הלכה למעשה/ יונתן בן הראש

22/06/2008

אנו זקוקים להלכה ציונית-דתית, שבראש מעייניה טובת האומה וכלל ישראל המציגה את היהדות בתפארתה וביופייה. כל זאת לא עתיד להתרחש עד שנאמר לחרדים: הלכה אחרת לנו
בשבוע האחרון התקיימו במקביל שתי עצרות של הציבור הציוני-דתי, האחת בירושלים והאחרת באור עציון. משתי העצרות עלה קול זעקה כנגד הטלת הספק בגיוריו של הרב חיים דרוקמן – אך נראה שבכך תם היסוד המשותף בין השניים.
העצרת בירושלים – שהתארגנה ביוזמת תנועת נאמני תורה ועבודה ובשיתוף ארגונים נוספים, כותרתה: "וגר לא תונה". ואילו העצרת באור עציון – שהתארגנה על-ידי תלמידי הרב דרוקמן, ורבנים חשובים נוספים – כותרתה: "לא נחרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים".
די בהשוואת כותרות העצרות כדי לעמוד על ההבדלים הפעורים בין השתיים. ואולם, נראה כי הבדלים אלה יש בהם כדי להצביע על תופעה עמוקה ורחבה הרבה יותר: מצבה ועתידה של הציונות הדתית.
מזה כמה שנים שישנה מגמת התחרדות הולכת וגוברת בתוככי הציונות הדתית. נראה כי עצרת המחאה שהתקיימה באור עציון, כנגד הפגיעה בכבודו של הרב חיים דרוקמן – מדגישה את המצב האבסורדי שבתהליך זה.
השאלה צריכה להישאל: על מה ולמה יצא קצפם של רבני הציונות הדתית? לכאורה, הפגיעה היא על כבודו של הרב דרוקמן, אך למעשה, אם נקרא 'בין השורות', נגלה כי הפגיעה איננה פגיעה ברב – אלא פגיעה בעולם התורה של הציונות הדתית. עלבונם נובע מכך שאותם דיינים בבית הדין הרבני הגדול, מזלזלים ברבבות תלמידי החכמים של הציונות הדתית, על ישיבותיהם, מוסדותיהם ורבניהם, ומבטלים במחי יד את תורתם.
צר לי להודות בדבר, אך ההתנשאות של אותם דיינים חרדיים מובנת לי ויש לה בהחלט על מה לסמוך. והרי ממה נפשך? אם רבני הציונות הדתית זקוקים לאישורם של 'גדולי התורה' החרדים, והם נפגעים באופן כה עמוק מן הזלזול בהם – יש בכך כדי להעיד על בעיה קשה של בטחון עצמי ואמונה בגדולת תורתם.
והרי עולם הפוך אני רואה! במקום לזעוק את זעקת המתגיירים – מוחים על הפגיעה בכבוד הרב (המגייר), במתכונת חרדית לעילא ולעילא. ובמקום שתתכנס עצרת על עצם העניין: על הטלת הספק בהליכי הגיור, ועל הנועזות ההלכתית שהובילה אותם – מתכנסת עצרת על העלבון בכבודה של תורה. על כן התארגנה תנועת נאמני תורה ועבודה עם כמה ארגונים נוספים וקראה לביטול פסק הדין ולהפסקת ההונאה של אלפי הגרים, תוך רמיסת מצוות עשה של "ואהבת את הגר". אך לצערי, קולות אלו עדיין מעטים בקרב הציונות הדתית, והחלק הארי שלה עדיין נוהה אחר ההקצנה והחרדיות.
האמת צריכה להיאמר: אנו זקוקים להלכה אחרת! להלכה ציונית-דתית במובהק, שבראש מעייניה טובת האומה וכלל ישראל. הלכה המציעה בעוז פתרונות לבעיית הגיור, לבעיות הנשים העגונות ומסורבות הגט, לשמיטה, להסדר יחסי הדת והמדינה ועוד. הלכה כלל ישראלית בעלת אחריות לאומית המציגה את היהדות בתפארתה וביופייה. כל זאת לא עתיד להתרחש עד שרבניה ומנהיגיה של הציונות הדתית לא יעמדו בגאון אל מול החברה החרדית ויודו בפה מלא: הלכה אחרת לנו!
עלינו להפסיק לנהור אחר החברה החרדית ואורחותיה, ולגלות את האמת העצמאית שלנו. וכל עוד נוסיף ונדבר בכפל לשון, בהדגשת היותנו ציוניים אך בד בבד בחיקוי לימוד התורה החרדי ואימוץ תפיסתם ההלכתית – נמשיך ונתגלה בעליבותנו ויוסיפו החרדים, ובצדק רב, לקלסנו ולהשפילנו.
נראה כי הגיעה עתה שעת מבחנה של הציונות הדתית. לאחר המכות הרבות שניחתו על ראשה מצד דייני בית הדין הגדול, ויתר הגורמים החרדיים שהשתלטו על הרבנות הראשית – בשלה השעה להקים מערך רבנות עצמאי, שביסודו הלכה ציונית-דתית שבמוקד מעייניה טובת כלל האומה. בכך תיבחן הציונות הדתית – אם תדע להבין את גודל השעה, ותפעל בעוז ובגאון להגדיל תורה ולהאדירה.

• הכותב הינו יו"ר תנועת 'נאמני תורה ועבודה'.