו למסגרת צבאית סגורה הפועלת על פי כללים וקודים תואמים, בניית היררכיה פיקודית וטיפוח המשמעת. צרכים אלה עושים את המעבר למסגרת הצבאית של הנער שטרם סיים את תהליך התבגרותו, למורכב ובעייתי.

גורמים להמחשת הבעייתיות שבמעבר לצבא:

1. גיוס כוחות

"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". כך נפתח השולחן ערוך, ואכן כל קיום מצוות דורש מהאדם התחזקות והתגברות על יצריו. בצבא נדרש החייל לגייס את כל כוחותיו ומרצו על מנת לעמוד במשימותיו. כשמגיע זמן קיום המצוות מוצא עצמו החייל לא אחת עייף ומדולדל כוחות.

2. זהות עצמית

החברה עימה נפגש החייל בצבא מתאפיינת ביחסים קרובים ואינטנסיביים ביותר. הוא בא במגע הדוק  עם חיילים בעלי מטען רוחני ותרבותי מגוון, השונה מאוד מזה שאליו הורגל. לחברה חדשה זו השפעה רבה עליו. שוב לא יכול החייל לחמוק מהצורך להגדיר לעצמו את זהותו הדתית, את אמונתו ואת גבולותיו. שלב חשוב זה נעשה תחת לחץ פיזי ונפשי של העמידה בדרישות המערכת הצבאית. ואולם, אם יתעלם מצורך זה עלולה אישיותו להיטשטש ולהיבלע בסביבתו החדשה.

3. מדד חברתי שונה

אם עד עכשיו היה הנער רגיל להיבחן על ידי סביבתו הקרובה על פי מידת התאמתו לנורמות הדתיות, הרי שסביבתו החדשה בוחנת אותו על פי התאמתו וכישוריו הצבאיים. דרך משל, תלמיד מתמיד ומצטיין שמקומו בחברה היה איתן וברור עלול למצוא עצמו לפתע חייל לא יוצלח המתקשה לתפקד בסביבתו החדשה. זהו ניסיון קשה ביותר שעלול לערער את ביטחונו העצמי של הנער ואת ביטחונו בדרכו, ויש להכינו נפשית למצבים כאלה.

4. דמויות הזדהות

לכל אדם ישנן דמויות הזדהות, שהשפעתן על דרך חייו משמעותית. בצבא המפקדים הם המהווים לרוב גורמי חיקוי והזדהות. אלא שמפקדים אלה באים מרקע תרבותי מגוון, שאינו תואם תמיד את החינוך הדתי. לא אחת, מפקד נערץ עלול להיות מתחרה חינוכי כבד משקל, לר"מ בישיבה.

5. התגובה מהירה

הדינמיות הרבה של החיים בצבא מעמידה בפני החייל שאלות הילכתיות ומוסריות רבות שאליהן הוא נדרש בזמן קצר. בהחלטותיו הוא צריך להתחשב  בדרישות שונות, משתנות ואף סותרות, וכל זאת בהעדר גורמים מכוונים זמינים. 

6. שחיקה וחלופה

קיים שוני גדול בין העיסוק במצוות היהדות השונות לבין העיסוק במצוות הצבא (כחלק מרכזי במצוות הצלת נפשות). ברוב המצוות שבהן אנו עוסקים המצווה הינה חלק מאורח החיים הדתי ותורמת להעשרת עולמו הרוחני של מי שמקיים את המצווה ברצינות. ואילו בקיום מצוות הצבא משתלב הנער-החייל באורח חיים שונה, שאינו תואם, בדרך כלל, את אורח החיים הדתי. כתוצאה מכך עלול השירות הצבאי לגרום שחיקה מתמדת בעולמו הרוחני של החייל. יתרה מכן, המסגרת הצבאית יוצרת עבור החייל מסגרת חברתית המכתיבה כללי התנהגות ומעניקה משמעות, ובכך היא עלולה להטעות וליצור את התחושה שדי בה, ושוב אין צורך במסגרות נוספות.

