כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018
לכבוד
משרד הבריאות
הרבנות הראשית לישראל
הנדון: הצעה בעניין איסור אכילת חמץ בבתי חולים
בשנה האחרונה עלתה מחדש סוגיית אכיפת הכנסת חמץ אל תוך בתי חולים. מצד אחד עומד הרצון לקיים מדינה יהודית אשר מוסדותיה הציבוריים שומרים על צביון יהודי ומאפשרים לכל אדם לאכול בהם גם בזמן הפסח, ולכבד את רגשותיו. בבתי חולים המציאות ההלכתית מורכבת משום שכלי האוכל מוגשים לחדרי החולים, לשם מגיעים כלל אזרחי ישראל, גם אלה שאינם מודעים כלל להלכות פסח או שאינם שומרים כשרות וכמובן גם כאלו שאינם יהודים. לכאורה, יש הטוענים שבעיה זו מחייבת מניעה מוחלטת של כל כניסת חמץ לשטח בית החולים, כפי שקבעה הרבנות הראשית בנהליה (בנספח) שיש להורות לשומרים למנוע הכנסת חמץ. בפועל, הנחיות הרבנות כוונו לכך שלא תתאפשר כניסה של מזון כלשהו לבית חולים במהלך ההכנות לחג ובחג עצמו.
מאידך עומדת זכותו הדמוקרטית של אדם לעשות כרצונו ואילו חיפוש בתיקיו אחר חמץ, עלול לפגוע בזכויותיו. יתרה מכך, אנו מאמינים כי הליך של בדיקות חמץ בכניסה לשטח בית החולים עלול להביא למצב של השנאת היהדות והלכות הפסח.
לאור כל זאת, תוך התייעצות עם מורי הלכה ועם אנשים הפועלים בתוך בתי חולים ומכירים מקרוב את המציאות, אנו מציעים הצעה הבנויה על הנחת היסוד שמוסדות הציבור במדינת ישראל צריכים להיות כשרים לפסח ומאפשרים לכל אדם לאכול בהם, מבלי לפגוע בפרטיותם של מי שאינם מעוניינים באכילת אוכל כשר לפסח.
עיקרי ההצעה:
- חדרי האוכל, מטבחים, מסעדות וקפיטריות בשטחי בתי החולים יהיו כשרים לפסח.
- לא תבוצע כל בדיקה שמטרתה חיפוש מזון בכליהם של באי בתי החולים, לקראת ובמהלך החג.
- כל אדם שמכניס אוכל מחוץ לבית החולים יקפיד שלא לערבב אותו בשום אופן עם כליו של בית החולים. יתלו שלטים המבקשים זאת מהציבור.
- ראוי לציין כי האוכל המוגש לחדרי החולים הינו כשר לפסח ואין לחשוש לכלים שמא נתערב בהם חמץ (מצ"ב פסיקה הלכתית בנושא). בתי החולים יאפשרו למי שמחמיר, שיקבל את ארוחתו בכלים חד פעמיים.
- נאמני תורה ועבודה וישראל חופשית קוראים להנהלות בתי החולים, הרבנים בבתי החולים, הצוותים המאושפזים ומשפחותיהם לנהוג בכבוד אלו באלו ולייצר פתרונות מקומיים המותאמים לאופי האוכלוסיות השונות ולאווירה הנדרשת בבתי החולים, המהווים את אחת מנקודות המפגש הרגישות ביותר של החברה הישראלית כולה. פתרונות אלו נדרשים להיות ישימים בכל בית חולים על פי מה שניתן לקיים בו, תוך שמירה על עקרונות אלו. ישנה אחריות כבדה על כתפי כל המעורבים ליצור מרחב ציבורי משותף, מכבד ומאפשר לכלל אזרחי המדינה, קל וחומר בבתי החולים.
אנו מאחלים רפואה שלמה לכלל אזרחי ישראל
נספח 1:
תשובה של הרב אברהם רזניקוב, רב בית החולים איכילוב, אשר פורסמה בנושא:
נשאלתי, האם קיימת חובה הלכתית לבדוק בכליהם של הבאים למרכז הרפואי בחג הפסח.
אקדים, על פי ההלכה חמץ אסור באכילה ובהנאה החל מבוקר ערב פסח ועד צאת שביעי של פסח, וישנו אף איסור על הימצאותו ברשותו של יהודי. איסור אכילת החמץ בפסח הוא איסור חמור, והעונש על העובר עליו במזיד על פי ההלכה הוא כרת. גם תערובת חמץ אסורה באכילה, כמו כן קיים איסור "בל יראה ובל ימצא" – למשהה חמץ ברשותו בפסח.
