המגזר הדתי משקר לעצמו
22/08/2013
דברים לא טובים קורים כשמגזר שלם משקר לעצמו. המגזר הדתי-לאומי הוכיח את הטענה הזאת יותר מפעם אחת. כבערב הפינוי מגוש קטיף, עת נשמעו קריאות של מנהיגים שונים שלא להתכונן לפינוי – בטענה שהוא לא יתרחש, כך היום, ובתחום אחר לחלוטין, ממשיך המגזר להתכחש לבא עליו.
מי שמתעקשים היום לעצום את עיניהם הם ההורים לתלמידים בחינוך הממלכתי דתי, הנכנעים לתכתיבים של החרד"לים בתוכנו. גם שלט חוצות באילון שעליו מתנוססת המילה: "מתחרד"לים" לא יגרום להם לראות את האמת המרה, שהפרדה בין בנים ובנות בבתי הספר היסודיים פירושה אפליה. היינו יכולים לחשוב שמאחורי החלטת משרד החינוך לממן הפרדת בנים ובנות בבתי ספר יסודייםעומדים שיקולים פדגוגיים, חינוכיים או חברתיים, אבל לא. משרד החינוך הסביר בעצמו שההחלטה התקבלה מתוך ניסיון לרצות את ההורים המחמירים, המהווים, עדיין, מיעוט מכלל הציבור הדתי-לאומי.
בניסיון להרגיע את ההורים ה "מתונים", נמסר ממשרד החינוך כי הלמידה תיעשה באופן נפרד, אך ההפסקות, הטקסים והאירועים יתקיימו במתכונת מעורבת, ובכך "תמנע" ההפרדה הקצנה של זרמים מסוימים.
אם היה משרד החינוך מישיר מבט אל האמת, היה מבין שניסיון העבר מוכיח כי לא זו הדרך להתמודד עם ההקצנה. ההפרדה מהווה פתח לאפליה, וסוללת לה את הדרך. השתיים הללו מנהלות יחסים של תאומות סיאמיות שלא הופרדו בלידתן, והאחת מזינה את השנייה.
המציאות בבתי הספר הממלכתיים דתיים מספקת דוגמאות להרמוניה בין השתיים: כך לדוגמה, בהצבעה שנערכה לפני 14 שנה באחד מבתי הספר המצויים בסביבתי הקרובה, הוחלט להפריד בין הבנים לבנות החל מכיתה א'; באותו בית הספר, לפני שנה, נאסרה שירת נשים בבית הספר; במהלך השנה הנוכחית בוטל ערב שירה של בנות כיתה ב', נאסר על הבנות להיות דגלניות בטקס יום העצמאות והוחלט שבית הספר לא ישתתף בטקס יום השואה היישובי, מנהג שלאחר 30 שנה בוטל באחת. כמו כן בוטלו הצגות בבית הספר, שלא היו לרוחן של ההורים הרואים במופעי תרבות שאינם תורניים פגיעה בנפשם של ילדם.
ההורים הנכנעים ללחצים אינם מבינים שמדובר במדרון חלקלק. הם לא מדמיינים לעצמם שבעוד כמה שנים, כאשר יבקשו להגיע לטקס בת המצווה של בתם, תיאסר כניסת האבות, מה שאינו רחוק מהמציאות כבר היום, אלא שאז החלטות אלו יגובו בפסק הלכה של רב בית הספר, ולהורים לא תהיה כל אפשרות לערער עליהן או או למחות. הם גם לא רואים כעת את רשימת הדרישות שתצוץ, שמטרתן הפיכת בית הספר לבעל אופי של תלמוד תורה. כבר היום אפשר לראות זאת עם מגמת הגנים התורניים, הנמצאים תחת הפיקוח של החינוך הממלכתי-דתי. הפרדת הכיתות מאפשרת הכנסת "מלמדים" לכיתות הבנים, במקום מורות בעלות הכשרה ללימוד קריאה וכתיבה, והרחבת שעות הלימוד התורניות, במיוחד של הבנים, על חשבון לימודי חול.
ההחלטה לממן כיתות נפרדות, מעבר לכך שאינה שוויונית, גם איננה הוגנת. היא מאפשרת לפצל תלמידים לכיתות לימוד קטנות יותר שאמורות התלמידים להישגים גבוהים יותר, מה שגורם להורים רבים להשלים עם ההפרדה, וזאת למרות שהנתונים מוכיחים ההפך. מבחינה חברתית לעומת זאת, מחקר שערכה באחרונה תנועת "נאמני תורה ועבודה" הראה כי תלמידים בכיתות נפרדות מרגישים פחות טוב בבית הספר מחבריהם בבתי הספר המעורבים.
מדיניותו העמומה של החינוך הממלכתי-דתי הופכת כל בית ספר לזירת התגוששות בין קבוצות הורים שמבקשות להפריד ולהחמיר לבין הורים שאינם מוכנים לוותר על אופי של חינוך דתי בעל צביון ציוני ומודרני המתנהל על פי ערכי יסוד של כבוד ושוויון.
אם רוצה משרד החינוך, כפי שהוא טוען, לחזק את בתי הספר הציבוריים ולמנוע הקמת בתי ספר פרטיים וזליגת תלמידים למערכות חינוך אחרות – אל לו למסד עמדות קצה, אלא לטפל באופן מעמיק בבעיות החינוכיות העומדות על סדר היום – כגון הקטנת גודל הכיתות בכלל בתי הספר והשקעה בצוות המורים. המחשבה שהפרדה מגדרית תועיל בתחומים אלו היא מחשבת שווא, ואינה אלא אשליה מסוכנת.
רני חזון וייס היא מורה, בוגרת החמ"ד וחברת הנהלת תנועת נאמני תורה ועבודה