 העולה ממכלול היבטים אלה הוא ההכרח להתכונן לקראת הכניסה לצבא, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". הכנה זו נדרשת בעיקר עבור הנער המתגייס לצבא  באופן עצמאי, ללא מסגרת תומכת (בשירות ההסדר הגיוס הינו קבוצתי, כך שישנה תמיכה מהסביבה החברתית הדומה לזו שבישיבה).

בעבודה זו נצטמצם בהיבטים הילכתיים, העולים ומתחדדים עם המעבר לצבא. בהיבטים נוספים – אמונתיים, הכרתיים, סוציולוגיים, פסיכולוגיים ועוד – נדון בחלקים אחרים של תוכנית ההכנה לצבא.

על שלושה סוגי חיילים

ניתן לאפיין את דרכי התגובה לדילמות ולמבחנים העולים תוך כדי השירות בצבא על פי שלושה דפוסים עיקריים:

1. שומר החומות

בסוג תגובה זה רוצה החייל להמשיך עד כמה שניתן את שיגרת חייו הדתיים. במשך שירותו הצבאי עסוק הוא "בקרב הישרדות" לשמירת דתיותו.  כתוצאה מגישה זו, מפתח החייל נטייה  להסתגרות והתבדלות חברתית. לא אחת, גורמת גישה זו לפגיעה ביכולתו הצבאית של החייל, ובייחוד במילוי תפקידים הדורשים התמסרות גבוהה.

2. לוקח פסק זמן

ישנו סוג תגובה, לצערנו מצויה למדי, של החייל שלקח "פסק זמן". חייל זה מתמסר באופן מוחלט לצבא ולהווי החברתי שבו ופורק מעליו את הדרישות הדתיות שנתפסות אצלו כמיגבלות וכסייגים מיותרים. לרוב מלֻווה גישה זו באמירה – "אחרי הצבא נשוב אל הדת". מובן שאסור לנו להשלים עם התופעה, מה גם שכולנו יודעים שאין יותר קבוע מן הזמני. גם אם יחזור למוטב לאחר השירות הצבאי ואנו נעודדו לכך, הרי שלרוב זו דתיות רופפת ביותר.

3. הגישה המשלבת

חייל הנוהג לאור גישה זו אינו מוכן להנחות וויתורים לעצמו בתחום הדתי, ויחד עם זאת רואה בהליכתו לצבא שליחות, והוא רוצה למלא אותה על הצד הטוב ביותר. דווקא חייל זה הוא שירגיש ביתר שאת את הקונפליקט בין ההלכה לצבא, ובייחוד כאשר ימלא תפקידים קשים, כגון: שירות ביחידה מובחרת או פיקוד – תפקידים הדורשים הזדהות רבה וגיוס מרבי של כוחות הגוף והנפש.

בעבר, הסתפק החייל הדתי המצוי בתקופת שירות מוגבלת ובבחירה מתוך מספר מצומצם של תפקידים.  אי לכך, מרחב התמרון שהיה פתוח בפניו היה צר יחסית והצטמצם לשאלה כיצד עליו לפעול באופן אישי בתוך מערכת פקודות–הלכות שאליהן הוא מחויב. כיום, יותר ויותר חיילים דתיים שואפים לתפקידי פיקוד או לשירות ביחידות מובחרות, וממילא אנו מצפים מהם שיבחרו בדרך השלישית. תופעת "הראש הגדול" פותחת בפניהם מרחבים ותחומים חדשים מתוקף אחריותם הגדלה. מפקדים אלה ידַרשו להפעלת מערכת שיקולים רחבה האמורה להתחשב באספקטים רבים ומורכבים.

צרכים אלה מחייבים שינוי תפיסה בהכשרת החייל לשירותו הצבאי, ועבודה זו מנסה להיענות לאתגר.

במחשבה תחילה

עד כה הסברנו את הצורך בהכנה לצבא וכן את השינוי בטיפוס החייל הדתי הגדל במחננו. בדברים הבאים אנסה להסביר את שינוי האסטרטגיה החינוכית, שאליו יש לחתור.

