הפעלה 2-ללמוד מניסיונם של אחרים

הפעלה 2: ללמוד מניסיונם של אחרים

רקע

אחת הדרכים להתכונן לקראת השירות הצבאי היא הכרות עם ניסיונם של אחרים. בהפעלה זו מופיעים קטעים מראיונות שנערכו עם חיילים בצה"ל בעת שירותם או סמוך לסיום שירותם הצבאי. המשתתפים יעיינו בדברי החיילים ויבררו לעצמם את הקשיים והבעיות המעסיקים אותם. כמו–כן יתבקשו המשתתפים לערוך בעצמם ראיונות עם חיילים כדי ללמוד מהם באופן ישיר על חייהם כחיילים דתיים בצה"ל.

מטרה

לערוך הכרות עם התנסויות, בעיות וקשיים של חיילים דתיים בעת שירותם בצה"ל.

מהלך הפעילות

1.    מבקשים מהמשתתפים לספר על קשיים שעליהם שמעו מפי חיילים דתיים בצה"ל.

2.    מחלקים את המשתתפים לקבוצות בנות 5-3 איש. כל קבוצה מתבקשת לעיין באחת מן העדויות של החיילים (נספח 1) ולענות על השאלות שבשאלון (נספח 2).

3.    כל קבוצה מציגה את הקטע שעסקה בו בפני המליאה.

4.    כל משתתף מתבקש לראיין חייל דתי בסביבתו הקרובה (חבר, מכר, אח, בן–דוד) ולשאול אותו את השאלות המופיעות בנספח 3.

5.    המשתתפים מציגים את הראיונות שערכו לפני חבריהם.

6.    ניתן להזמין לכיתה כמה חיילים בשירות סדיר (בוגרי בית–הספר) שיספרו על חוויותיהם האישיות בצבא, תוך הסתמכות על השאלות המופיעות בנספחים.

נספח 1: עדויות של חיילים

מתוך ראיון עם צבי א' מתל-אביב, בוגר ישיבה תיכונית.

בצבא שירת בסיירת, יצא לקורס קצינים וחזר אליה כקצין.

"לפני הגיוס התלבטתי. מצד אחד רציתי ללכת לישיבה להתחזק, מצד שני תמיד הייתי טוב בספורט ובטיולים, וידעתי שבצבא אוכל להיות הכי טוב, ולהצליח יותר מאשר בישיבה. התגייסתי לסיירת. בהתחלה קשה לכלם, אז לדתיים אולי קצת קשה יותר כי צריך לקום יותר מוקדם בשביל להתפלל. צריך לשים לב לכשרות. אבל אלה אינן בעיות רציניות…

אני רציתי להוכיח שאפשר לעבור את הצבא בשלום, שאפשר לסיים את השירות עם הכיפה על הראש, והוכחתי זאת. זה נתן לי הרבה מוטיבציה. קבעתי לעצמי עקרונות: התפללתי כל יום שלוש תפילות, גם תוך כדי מסעות או באמצע הלילה בסוף תרגיל. בהתחלה הבאתי שתי מערכות של כלים. לכולם היה סט אחד, ולי היה חלבי ובשרי. אבל התעוררו בעיות באוכל המשותף, אז דאגתי שגם הסירים יופרדו כמו שצריך. כשהחבר'ה הכינו דברים לא כשרים פשוט לא אכלתי. לא אמרתי להם מה לעשות, אבל אני כמובן לא נגעתי בזה. לאט לאט הם הפסיקו, כי רצו שאני אהיה עם כולם. אבל זה היה בלי לחץ מצדי אלא מתוך הקשרים שהתפתחו. לא התווכחו איתי וגם לא שאלו הרבה שאלות. בכל הפעילויות הייתי בדיוק כמו כולם, הייתי חייל טוב, אז לא הפריעו לאף אחד העקרונות הדתיים שלי. פעם היה לנו ערב סגל. כולם יצאו ביחד למקום לא כשר. ידעתי שזה חשוב לגיבוש, ולכן יצאתי עם כולם אבל לא אכלתי. לא רציתי לעשות מזה סיפור. בדיעבד, כשראו שאני לא אוכל, היו כאלה שהצטערו.

