המצוה לבנות בית כנסת ולהתפלל בו במנין, פרשת תרומה, תשפ"ג

ביישובים הקטנים והחדשים שהולכים ונבנים בכל רחבי הארץ לא תמיד הגיעו לכך שנבנה בית כנסת, ונצטרכו להתפלל בבתים פרטיים או מאולתרים או אפילו בחוץ. נשאלה השאלה, האם אכן ישנה חובה לציבור לבנות ולהתפלל דווקא בבית כנסת. והנה בפרשתנו קוראים אנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה ח'), ובזהר ח"ג, נשא קכ"ו, איתא: כמה חביבין אינון ישראל קמי הקב"ה, דבכל אתר דאינון שריין קודשא בריך הוא אשתכחא ביניהו, בגין דלא אעדי רחימתיה דיליה מנהון, מה כתיב? "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- "ועשו לי מקדש", סתם, דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי.

ובזהר פרשת בשלח, ח"ב, נ"ט ע"ב, ברעיא מהימנא איתא: פקודה למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא, כדאתאמר "מכון לשבתך פעלת ה'" (שמות ט"ו י"ז). [השוה ירושלמי ברכות ד' ה': "מכון לשבתך"- מכון שיהיה מכוון כנגד שבתך.] דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקב"ה דהא צלותא אקרי עבודה. [השוה תענית ב' ע"א: איזוהי עבודה שהיא בלב? הוי אומר, זו תפילה.]… הכי בי כנשתא אצטריך בכל תיקוני שפירו למהוי כגוונא עילאה למהוי בית צלותא לאתקנא תקונין בצלותא  כמה דאוקמוה… וכו'. וממשיך הזהר שם (ס' ע"א): ובחקלא לא יכיל קלא לשדרא ליה הכי… וכו'. וכן הוא בברכות ל"ד סוף ע"ב: אמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמצלי בבקתא.

וראה בשלחן ערוך אורח חיים, צ' ה': לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך וליבו נשבר. (וראה במגן אברהם אות ו', ובט"ז אות ב', שם.)

והנה בעל השדי חמד, הרי הוא ר' חיים חזקיהו מדיני, (נפטר בגיל 102 בשנת תרס"ה), מערכת הבי"ת, כללים סי' מ"ד (ח"א עמ' 126) האריך בשאלה האם ישנו חיוב לבנות בית כנסת. ובראשית דבריו הביא את דברי הרב זכר דבר,  הר' יהודה בנבנישתי, סאלוניקי תרכ"ג, אות ב', בשם הרב חק"ל: לא ראינו חיוב מן התורה לבנות בית מיוחד לבית הכנסת, דאף על גב דכתיב "ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל י"א ט"ז), ודרשו לבית הכנסת, אסמכתא דרבנן היא, עכ"ל. והרב שנות ימין, הר' מיכאל יעקב ישראל, איזמיר תרט"ו-תרכ"ו, ח"א ט' ע"א כתב: ומצות בנין בית הכנסת היא בכלל מצות עשה, "ועשו לי מקדש" כמו שכתב מוהריק"ו [מהר"י קולון] סוף שורש קס"א, ראוי לדמות נדבת בית הכנסת לנדבת המשכן, שהרי בכמה מקומות דימו רבותינו בית הכנסת לבית המקדש  וכו', ועיין שם שהאריך והרבה להביא ראיות דקדושת בית הכנסת דמי לקדושת בית המקדש וכו'. והביא שם את דברי הזהר נשא (אלא שצריך לתקן קפ"ו וקכ"ו). ובאריכות דברים הביא עוד דעות לצדדי מחלוקת זו. אולם הכרעתו שיש חיוב, אם דאורייתא ואם דרבנן לבנות בית כנסת.

ובסימן מ"ג, שם, עמ' 125-123, האריך עוד יותר בשאלה האם קדושתו של בית הכנסת מדאורייתא או דרבנן. וסיים את דיונו (עמ' 125 סוף טור ב') באמרו שם: גם בספר מעשה אברהם (לר' נסים אברהם אשכנזי איזמיר תרט"ו), חלק אורח חיים סי' ל"ז, כתב דבכלל "ועשו לי מקדש" הוא בנין בית הכנסת, כמו שמתבאר מדברי מוהרי"קו וכו', והזהר הקדוש בפרשת נשא וכו', והוסיף שם דגם צריך שיהא הבנין לשמה, לשם בית הכנסת, דומיא דבנין בית המקדש… וכו'.