לעינינו, נראה להקל, ומן הטעמים הבאים, הראשון, אחזוקי איסורא לא מחזיקינן. הגדרה – אין חוששים לאיסור, בדבר שאיננו רואים בו כעת גריעות. ישראל ונכרי מושיבים שתי קדרות על גבי כירה אחת, ואינו חושש שמא ישים הנכרי בשר נבלה לתוך קדירת ישראל (ע"ז י"א ב, וי"ב א'), בכוונה (תוספות שם ד"ה ושדי, בשם ר"י), או בטעות (הר"ן שם). וכן לא חושש שמא יבשל את הקדרה, ונמצא אוכל מבשולי-גוים (גמ' שם), שאחזוקי איסורא לא מחזקינן (גמ' שם). חטים שבאו בספינה והן יבשות שלא נשתנה מראיהן, אין חוששים שמא נפלו עליהן מים ובאו לידי חימוץ ויאסרו בפסח, שאחזוקי איסורא לא מחזקינן (טוש"ע אורח חיים תס"ז ג').
השני, לפני עוור. דעת רוב הראשונים שאיסור ‘לפני עיוור’ קיים רק כאשר הנזיר אינו יכול להגיע אל היין האסור עליו בשתייה, בלא עזרת המסייע, (תרי עברי דנהרא), ובהכללה – רק אם העברה לא תוכל להתקיים בלא עזרת המסייע. להלכה, נפסק שאסור למכור לעובד עבודה זרה דברים המיוחדים לעבודתה, אלא אם כן נראה שהוא קונה את האביזרים שלא לצורך עבודה זרה. לעומת זאת דברים שאינם מיוחדים לעבודתה, מותר למכור מבלי לחשוש שמא הקונה ישתמש בהם לעבודה זרה, אלא אם כן הקונה מפרש שהוא קונה זאת לצורך עבודה זרה (יו"ד קנ"א, א'). הרמ"א, שם, אומר שנהגו להקל ולמכור לעובדי עבודה זרה דברים השייכים לעבודתה, בכל מקרה שיש להם אביזרים אחרים כיוצא בהם, או שהם יכולים לקנות כמותם במקום אחר. כלומר, לדעתו איסור ‘לפני עיוור’ נוהג רק במקרים שבהם העובר לא יכול לעבור על האיסור ללא עזרת המסייע לו, כשיטת רוב הראשונים. ה"חזון איש" בהתייחסו למשנה בשביעית "אלו כלים, שאין האומן רשאי למכרם בשביעית: מחרשה וכל כליה, העל והמזרה והדקר. אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה. זה הכלל: כל שמלאכתו מיוחדת לעברה – אסור. לאיסור ולהיתר – מותר" (פרק ה' משנה ו'). כלומר, המשנה מתירה למכור כלי עבודת הקרקע בשביעית לעם הארץ, למרות החשש שייעשה בהם מלאכה האסורה בשנת השמיטה, זאת בתנאי שאין הכרח בדבר כיוון שבכלי מעין זה עושים גם מלאכות מותרות. ה"חזון איש" מקשה מדוע זה מותר והרי זה ספק "לפני עור", ועונה שאם לא נתיר, נגרום לשנאה בין האנשים.
השלישי, שעת הדחק כדיעבד. ר' משה פינשטיין התייחס בתשובתו לבחור הבא ממשפחה שאינה שומרת תורה ומצות, ורוצה להצטרף למשפחתו היוצאת לאכול במסעדה שאינה כשרה, האם מותר לו להצטרף עמם ולאכול רק מה שאין בו כל חשש איסור כגון סלט ירקות, ופירות וכדו'? אם מדובר במצב של דחק, כלומר שאם לא תצטרף ייגרם מתח במשפחה, אפשר להקל לאכול במסעדה. לדעתו, אין לאדם לזלזל במשפחתו ומקרא מלא הוא: "מבשרך אל תתעלם", גם אם אינה שומרת תורה ומצוות, ולכן מקרה זה שייך לקטגוריה של 'שעת הדחק' (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב, סימן מ'). לר' שלמה זלמן אויערבאך יש חידוש מדהים. בסימן ל"ה בספרו "מנחת שלמה" הוא עוסק שם במקרה שאדם רוצה לכבד את חברו באוכל אבל הוא יודע שאותו אדם לא יברך. הבעיה היא שאם הוא לא יכבד אותו זה יגרום ליותר שנאה וליותר הרחקה של האדם השני מהדת. במקרה כזה פוסק הגרשז"א שמותר לתת לו את האוכל כדי למנוע השלכות חמורות יותר בעתיד.
הרביעי. עירוב כלים. ההלכה קובעת "כלי שנאסר בבליעת איסור, שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב". כלומר, מאחר והכלי התערב בהרבה כלים אחרים, הרי הוא בטל בתוכם, ואין אנו מחייבים להגעיל את כל הכלים (יו"ד סי' ק"ב). כלי שלישי. בהלכה קיימת הבחנה בין כלי שני לשלישי, ודינו של כלי שלישי קל יותר (תוס' שבת ל"ט ע"א). גם ה"בית יוסף" (סי' שי"ח), המסביר מדוע הגמרא התירה לשפוך מים קרים לתוך ספל מים חמים כיוון שהספל אינו כלי ראשון או שני אלא שלישי.