לפני הצבא לא היו לי חברים חילונים. הייתי שבוי בסטראוטיפ של "החילוני הריקני". הופתעתי לגלות שיש דברים שבהם הם רציניים, שיש להם עקרונות ושיש דברים שבהם הם יודעים הרבה יותר ממני. כמה פעמים יצא לי לדבר ברצינות עם כמה מהחבר'ה. בדרך כלל זה התחיל מקנטור שלהם על אחת הסוגיות מהחדשות (פתיחת בתי קולנוע בשבת, חוק החמץ וכד') אבל זה התפתח לדיון על ערכים. הבנתי שהם לא סתם מתנגדים, שיש להם את הערכים שלהם, והם באמת מאמינים בהם. בהתחלה ניסיתי להראות להם שהם טועים ומאמינים בערכים הלא נכונים, אבל זה לא כל–כך הצליח.

כך שהתחושה שבאתי איתה, שהדתיים הכי טובים, השתנתה. היום אני לא בתחרות. להם יש את העולם שלהם ואת החיים שלהם, ולי את העולם שלי. אני לא ויתרתי על מה שחשוב לי, וגם הם לא השתנו. בכל זאת הצלחנו להעביר ארבע שנים ביחד ולהישאר חברים".

מתוך ראיון עם יניב ח' מיישוב בשומרון. בוגר תיכון דתי.

בצבא היה בגיבוש טייס, ואחר כך בטירונות חי"ר, קורס מ"כים, סמל מחלקה, סמל סיור בחטיבת הנח"ל בגדוד 50.

"כשהתגייסתי, לא חששתי מבעיות מבחינה דתית, רק מבחינה פיזית… בעיקר מכיוון שבהתחלה הייתי שייך לגרעין נח"ל, וחלק גדול מהפלוגה היו דתיים.

כשיצאתי מהמסגרת הזו הייתי בהלם תרבותי, פתאום פגשתי בחילונים. הם חסרי ידע, ממש בורים ולפעמים אפילו מתנכרים, מתנכרים להיסטוריה היהודית, למסורת. קשה להאמין, אבל לחלקם פשוט לא אכפת, לא מזיז להם שום דבר שקשור ביהדות. חלק עושים דווקא, כמו לאכול בשר וחלב יחד, למרות שבצבא מפרידים אז זה לא מצריך ידע או מאמץ לשמור על הפרדה, הם פשוט עושים "להכעיס". הם חוגגים את הסילבסטר הרבה יותר בשמחה מאשר את ראש השנה.

היה לי חשוב בתקופה זו לעשות הכל כמו כולם ולהיות דתי, מין שליחות כזאת שיראו, שידעו שאני שומר על האמונה שלי למרות הקושי והסביבה שאפילו לא תמכה או הבינה.

האמת, שכמעט לא היו לי שיחות רציניות בצבא מעבר לרובד של 'תאכל, תהנה, מה אכפת לך? מי יראה?…'. לך תסביר להם, אפילו לא ניסיתי.

אבל היה קשה, בעיקר מבחינת האווירה – אין אווירת חג או שבת, ואתה אפילו לא יכול להתחיל להסביר לחברים החילונים מה הבעיות שלך. אוכל חם בשבת, למשל, הם לא מבינים בכלל, אז איך תתחיל להגיד להם שאתה צריך פלטת שבת, אחרת לא תוכל לאכול משהו חם בשבת?

הרגשתי שהחשיפה לחברה החילונית והקשר איתה בעייתיים מאוד. נדמה לי שהייתי מעדיף להישאר במסגרת מגוננת".

מתוך ראיון עם אריאל כ' מפתח תקוה. בוגר ישיבה תיכונית וישיבת הסדר.

שירת בגולני, התחיל יחד עם חבריו מישיבת ההסדר. נשאר כמ"כ בקורס סמלים. עומד לצאת לקורס קצינים.

"עכשיו, כשאני לא נמצא עם חברים מהישיבה, אני רואה את ההבדל. האווירה שונה לחלוטין. כשהייתי עם החברה מהישיבה היתה אווירה דתית מסביבי. שבת היתה שבת. ביום חול היינו עוצרים את הפעילות ועומדים להתפלל. היום אין לי את כל זה, ואני מרגיש שהאווירה החילונית מזרזת את השחיקה. קרה לי שוויתרתי על תפילה כי לא היה לי זמן או ששכחתי להתפלל. אין אווירת שבת, ולכן אני מבלה את כל השבת בשינה. סגנון הדיבור אחר… הבעיה שזה נדבק גם בך בלי שתרגיש, ופתאום ההורים מסתכלים אליך המומים, אחרי שבלהט הדיבור נפלטה לך מילה שהם לא רגילים לשמוע…

כשרות זה דווקא לא בעיה. אנשי המטבח אצלנו כולם דתיים. אבל כשיוצאים לאכול במסעדה זה כן בעייתי. פעם כל הסגל יצא למסיבה. אני ידעתי שאין לי מה לעשות שם, אז נשארתי לשמור. זה היה נוח לכולם.