1. "ראש סגור" ו"ראש פתוח"

הסובר שיוכל לצייד את הנער העומד לקראת גיוסו בפתרונות ברורים לכל מצב, משלה את עצמו! מספר השאלות שעלולות לצוץ לא ניתן לצפייה מראש,  כמו גם השיקולים והמשתנים שאליהם חובה להתייחס בכל שאלה. יתירה מזו: המורה עלול להכשיל את חניכו בכך שייכנס לצבא "סגור" בתוך תבניות חשיבה מקובעות. חניך זה יתקשה לתפקד היטב ובצורה נכונה בתוך מערכת דינמית, הפתוחה להשפעות מכיוונים רבים ושונים – דרישות הילכתיות, צורכי הצבא, הקשרים החברתיים, המצב הנפשי והפיזי, התדמית האישית, וכו'.

2. "סמוך עליהם!"

את העניין שעליו דיברנו בקטע הקודם ניתן להבהיר מכיוון אחר.

לעיתים מעדיפים מוריו של החניך את החניך הצייתן, הפועל על פי ההוראות שקיבל ונמנע מהפעלת שיקול דעת. גישה זו עלולה לגרום לו להימנע בעתיד מלקיחת אחריות, ובאופן כללי משקפת פקפוק ביכולתו ואינה תורמת לביטחונו העצמי.

אכן, ישנה מידה של נוחות וביטחון בדרך זו, אבל בשאלות ובמצבים מורכבים, כמו אלה המתעוררים במהלך השירות הצבאי, עלולה גישה זו להיות בעייתית. הבעיה מתעוררת במקרים חדשים או מורכבים, שלגביהם אין בידי החניך תשובה מן המוכן. במקרה זה, חניך שלא סיגל לעצמו כישורי ניתוח והכרעה, ישתמש בהכרעה המוכנה מראש (אף כי אין המקרה הנדון דומה להכרעה), או שיפעל מבלי שיקול דעת כלשהו. 

הדרך הנכונה היא להכשיר את הנער לתפקד במצבים מעורפלים ומורכבים, גם בהעדר מסגרת מנחה קבועה ויציבה. לשם כך חשוב מאוד למקד את העבודה החינוכית בשני כיוונים:

א.         חיזוק הצד הפנימי, קרי: אמונה חזקה, מודעות וביטחון עצמי (ולא גאווה!). יסודות אלה יאפשרו לפתח גישה פתוחה וגמישה לשינויים ולצרכים הרבים תוך שמירה על אוריינטציה  וגבולות ברורים.

ב.    מן ההיבט ההילכתי – לצד לימוד ההלכה הפסוקה, שהוא בוודאי הכרחי, יש לטפח כישורים ויכולות הכרעה וחשיבה עצמית.  אין הדבר אומר שאנו באים להחליף את הסמכויות ההילכתיות – הם מורי הדרך והחניך שיצא לדרך יהיה מסוגל לתפקד ולקבל הכרעות תוך הפעלת שיקול דעת נכון גם בהעדרם.

3. יצירת הזדהות

בהשתתפות בתהליך ההילכתי, המעמיק אצל התלמיד את ההזדהות עם עולם ההלכה קיים יתרון בולט נוסף. הודות לכך, שאלת  קיום המצוות פוסקת מלהיות שאלה של צייתנות ומשמעת בלבד והופכת לקבלה מרצון ומאהבה, וקיום המצוות נעשה איכותי ומשמעותי יותר.

4. ואפשר גם לטעות…

בהחלט תיתכנה טעויות בדרך זו, ובוודאי ביחס לחניך הממוצע, שהידע שהספיק לצבור מועט, אבל אל לנו להירתע בשל כך! אם אמנם השיקולים העקרוניים נשקלו, וההכרעה נעשתה מתוך אחריות, ישוב החייל לביתו, יַפנה את השאלה לבר–הסמכה והידע, יפיק את הלקח הדרוש ויישם אותו מכאן ולהבא. "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן" (גיטין, דף מג עמוד א). עם זאת,  על המחנך להטמיע את עקרון היסוד, התיקון  "וכל עוד הנר דולק לתקן". יש להעביר את המסר – "גם אם טעית, זה לא סוף העולם, תשוב ותתקן מעשיך".

רציונל העבודה

א. מטרה

מטרת העבודה היא שיפורה של יכולת התמודדות ההילכתית והעמקתה אצל חניכי בתי הספר והישיבות התיכוניות של הזרם הדתי לאומי בתקופת השירות הצבאי.