ומאחר שדימו בניין בית הכנסת לבניין המקדש, נשאלת השאלה האם החיוב הזה חל גם על נשים, או אינו אלא על גברים. שהרי הרמב"ם בהלכות בחירה א' י"ב כתב: אין בונים את המקדש בלילה, שנאמר, "וביום הקים את המשכן" (במדבר ט' ט"ו), ביום מקימין ולא בלילה… וכו'. ואם כן לכאורה, מצות עשה שהזמן גרמא היא, ונשים פטורות ממנה. אך באותה הלכה גופא כתב: והכל חייבים לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים, כמקדש המדבר, וכו'. הרי שהחיוב חל אף על נשים. והקשו האחרונים שנראה כאילו הרמב"ם סותר את עצמו באותה הלכה עצמה. והתשובה היא שמצוות המסורות לציבור שונות הן ואינן נכנסות לקטגוריה של מצות עשה שהזמן גרמא (וראה שו"ת שואל ומשיב ח"ג, סי' פ"ד ועוד.) ויסודו בדברי רבינו בחיי (שער י' פרק ז'); וכשתסתכל כל אלו המצוות שקדם זכרם, הנה תמצא מהם שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בית הבחירה, והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלקי ומהם מצוות שהם חובה לאיש מיוחד… וכו'.

עוד נעיר כי ההשוואה הזאת בין בית המקדש לבית הכנסת היא יסוד פסיקתו של המחבר בשלחן ערוך אורח חיים צ' ד': וטוב שיהיו בבית הכנסת שנים עשר חלונות. ומקורו בזהר פרשת פקודי, רנ"א ע"א וגו', דשם איתא: על דא כל בית הכנסת דלאו ביה חלונות, לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות, דהא בית הכנסת לתתא לקבל בית הכנסת דלעילא, בית הכנסת דלעילא דאית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא. לעילא כנסת הגדולה, אית ביה תריסר חלונות, הכי נמי להאי בית הכנסת תתאה… וכו'. (ודן ארוכות בענין זה ר' מרדכי שפיעלמאן, בספרו החשוב תפארת צבי, ח"ג ברוקלין תשס"ג, עמ' שנ"ט-שס"ב, ובחלק ד' ברוקלין תשנ"ג, עמ' רי"כ-רכ"ד, שהאריך בדברי הזהר הללו, גם בענין מספר החלונות. וגם תפילה בשדה וכו', ומתוקים דבריו מדבש, אף שכאן אין מקום להאריך.)

אך ישנה שאלה נוספת המסתעפת מדיוננו, והיא האם בכלל ישנו חיוב להתפלל במנין. כי הרי המהרי"ל מהדורת ש' שפיצר, עמ' ר"ל, בהלכות ערובי חצרות, כתב: אמר הר"י סגל דלא ראה בשום פוסק שמותר לערב תחומין לילך לבית הכנסת כדי להתפלל בעשרה. רק הסמ"ק (סי' רפ"ב, עמ' שי"ב) ובספר אגודה. אמר לו הר"ר איקא: ולא יהא פחות מבית המשתה. אמר לו הרב: להתפלל בעשרה אינה כל כך מצוה, דיכול לכוון תפילתו בביתו, דלא אשכחן אשר הצריכו חכמים להתפלל בעשרה [כלומר, דכל החיוב להתפלל בציבור הוא מעלה אבל לא חובה, [ראה בשו"ת חות יאיר סי' קט"ו]. אבל בית המשתה מצוה הוא, ודווקא בסעודת נישואין, ולא בסעודת הרשות. והראיה דבנישואין התירו חכמים שבותם באמירה לגוי בשבת לנגן בכלי שיר, כדאיתא במרדכי (ביצה סי' תרצ"ו), וכן באורח חיים סוף הלכות שבת (סי' תרצ"ו), ולבית הכנסת לא התירו שבות, כדאיתא בפרק הדר (ערובין ס"ח ע"א), דלא התירו להביא בשבת ספר תורה לקרוא בו או חומש להפטרה דרך כרמלית, אף על גב דאינה רק שבות מדבריהם. דמן התורה מותר לטלטל דרך כרמלית, וגו'. (וראה הערותיו של המהדיר שם.)

ולכאורה, דבריו אלה קשים הם. כי מצאנו מקורות רבים שהצריכו להתפלל בעשרה, כגון, בברכות ו' ע"ב: אין תפילה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת… ושם ח' ע"ב: אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין; אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים; כל מי שיש לו בית כנסת בעירו, ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, וכו'. ושמא נצטרך לומר שכל אלה אינם אלא דברי אגדה, והידור מצוה.