מה שמאוד הפתיע אותי בצבא זה שיש חילונים ערכיים, ושהם הגיעו לזה בתהליך אחר, לא מתוך חינוך דתי. גיליתי בחברה החילונית הרבה רצינות, דבקות במשימה, ואנשים מצוינים (אפילו יותר מחברים דתיים). אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהם בתחום הערכי, אבל גם להם יש מה ללמוד מאיתנו.

כשמתחיל ויכוח בנושאים דתיים אני משתדל לא להתערב. אני לא מעוניין להיכנס לוויכוחים. אבל מלבד ויכוחים יצא לי לעשות "שיחות הסברה" לחברים חילונים.

זה היה מוזר. לפעמים התקיפו אותי על דברים שהחרדים עושים, כמו לזרוק אבנים בשבת, כאילו שאני תומך בזה, או שזאת ה"יהדות". הייתי צריך להסביר להם את ההבדל ביני לבין החרדים. מוזר, שלמרות שהם שירתו איתי והכירו אותי הם עדיין היו צריכים שאסביר להם".

מתוך ראיון עם אורי ד' מעיירה בצפון, בוגר תיכון מקיף וישיבת הסדר, לוחם בצנחנים.

"לפני הצבא בטחתי בעצמי מבחינה דתית, כבר אז ידעתי שאלך ל"הסדר". האמת, לא כל–כך נהנתי עם החבר'ה מה"הסדר". למשל בטירונות היתה הופעה של זמרת. אני תמיד הולך להופעות של זמרות וכך גם לפחות חצי מהחבר'ה ב"הסדר". אבל פתאום כולם אמרו שהם לא ייכנסו, הם פחדו ממה שיגידו החילונים. מאוד לא אהבתי את זה, אבל גם אני לא נכנסתי, חשבתי שאסור להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה.

האמת, כל דבר שאתה עושה גורר שאלות ותגובות. לדוגמה, אם אתה נוסע בגי'פ בשבת או לא.

זאת התלבטות קשה, מה לענות, איך להסביר. אם תיתן תשובה ארוכה ומפורטת אתה עלול לשעמם, אבל תשובה קצרה אף פעם לא יכולה להיות ספציפית אלא כללית מדי.

השתדלתי לענות על פי השואל. אם השואל באמת התעניין – עניתי, אם סתם ניסה לקנטר – התעלמתי.

גם כשלא ממש ידעתי, ניסיתי לענות על פי השכל הישר, אבל בדרך כלל היתה לי תשובה, כי עם רוב השאלות התמודדתי כבר בעצמי. בתיכון למדתי הרבה, לפעמים אפילו לבד, וכמובן בשיעורים בבית–הספר, כך שהיה לי יותר קל להתמודד. לפעמים לא ידעתי, ואז הודיתי שאני לא יודע.  השאלה הכי מסובכת היא בנושא יחסי בנים ובנות. זאת שאלה שחוזרת הרבה וצריך לענות מאוד בעדינות, כי זאת תקופה מאוד מתירנית, ולחילוניים ממש קשה להבין את זה.

צריך לדעת איך להתייחס לחבר'ה החילונים, אני הרגשתי כל הזמן שאני מייצג, כי אני עם כיפה על הראש ולכן גם ניסיתי להסביר בדרך הטובה ביותר. צריך לדעת שיש סוגים שונים של חילוניים, לא כולם אותו הדבר. יש כאלה שיודעים משהו וכאלה שלא יודעים כלום. חלק מתעניינים ואחרים לא איכפת להם. ויש שרק מנסים לעקוץ… צריך לדעת עם מי אתה מדבר ומה הוא רוצה באמת, ולפי זה להחליט מה להגיד ואיך."

מתוך ראיון עם שלומי כ' מעיירה בדרום. בוגר בי"ס אורט, לפני השירות הצבאי למד שנה וחצי במכינה בעלי. משרת כמ"כ בגולני.

