הנישואין והגירושין בחברה הדתית-לאומית: סקירת נתונים

תקציר

מסמך זה מציג ניתוח כמותני סטטיסטי ראשוני באשר לנישואין ולגירושין של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי בהשוואה לבוגרי החינוך הממלכתי ולבוגרי החינוך החרדי. הנתונים על נישואין מבוססים על ניתוח הנתונים של כלל היהודים בוגרי מערכת החינוך ילידי השנים 1988-1973, ואילו הנתונים בנוגע לגירושין מבוססים על מדגם של שני שנתונים: ילידי 1973 וילידי 1983.

גיל הנישואין: הגיל שבו שיעור הנישואין בקרב נשים בוגרות החינוך הממלכתי-דתי מגיע למקסימום הוא גיל 22 (10.3% מהבוגרות), לעומת גיל 24 בקרב הגברים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי (8.8%). לעומת זאת, גיל השיא של נישואין בקרב נשים בוגרות החינוך החרדי הוא 20 (24.5%), ובקרב גברים בוגרי החינוך החרדי הוא 22 (18.3%). לעומת זאת, גיל השיא של נישואין בקרב נשים בוגרות החינוך הממלכתי הוא 26 (8.5%), לעומת גילאי 29-28 בקרב גברים בוגרי החינוך הממלכתי (8.2% בכל שנה).

כמחצית מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתחתנות עד גיל 24, בעוד ששיעור המתחתנים בקרב הגברים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי מגיע ל-50% בגיל 27. מבין בוגרי החינוך הממלכתי, לעומת זאת, שיעור המתחתנים מגיע ל-50% בקרב הנשים בגיל 27.5 ובקרב הגברים בגיל 30.5. בקרב בוגרי החינוך החרדי, שיעור המתחתנים מגיע ל-50% בקרב הנשים בגיל 20 ובקרב הגברים בגיל 22.

בעוד נתונים אלו מתייחסים לכלל ילידי השנים 1988-1973, הרי שלאורך השנים הללו ניתן לזהות מגמות סותרות בין גברים ונשים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי. כך, שיעור הגברים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי המתחתנים בגיל צעיר עלה לאורך השנים: שיעור הגברים המתחתנים עד גיל 20 עלה פי שניים, מ-2.25% ל-4.45%, ושיעור הגברים המתחתנים עד גיל 23 עלה במהלך השנים הללו מ-19.1% ל-26%. לעומת זאת, בקרב הנשים בוגרות החינוך הממלכתי-דתי חלה ירידה הדרגתית בשיעור המתחתנות בגיל צעיר בקרב ילידות השנים 1984-1973, ולאחר מכן עלייה בקרב ילידות השנים 1988-1985, אם כי העלייה לא הדביקה את הירידה, כך שבמאזן הכולל ניתן להצביע על ירידה: כך, שיעור המתחתנות עד גיל 20 ירד לאורך השנים 1988-1973 מ-14.3% ל-12.2%, ושיעור המתחתנות עד גיל 22 ירד מ-34.6% ל-32.5%.

מגמה מקבילה של עלייה בשיעור הגברים המתחתנים בגיל צעיר לעומת ירידה בשיעור הנשים העושות זאת נרשמה גם בקרב בוגרי החינוך החרדי, ואילו בקרב בוגרי החינוך הממלכתי ישנה מגמה אחידה של ירידה בשיעור המתחתנים בגיל צעיר.

רווקות מאוחרת: שיעור הנשים בוגרות החינוך הממלכתי-דתי המגיעות לגיל 30 בעודן רווקות עומד על 21.8% לאורך השנים, לעומת 15.2% בגיל 35 ו-13.1% בגיל 40. בקרב הגברים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי שיעור הרווקים בגיל 30 עומד על 31.7% לעומת 19% בגיל 35 ו-15.4% בגיל 40.

עם זאת, למרות המגמות שנזכרו לעיל ומצביעות על עלייה בשיעור הגברים המתחתנים בגיל צעיר לאורך השנים לצד ירידה בשיעור הנשים המתחתנות בגיל צעיר, הרי שהדבר כלל לא משפיע על גידול וירידה בתופעת הרווקות המאוחרת. זאת משום שהעלייה בשיעור המתחתנים בשנות העשרים המוקדמות באה על חשבון ירידה בשיעור המתחתנים באמצע שנות העשרים ובמחציתן השנייה, כך ששיעור המתחתנים והמתחתנות עד לגיל 30 – ובקרב הגברים אפילו כמה שנים קודם לכן – נותר יציב לאורך השנים, ובדומה לכך גם שיעור הרווקים עד גיל 35.

