הפיכת האיבה לאהבה, פרשת בלק תשפ"א
בשבוע זה נהיה אני ושני ילדיי, שושנה ויהודה שיח', בביקור בדובאי ובאבו דאבי. כידוע אמירויות אלה הן מוסלמיות, ולשמחתנו לאחרונה חתמו על יחסים דיפלומטיים וכלכליים עם מדינת ישראל.
והנה במשך למעלה מאלף וחמש מאות שנה הייתה הדת הנוצרית עויינת ביותר ליהדות וליהודים, כידוע לכל. ואולם לפני קצת יותר מחמישים שנה יצא מסמך מאת הוותיקן המכריז על יחסי קירבה וידידות בינינו לבין הנצרות, וכי ההאשמה של deicide , כלומר שאנו רצחנו את ישו, כבר בטלה ומבוטלת. ומאז הכרזת מסמך זה של nostra aetate הולכים ומשתפרים יחסי יהדות ונצרות, וזהו שינוי עצום לעומת מה שהיה בעבר.
מאידך, לאורך הדורות היה האיסלאם קרוב יותר ליהדות מאשר הנצרות. שהרי מיסוד אמונתו הוא האמונה באל אחד ויחיד בורא העולם ומנהיג את כולו. הנביא של האיסלם הוא מוחמד שהכיר היטב את תרומתה הדתית של היהדות ואין כל ספק שהאיסלם קרוב יותר מבחינה תיאולוגית ליהדות מאשר הדת הנוצרית ובייחוד הקתולית, שניתן לראות בה מסממני העבודה הזרה. אך בשנים האחרונות דווקא האיסלם הקיצוני משנה את דרכו המסורתית והופך להיות האויב המושבע של היהדות ומדינת ישראל. והנה ידוע הוא שיסודות האיסלם מבוססים על דבריו של הנביא מוחמד, ואכן היהדות מכירה בכך שהנבואה אינה מנת חלקה הבלעדית של היהדות, אלא גם אצל אומות העולם שורה הנבואה. בלעם, שבפרשת השבוע שלנו, מוצג בתורה כנביא המקבל את הוראות נבואתו ישירות מאת הקב"ה, כמאמר הפסוק, "ויבא אלקים אל בלעם ויאמר… (במדבר כ"ב ט'), ושם י"ב: ויאמר אלקים אל בלעם…" וכו'. אכן בלעם מודע היטב לכך שרק הדבר אשר ישים אלוקים בפיו יוכל לומר (ראה שם פסוק ל"ח), וכי ה' הוא אשר שם בפיו את דברו (שם כ"ג ב', ועוד שם כ"ו). היו אף נביאים אחרים שלא היו מבני ישראל, כגון איוב וארבעת חבריו, וכו' (ראה ילמדנו, אשר מובא בילקוט שמעוני ח"א, סי' תש"ס, ריש פרשת בלק) , אף שבמדרשים אחרים נאמר שהוא היה הנביא היחידי שבאומות העולם. (ראה ל' גינצברג, LEGENDS OF THE JEWS, , ח"ו עמ' 125 הערה 727.) ולא עוד אלא שלפי מסורת חז"ל, כפי שהיה משה גדול הנביאים בישראל, כך היה בלעם גדול הנביאים שבאומות העולם, (גינצברג שם). ואף שבלעם ברך את ישראל שלא לפי רצונו, לבסוף הפכו ברכותיו לקללות, כי הייתה כוונתו לרעה.
יש אשר ראו בדבריו משום רמז לעתידות, דהיינו לבואו של ישו הנוצרי, על יסוד הפסוק (שם כ"ד כ"ג), "וישא משלו ויאמר, אוי מי יחיה משומו אל"- אמר ריש לקיש: אוי מי שמחיה עצמו בשם אל (סנהדרין ק"ו ע"א), וביאר רש"י שם: עושה עצמו אלוה. ושם ק"ו ע"ב: אמר ליה ההוא מינא לר' חנינא: מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה? אמר ליה: מיכתב לא כתיב, אלא מדכתיב "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" (תהלים נ"ה, כד) בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע. אמר ליה: שפיר קאמרת, לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם, והוה כתיב ביה: בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאיה, (והכוונה ל פונטיוס פילטוס). [אמר לו אותו מין לר' חנינא האם שמעת בלעם בן כמה היה, אמר לו: זה לא כתוב, אבל מתוך שכתוב , "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם", או בן שלושים ושלוש שנים או בן שלושים וארבע שנים היה. אמר לו: יפה אמרת, אני ראיתי במו עיניי פנקסו של בלעם, והיה כתוב בו בן שלושים ושלוש שנים בלעם החיגר (ראה שם כ"ב כ"ה "ותילחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר"), כאשר קטל אותו פנחס השודד]. וביאר הגר"ש ליברמן, בספרו יוונים ויוונות, עמ' 301: גם תלמידי ישו כתבו את אמרות רבם לא בצורת ספר לפרסום, אלא בפנקסי הרשימות שלהם (או מגילות קטנות פרטיות) כדרך חכמי זמנם וגו'. ואלה הם ה-logia שנמצאו אצל הפפירוסים המצריים שכולם בצורת פנקס codex . ובוודאי אף לך מכוונים דברי ר' אבהו שבירושלמי תענית ב' א', (וראה בגנזי שכטר ס"א): אם יאמר לך איש [כצ'ל, ולא אדם] אני אל, מכזב הוא, וגו'. וזה על פי הפסוק בבמדבר כ"ג י"ט, "לא איש אל ויכזב". (וראה תורה שלמה של רמ"מ כשר, פרשת קרח בלק עמ' 88).