ב. שינוי דגש

אין בעבודה זו שום יומרה להחליף חומר הילכתי רב, בכמות ובאיכות, שנכתב בנושא ההלכה בצבא. הגישה המקובלת לטיפול בשאלות ההילכתיות המתעוררות בצבא היתה מתן תשובה ברורה ונחרצת עד כמה שאפשר, בדרך של היזקקות לספרות השאלות ותשובות, או לספרי פסיקה. בעבודה זו בחרתי ללכת בדרך שונה מן המקובל על ידי העברת הדגש העיקרי למשא ומתן ההילכתי ולשיקולי הדעת השונים בשאלות העולות ופחות לעצם ההכרעה (זו הגישה בה נוקט התלמוד).

ג. שני מודלים

שני דפוסי חשיבה וניתוח עמדו בפני: המודל האינדוקטיבי והמודל הדדוקטיבי. בבחינת המודל האינדוקטיבי נתחיל תמיד מן המקרה הספציפי, מהשאלה המקומית, ודרכה נגיע לעקרונות ולכללים ההילכתיים. ואילו בדרך הדדוקטיבית נלמד את העקרונות והכללים בנבדל מסבך הפרטים, ורק אחר כך נפנה ליישומים במציאות הקונקרטית המורכבת.

בעיני ישנה עדיפות למודל האינדוקטיבי. הסיבה לכך נובעת מהתאמתה לאופי ההכרעה בזמן אמת, שהרי אם תתעורר בפני החייל שאלה סביר שתתעורר כבעיה ספציפית, נקודתית. אנו נשאף לחזק אצל החייל את יכולת הניתוח מן המקרה הפרטי לעקרונות הכלליים, ומניתוח העקרונות אל קבלת ההחלטה.

יחד עם זאת, ישנו יתרון בדרך הדדוקטיבית. הבחינה והעיון בעקרון באופן סטרילי ומבודד מסבך הפרטים מקלים על ההבנה ומאפשרים לשוב אל המציאות הפרטית מצוידים בכלי התמודדות כלליים. לכן, כדי שלא להפסיד יתרונות אלה שולבו במהלך הדיון "עקרונות במיקוד", קרי, עיסוק ממוקד בעקרונות העולים מהשאלות העומדות על הפרק.

המורה יכול לבחור באחת משתי הדרכים:

להתחיל מן הדילמות, מסיפורי המקרה, ומהם לעבור אל ניתוח העקרוני – הליכה בדרך האינדוקטיבית.

לבחור בנתיב הדדוקטיבי על ידי הצגת עיקרון במיקוד, הבנתו וניתוחו, ומעבר ממנו אל היישומים הספציפיים במציאות הצבאית.

מבנה העבודה

באופן כללי

המבנה אמור לשקף את תהליך הלמידה והסקת המסקנות האינדוקטיבי. על כן נתחיל מן המקרה שיעלה דילמה מסוימת וננסח את השאלות העולות לגביה. בשלב הבא  נפרוס את השיקולים והעקרונות שיסייעו במתן תשובה לשאלה, ולבסוף נציע הכרעה מסוימת. לצד מהלך זה יופיעו ה"עקרונות במיקוד".

1. הדילמות

בסיפורי המקרים השתדלתי להעלות דילמות לא פשוטות, המחייבות התייחסות לעקרונות שונים ולעיתים אף סותרים. המטרה המרכזית שעמדה לפני היתה מתן החשיבות להפנמת מורכבותם של החיים בצבא על ידי החניך ורצון לשפר את יכולתו לשקול ולנתח מצבים אלה כראוי.

בהצגת המקרים העדפתי לשקף את אופי השאלות העולות בחיי היום יום בצבא, בשיגרת החיים האפורה והשוחקת ולא דילמות בעיתות  מלחמה, שעל אף כובדן הרב הינן, תודה לאל, נדירות.

היות שאין החיבור מכוון להיות ספר הלכה מקיף לא התיימרתי לסקור את מכלול השאלות שאליהן עשוי החייל להידרש בשירותו הצבאי. יחד עם זאת, השתדלתי שהשאלות שנבחרו יעלו עקרונות כלליים,  הנוגעים למכלול רחב של היבטים מעולמו של החייל הדתי.