גירושין: כמו בתחום הנישואין, גם בתחום הגירושין מצויים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי  בתווך שבין בוגרי החינוך הממלכתי לבין בוגרי החינוך החרדי. כך, בעוד מבין בוגרי החינוך הממלכתי-דתי ילידי שנת 1973 שהתחתנו עד גיל 41, התגרשו עד לגיל זה 12.6%, הרי שמבין בוגרי החינוך הממלכתי השיעור המקביל הוא 17.6% ומאידך בין בוגרי החינוך החרדי השיעור הוא 8.5%. הפערים נשמרים גם כאשר משקללים את מרחק השנים שבין הנישואין והגירושין: כך, בעוד ש-8% מבין בוגרי החינוך הממלכתי-דתי שהתחתנו עד גיל 31 התגרשו בעשור שלאחר הנישואין, הרי שבקרב בוגרי החינוך הממלכתי השיעור הוא 12.9%, ובקרב בוגרי החינוך החרדי השיעור הוא 4.7% בלבד.

על מנת לבחון שינויים בשיעור הגירושין לאורך העשור, ערכנו השוואה בין ילידי שנת 1973 וילידי שנת 1983 שהתגרשו עד גיל 31. באשר לבוגרי החינוך הממלכתי-דתי אין הבדלים ניכרים בשיעור המתגרשים בתקופה זו: 5.4% בקרב ילידי שנת 1973 לעומת 5.3% בקרב ילידי שנת 1983. לעומת זאת, בקרב בוגרי החינוך הממלכתי נרשמה ירידה בשיעור הגירושין בין שני השנתונים הללו, מ-8.3% בקרב ילידי שנת 1973 ל-6.8% בקרב ילידי שנת 1983, ואילו בקרב בוגרי החינוך החרדי נרשמה עלייה בשיעור הגירושין בתקופה זו מ-4.7% בקרב ילידי 1973 ל-5.9% בקרב ילידי שנת 1983.

גירושין לפי גיל נישואין: בחינת שיעור הגירושין כעשור לאחר הנישואין מלמדת כי בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי ישנו שיעור גירושין גבוה בקרב המתחתנים בגילאים 18-17 (17.9% בקרב ילידי שנת 1973 ו-14.1% בקרב ילידי שנת 1983) ובגיל 19 (כ-10% בשני השנתונים), כאשר שיעור הגירושין מגיע למינימום במחצית הראשונה של שנות העשרים (גילאים 25-20), אז הוא עומד על כ-7% בממוצע. החל מאמצע שנות העשרים מתחיל שיעור הגירושין לעלות באופן הדרגתי. כך, בחינה של שיעור המתגרשים מבין בוגרי החינוך הממלכתי-דתי בטווח של חמש שנים לאחר נישואיהם מלמדת כי השיעור דומה בקרב המתחתנים בגילאים 19-17 ובגילאים 36-31 (כ-7%), נמוך יותר בקרב המתחתנים בגילאים 30-26 (5.6%) ונמצא במינימום בקרב המתחתנים בגילאים 25-20 (2.8%).

מבוא ומתודולוגיה

מסמך זה מציג בקווים כלליים נתונים ומגמות באשר להיקף שיעורי הנישואין והגירושין בחברה הדתית-לאומית לאורך השנים. בשנים האחרונות מתקיים דיון ציבורי ער בציבור הדתי-לאומי בנושאים הקשורים לנישואין וגירושין, ובתוך כך נכללות בין היתר סוגיות כדוגמת היחס לחתונה מוקדמת, היחס לרווקות מאוחרת והיחס לגרושים ולגרושות. אף על פי כן, באופן מפתיע, ככל הידוע לנו, מעולם לא נערך מיפוי סטטיסטי – אפילו ראשוני – של היקף התופעות הללו, והדבר גורם לכך שבמקרים רבים הדיון מבוסס על השערות ולא על עובדות. אמנם ישנו מחקר מקיף בנושאים אלו, אך רובו ככולו הוא מחקר איכותני שאינו מציג נתונים על היקפי התופעות הנידונות אלא עוסק בהיבטים אחרים שלהן, בדרך כלל על בסיס ראיונות. מנגד, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת באופן קבוע נתונים מספריים על מגמות בהיקף הנישואין והגירושין בישראל בשנתון הסטטיסטי וכן בפרסומים נבחרים, אך עד כה ללא פילוח נתונים ייחודי של האוכלוסייה הדתית-לאומית.[1]

מטרתו של מסמך זה היא לגשר על הפער בין הדיון הציבורי בנושאים אלו ובין המחסור הקיים במסד נתונים, ולהציג נתונים מספריים על אודות הנישואין והגירושין של בני ובנות החברה הדתית-לאומית, מתוך השוואה לקבוצות החילונים והחרדים. לאור זאת, המסמך מתמקד בהצגת נתונים כלליים בלבד, ולא מבקש להעמיק בהסברים שונים לתופעות ולמגמות שהממצאים מצביעים עליהן. עם זאת, בכמה מקרים העלינו השערות ראשוניות להסברים של תופעות שונות שנצפו.