אני מגובש מאוד ובטוח בעצמי מבחינה דתית. המפגש עם העולם החילוני לא חדש לי. למדתי בבית–ספר חילוני גם ביסודי וגם בתיכון, וכבר אז זה גרם לי להקפיד יותר. תמיד היתה לי הרגשה שאני נבחן על כל דבר שאני עושה כדתי, לכן הקפדתי.

לפני הגיוס לא חששתי מההתמודדות עם העולם החילוני כי הוא היה מוכר לי, אבל בכל זאת, יש הרבה קשיים, זה לא פשוט. אני מרגיש תמיד שאני מייצג, שמסתכלים עלי ומצפים ממני לכל מיני דברים כך שאני תמיד במלחמה עם עצמי. לדוגמה ב"פריסה", כשכולם מתנפלים על האוכל, אני מתלבט אם ללכת ליטול ידיים או לא. כשאני חוזר "הרוג" מעייפות ממסע אז כן או לא להתפלל ערבית?! המלחמה היא עם עצמי בכל דבר, בלי קשר לסביבה.

בתחילת המסלול זה היה אפילו גרוע יותר. התנדבתי לעשות כל דבר מפני שאני דתי וממש הפכתי להיות ה"פראייר" המחלקתי. עם הזמן למדתי למצוא את דרך האמצע, אך עדיין אני ה"דתי", ואני נבחן על פי הקריטריון הזה.

אז ככה אתה במלחמה עם עצמך, אבל גם עם הסביבה לא קל, בעיקר בתחום הכשרות. הרבה פעמים הטבחים עושים מה שהם רוצים במטבח, ורס"פ המטבח לא כל כך מבין בענייני כשרות; ואז, למרות חוקי מטכ"ל, יש קשיים – ערבוב כלים ודברים דומים.

אם רוצים למנוע בעיות כאלה צריך להיות בסדר עם הסביבה. אם אתה בסדר ידאגו לך ויתחשבו. אבל שוב, זה דורש גם ממך להיות בסדר, לדעת איך להעיר, איך להפנות את תשומת ליבם של האחרים לבעיות.

אני די הופתעתי מהמפגש עם אנשים חילונים. כמו שאמרתי, למדתי בבית–הספר חילוני והמפגש לא היה חדש. אבל זה היה שונה. אצלנו כולם היו מסורתיים, לכולם היתה זיקה למסורת. בצבא נפגשתי עם אנשים ללא שום קשר לדת או למסורת.

היו לי הרבה שיחות על הדת עם חילוניים, אבל האמת היא שבישיבה בעלי הסבירו לנו עד כמה זה חסר טעם להתווכח, שעדיף ללמד בעשייה; אז השתדלתי להימנע מוויכוחים, בעיקר עם אלה שסתם רצו להתווכח. ניסיתי להבהיר את עמדתי בחיי היום–יום.  לא לדבר, לעשות.

נספח 2: שאלות לעיון בעדויות החיילים

עיינו בקטע שלפניכם וענו על השאלות

1.    מהו אופי קשריו של המרואיין עם החיילים הלא דתיים?

2.    כיצד הם מתייחסים אליו?

3.    מה הם נושאי השיחה בינו לבין עמיתיו הלא דתיים?

4.    מה הם הקשיים המרכזיים שבהם נתקל?

5.    מה חשב על החילונים לפני הצבא, והאם החזיק בדעתו זו גם במשך השירות?

6.    מה הייתם עושים אילו נקלעתם למצבים שמתאר החייל? העמידו את עצמכם במקומו.

נספח 3: שאלון לראיון עם חייל דתי

1.    מהו המסלול הצבאי שעבר החייל?

2.    מה היו הציפיות והחששות שלו טרם גיוסו?

3.    מהו אופי קשריו עם החיילים הלא–דתיים?

4.    כיצד הם מתייחסים אליו?

5.    מה הם נושאי השיחה בינו לבין עמיתיו הלא–דתיים?

6.    מה הם הקשיים המרכזיים שבהם נתקל?

7.    מהי ההכנה שקיבל לקראת השירות הצבאי כחייל דתי?

8.    האם נחשף לחילוניות לפני הצבא? באילו מסגרות?

9.    מה הן עצותיו למתגייסים חדשים?

10.       אילו לקחים ומסקנות ניתן להפיק מניסיונו של החייל?

קובץ מצורף