על מנת לשקף מיגוון תפקידים בצבא בחרנו להתייחס למקרים שבהם אנו דנים הן מזווית הראייה של החייל, והן מזו של המפקד.

מן ההיבט הדידקטי, יש יתרון בהצגת דילמות בעלות מספר שיקולים ואפשרויות הכרעה. שאלות אלו מזמינות דיון פורה בכיתה והופכות חומר הילכתי, שלרוב נתפס על ידי התלמידים כמשעמם, למאתגר ומרתק. ברור, שככל שהדיון בכיתה מעניין ומושך את התלמיד כך הוא גם יחקק בליבו ויהיה לו לעזר רב עתיד.

2. השאלות

מטרת שלב זה הינה לחדד אצל הלומד את החשיבות של ניסוח השאלה. לא אחת קיימת נטייה לדלג על שלב הצגת השאלה, ולגשת מייד לתשובה. נטייה זו גורמת לרוב להסתפקות בתשובות קיימות ולצמצום ואף להחמצה של מטרת הדיון.

עם זאת, אני רואה חשיבות חינוכית במתן עידוד לשאול שאלות ולהתלבט, זו דרכה של תורתנו – "אין הביישן למד!" השאלות מנוסחות באופן פשוט, בהתאם לידע המשוער העומד לרשות החייל הדתי הממוצע. גם כאן  המטרה היא להרגיל להצגת שאלות גם אם אינן "שאלת חכם".

3. עקרונות ושיקולים רלוונטיים

חלק זה הוא למעשה לב התהליך על פי המודל האינדוקטיבי (כפי שהוסבר לעיל). כאן ננסה לצקת תוכן קונקרטי בתפיסה הכללית  שהוצגה בראשית הדברים. נפנה אל התלמיד, ונזמין  אותו ליטול חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות. בדרך זו נעלה אותו מראייה פשטנית ודיכוטומית של המציאות, אל ראייה מורכבת ומעמיקה. שיתופו של התלמיד יתרום להזדהות רבה יותר מצידו ולקבלת אחריות על החלטותיו.

לאור זאת, יוצג כאן דיון בעקרונות השונים המתייחסים לדילמה הנדונה ולשאלות הנובעות ממנה. השיקולים שיעלו כאן יהוו את הבסיס לקיום דיון פתוח בכיתה.

היות שעיקר הדיון הוא בהצגת מיגוון שיקולים רחב תהיה ההתעמקות בשיקול יחיד מוגבלת, באופן יחסי. יחד עם זאת, בחרתי להתמקד ולהעמיק במספר עקרונות הרלוונטיים ומהותיים למיגוון שאלות רחב.

4. עקרון במיקוד

בחלק זה אתמקד וארחיב בעיקרון שנבחר בהיותו רלוונטי לשורה נוספת של שאלות האופייניות לצבא. מורה המעוניין ללמד בדרך הדדוקטיבית, קרי: לגשת לטיפול מהכלל אל הפרט בשאלה קונקרטית, יתחיל את הלימוד בכיתה מהעיקרון במיקוד, וממנו יצא אל הדילמה המוצגת (או אל שאלות מעשיות אחרות).

5. הצעה להכרעה

לא באתי ליטול על עצמי סמכות של פוסק. אין החיבור ספר שאלות ותשובות, על כן יש לראות  בהכרעות לביצוע הצעות בלבד. מטרת העבודה היתה התמקדות בדיון בעקרונות, ובהבאת ההצעות להכרעה עניתי על הצורך הטבעי להציע תשובה כלשהי להתלבטות. אך הכרעתי אינה מחייבת, ואני אף מזמין דעות אחרות החולקות על דעתי ומציעות הכרעה שונה.

6. הערות

בהערות השוליים הסתפקתי בהבאת מראה מקום ובהערות קצרות, רק במידת הצורך. כמו כן הוספתי הפניות לספרות העוסקת בהלכה וצבא במידה שיש בהן להוסיף על הנכתב.

"ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם"

הרב איתמר חייקין

 קובץ מצורף