המסמך מבוסס על הצלבה בין קובצי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בתחום הנישואין והגירושין ובין קובצי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר סוג הפיקוח שבו סיים כל אדם את לימודיו התיכוניים (ממלכתי/ממלכתי-דתי/חרדי). אמנם אין זהות מוחלטת בין היותו של אדם בוגר מערכת חינוך מסוימת ובין אורחות חייו לאחר מכן, אך ככלל ברור כי ישנה זהות גבוהה בין השניים, כך שרוב בוגרי החינוך הממלכתי הם חילונים, רוב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי הם דתיים-לאומיים ורוב בוגרי החינוך החרדי הם חרדים.[2] הבחירה להסתמך על מסד נתונים זה מאפשרת להציג נתוני אמת מבוססים על רובה המוחלט של החברה היהודית בישראל,[3] ולא להתבסס על סקרים ומדגמים אקראיים, שקשה להעריך את מהימנותם.[4]

מסד הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו מאפשר לבחון את סוג הפיקוח שבו השלים תלמיד מסוים את לימודיו לפני שנת 1991, ולפיכך מסמך זה יעסוק רק בילידי שנת 1973 והלאה. באשר לתחום הנישואין, מסמך זה עוסק בקבוצת ילידי השנים 1988-1973 (מסיימי התיכון בשנים 2006-1991), ובוחן את היקפי הנישואין שלהם עד לשנת 2014, השנה העדכנית ביותר לגביה ישנם נתונים זמינים. תחום הגירושין מורכב יותר מבחינה סטטיסטית, ולפיכך נבחנו בתחום זה שתי שנים מדגמיות: ילידי 1973 וילידי 1983.

מבחינה מתודולוגית, הן בתחום הנישואין והן בתחום הגירושין מתייחס מסמך זה אך ורק לנישואין ולגירושין הראשונים של כל אדם, ואין בו התייחסות לנישואין או לגירושין בפעם השנייה.[5] בנוסף, קובץ הנישואין של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מכיל זוגות שהתחתנו בחו"ל ונרשמו לאחר מכן לנישואין בארץ, רק החל משנת 2000. מסמך זה עוסק בזוגות שהתחתנו  בשנים 2014-1990, ולפיכך, בשנים 1999-1990 הוא אינו מתייחס לנישואין שהתקיימו בחו"ל, אך מכיוון שבשנים אלו תופעת הנישואין בחו"ל הייתה ככל הנראה זניחה בהרבה מאשר כיום, וכן מכיוון שבקרב 79% מבין הזוגות המתחתנים בחו"ל אחד מבני הזוג אינו יהודי,[6] הרי שלחוסר זה במסד הנתונים אין השפעה ממשית על נתוני הנישואין של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי.

[1] לפרסום האחרון והמקיף ביותר בנושא זה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ראו: שלמה נהיר, תנועה טבעית: נישואין וגירושין 2012-2010, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים: אייר תשע"ו – מאי 2016.

[2] הפערים נובעים מתופעות כדוגמת חזרה בשאלה וחזרה בתשובה, ובאשר לחינוך הממלכתי-דתי גם מכך שחלק ממסיימי התיכון בו נמצאים מלכתחילה על רצף כלשהו בין מסורתיות לדתיות, אם כי תופעה זו בולטת בחינוך היסודי יותר מאשר בחינוך העל-יסודי ובכיתות י"ב.

[3] מלבד עולים שלא למדו במערכת החינוך.

[4] בנוסף, מכיוון שחלק מהחוזרים בשאלה או החוזרים בתשובה עושים זאת לפני נישואיהם וחלקם עושים זאת לאחר מכן, הדבר מקשה אף יותר לבחון את הנושא על פי סקרים ומדגמים שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפעם לפעם.

[5] לדוגמה, עבור יליד שנת 1974 שהתחתן בשנת 1995, התגרש בשנת 2000, התחתן בשנית בשנת 2005 והתגרש שוב בשנת 2010 – ההתייחסות במסמך זה תהיה רק לנישואין בשנת 1995 ולגירושיו בשנת 2000.

[6] חדו"ש, מצגת נישואין בישראל, 2016, עמ' 7.