אך בירושלמי ברכות ד' ד' איתא: צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה… ושם גם: צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, וכו'. אך יש לומר כדעת רש"י בברכות ט"ו ע"א, יוכל צריך לכתחילה משמע, הא דיעבד שפיר דמי, וגו'. והובא בב"ח, אורח חיים רי"ט ב', שהוסיף: ונראה דזהו נמי דעת הרמב"ם פרק ז' מהלכות ספר תורה (הלכה ט') שכתב: אבל הני שצריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלוא אות קטנה וכו', כל הדברים האלה לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר וכו', וכך כתב ביורה דעה סימן רע"ג (רכ), ועיין במהרי"ק שורש ק"ל, וגו'. אך בהמשך דבריו כתב שנראה מן הבית יוסף ד"צריך משמע שיש עיכוב בדבר, וכן דעת ה"ר יונה… וכו'. ושמא נוכל לומר כי "צריך" בירושלמי כאן להידור מצווה הכוונה. (וראה דבריו הארוכים של ר"י תמר, בעלי תמר לברכות שם, עמ' קס"ט-קע"א.)

אך מה נאמר לגבי השאילתות, פרשת ויצא, שאילתא כ"ב, מהדורת ש"ק מירסקי, עמ' ק"מ-קמ"א, דשם איתא בפירוש: דמחייבין דבית ישראל לצלויי בכנישתא דמייחדא לצלויי. כדאשכחן ביעקב דצלי בבית מקדשא, היכא דמייחדא לצלותא, דכתיב, "ויפגע במקום" (בראשית כ"ח י"א), ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר, "ואתה אל תפלל בעד העם הזה ואל תפגע בו" (ירמיה ז' ט"ז)… וכו'. ודבריו מתבססים על הא דאיתא בברכות ו' ע"א: אבא בנימין אומר: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר, "לשמוע אל הרנה ואל התפילה" (מלכים א' ח' כ"ח). ובתרגום יונתן על הפסוק "והודעת להם את הדרך ילכו בה", בשמות י"ח כ', איתא: ותהודע להון ית צלותא דייצלון בבית כנישתון…" (וראה בתורה שלמה שם עמ' ל"ד אות קכ"ז בשם מדרש שכל טוב: "והודעת להם"- זה בית חייהם: הודיעם זמנים שילכו לבתי כנסיות ובתי מדרשות… וכו'. וראה מש"כ רמ"מ כשר שם הערה קכ"ז.) משמע ממקורות אלה שהתפילה בציבור היא חובה ולא רשות.

אך כתב הרמ"מ כשר, בתורה שלמה ט"ו, פרשת פנחס, עמ' קל"ב: וצריך לומר שאין הכרח מכל אלה  המאמרים  שיש חיוב להתפלל בציבור בבית הכנסת, מפני שמצינו בגמרא ברכות שהזכירו שרב נחמן, אביי, ר' אמי, ורב אסי התפללו בביתם שלא יבטלו מלימודם. וראה ירושלמי ברכות ה' א': המתפלל בתוך בית כאילו מקיפו חומה של ברזל. וביאר המאירי שם ברכות ל"א שהמתפלל בתוך ביתו בייחוד ובכוונה יתירה כאילו מקיף עצמו מחיצות ברזל, כלומר שהוא יכול לעמוד בטוח בתפילתו שהיא מתקבלת. (אך ראה בפירוש הר"ש סיריליו כאן, ודברי הגר"ש ליברמן, בהלכות הירושלמי לרמב"ם, נויארק תש"ח, עמ' ל"ה סי' ב'.) אך בסוף דבריו שם מסיק הרב כשר שעל פי תשובות התשב"ץ ח"ב סי' קס"ג, והבעל הלכות גדולות והרמב"ן לויקרא כ"ג ב', שיש בתפילה בבית הכנסת במניין משום מצות עשה מן התורה.

ואף שהדעות חלוקות, ברור מתוך המקורות שהבאנו שישנה עדיפות לתפילה במניין בבית הכנסת. אך בתקופה שבה היתה המגיפה במלוא עוצמתה, ונצטרכנו להתפלל או בחוץ, או במרפסות, וכן אף ביחידות, שהיה זה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהילים קי"ט קכ"ו), כלומר, משום פיקוח נפש, היה לכל אלה על מה להתבסס, ובוודאי מפאת הסכנה. ומתוך רחמי ציון הפכה העת הזאת ל"עת לחננה כי בא מועד" (שם ק"ב י"ד), ויהי רצון שתמיד תתקבלנה תפילותינו לרצון, אמכי"ר.

.