ובבירור המאמר נבוכו הפרשנים. אכן הרב רא"י דזובאס באיגרת רבן יוחנן בן זכאי דף מ"ג, העיר על הילקוט שמעוני דפוס סלוניקי סי' תשכ"ח על הפסוק "וישא משלו וכו'", וזה לשונו: נתן אלקים כח בקולו של בלעם, היה עולה מסוף העולם ועד סופו, בשביל שיהיה צופה ורואה האומות שמשתחווים לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אישה שעתיד לעמוד ומבקש לעשות את עצמו אלוה ולהטעות כל העולם כולו. לפיכך נתן כוח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכך היה אומר: תנו דעתכם שלא לטעות אחרי "אותו האיש", שנאמר "לא איש אל ויכזב". ואם אומר שהוא אל, הוא מכזב. והוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים. אמר ולא עשה. ראה מה כתוב, "וישא משלו ויאמר, אוי מי יחיה משומו אל". אמר בלעם: אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר "אותו האיש" שעשה עצמו אלוה. עכ"ל. [מובא בעלי תמר, מאת ר"י תמר, לירושלמי תענית שם, עמ' שי"ג], ובזה דברי הירושלמי מבוארים היטב.
אכן ישנם נביאי אמת וישנם נביאי שקר. בלעם נביא אמת היה, אך מחשבותיו היו לרעתם של ישראל, וכפי דאיתא בסנהדרין ק"ה ע"ב: אמר רבי יוחנן: ומברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בליבו. ביקש לומר שלא יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות- "מה טובו אהליך יעקב" (שם כ"ד ה'), לא תשרה שכינה עליהם… אמר ר' אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות… וכו'. ומטעם זה היו חכמים שכללו פסוק זה בראשית תפילת שחרית, (כגון סדר רב עמרם גאון סי' קמ"ט, מהדורת גולדשמיט קפ"ב, מחזור ויטרי עמ' 156, שו"ת המהרי"ל ק"נ, עמ' 65, מנהגי וורמייזא עמ' ה', מטה משה סי' כ"ט, עמ' כ"ט. וכו'), ויש אשר השמיטוהו, כי אכן דבריו של בלעם הם. (אבודרהם, ברכות השחר ח', כלבו ה' ברכות סי' כ"ז, והובא ברמ"א בדרכי משה או"ח סי' ו' אות ג'. ואולם ליתא בדרכי משה הארוך שם, שו"ע האר"י ז"ל, מגן אברהם בשם "כתבים" סי' מ"ו בתחילה וכו'.).
וכתב המהרש"ל בתשובותיו סי' ס"ד (עמ' קפ"ח ): כשאני בא לבית הכנסת מתחיל אני בפסוק "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, [אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך]" (תהילים ה' ח') ומדלג הפסוק הראשון "מה טובו אהלך…" שאמרו בלעם, ואף הוא אומר לקללה… וגם אין כאן מקומו וגו'. אך בימינו לרוב אומרים אותו פסוק, כי ככל הנראה הברכה גברה על כוונת הקללה.
נחזור לענייננו, והוא הביקור בדובאי. אמרנו שבתקופה האחרונה הפכו כמה מן העמים המוסלמים להיות מאוייבינו. הם מקללים אותנו ואף נאבקים בנו בדרכים שונות. אך יש ביניהם אשר באו להכיר בקרבת האחווה שבינינו, וקושרים עימנו קשרי ידידות ושיתוף פעולה פוליטי וכלכלי. ונזכרים אנו בדברי הרמב"ם בסוף ספר משנה תורה (הלכות מלכים פרק י"א) בקטע שאמנם אינו בדפוסים היום אך נמצא בדפוס ראשון רומא, (ר"מ), ושם נאמר: בכל הדברים הללו ושלזה הישמעאלי שעמד אחריו אינו אלא… לתקן את העולם כולו לעבוד ה' ביחד, שנאמר ,"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם יחד" (צפניה ג' ט'). ושמא נוכל לראות ביחסים החדשים הללו משום ראשיתו של תהליך זה שבו נעמוד יחד שכם אחד לתיקון עולם, ואף בתוככי עמנו.
