הצעה לאמנה: שיוויון ומניעת הדרת נשים בזירה הציבורית הישראלית
בימים אלה פרץ בציבוריות הישראלית ויכוח נוקב בסוגיה המכונה "הדרת נשים" במרחב הציבורי, בעקבות דיווחים על פעולות הפרדה מגדרית מטעמי דת במקומות שונים ובקרב אוכלוסיות שונות.
ברשימה חלקית של אירועים אלה ניתן למנות הקצאת מקומות נפרדים לגברים בקדמת אוטובוסים ציבוריים תוך הפניית הנשים לישיבה בחלקו האחורי; הקצאת מדרכות נפרדות לגברים ומדרכות נפרדות לנשים בריכוזי אוכלוסיה חרדיים; ניסיונות להפרדה בין גברים לנשים במהלך יום בחירות למנהלים שכונתיים בירושלים; סירוב נמשך לפרסם תמונות של נשים על גבי לוחות מודעות, אוטובוסים ותחנות אוטובוס; התנגדות חיילים דתיים להאזנה לשירת נשים במסגרת טקסים ואירועי תרבות בצה"ל ועוד.
אנו סבורים כי דרושה עמדה נחרצת בסוגיה זו, אשר תגן על ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הצניעות מהווה ביהדות, ערך יסוד הלכתי ומוסרי בכל דרכינו, והיא מופנית כלפי גברים ונשים כאחד. הציווי "והצנע לכת עם אלוהיך" מניח בסיס לחיים שלמים ומוסריים. הצניעות היא הבסיס לבית היהודי, אך גם הבסיס למערכת חברתית תקינה ופועמת, ליחסי גומלין בין אדם לחברו, ולכלכלה וצדק חברתי. יחד עם זאת היהדות דורשת מאתנו למנוע אפלייה או ביזוי של נשים וגברים כאחד, ושמירה על כבוד האדם.
מהפן הדמוקרטי, שוויון בין נשים לגברים, מניעת צמצום או הדרה של מקומן של הנשים בחברה ובציבוריות הוא ערך מרכזי, שנמצא בבסיס ערכיה של מדינת ישראל. במקביל, ובמסגרת הערכים הדמוקרטיים, עלינו לשמור על זכויות של קהילות מיעוט לפעול בהתאם לתרבותן, ולאפשר חופש דתי לקבוצות המרכיבות את מדינת ישראל.
בפועל, במקרים רבים ההפרדה המגדרית בין גברים לנשים מטעמי דת נעשית תוך כדי צמצום מקומן של הנשים, מבלי לשמור אף על מראית עין של הפרדה שוויונית. כך, לשם ההמחשה, דחיקת נשים לחלק האחורי של אוטובוס ושלילה של זכותן לשאת דברי הספד ליקיריהן מהווים פגיעה אנושה בכבוד האישה וביזויה. אנו סבורים כי יש למנוע זאת. אירועי ההדרה האחרונים מהווים שינוי של המציאות החברתית ששררה במדינת ישראל במשך עשורים רבים. האירועים האחרונים משקפים את תחייתן במרחב הציבורי של עמדות הלכתיות מסוימות (למשל בנוגע לשירת נשים, לכהונת אישה בתפקידים ציבוריים, וכיו"ב) שהציבור הדתי נמנע בחוכמתו במשך שנים ארוכות מהפיכתן לדגל ולקונצנזוס, בין אם משום שעמדות אלה שנויות במחלוקת הלכתית, בין משום היותן משניות שלא לומר שוליות, ובין מחמת הפנמת הנזקים החמורים שייגרמו מחמת הנפתם של דגלי ההפרדה.
אירועי ההדרה האחרונים והתגובה הציבורית הקשה אליהם מחדדים את האתגר העומד לפתחנו של קיומה של חברה מעורבת שווה וצנועה. לא נוכל להימלט מאתגר זה והעיסוק בו אינו יכול להסתכם ביציאה כנגד אירועי הפרדה מופרכים. הוא מתחייב גם על רקע השינוי המתמשך בשנים האחרונות בתוך הציבור הדתי בכל הנוגע להפרדה מגדרית במערכת החינוך ובתנועות הנוער.
דווקא על רקע הדברים האלה, אנו רואים בעיסוק הבלתי פוסק בציבוריות הישראלית בגוף האישה ובמיניותה בהקשרים פרסומיים, תקשורתיים, בתרבות הפופולארית, ואף בהיבטים מסוימים בתרבותיות הישראלית, ואפילו בסלנג היומיומי משום זילות מעמד האישה וההתייחסות אליה כאל אובייקט מיני אשר נועד לעורר ולגרות את המין הגברי. השימוש בעירום נשי חלקי לשם עידוד צריכת מוצרים והאדרת דוגמניות לכדי דמויות לאומיות, מהוות את צדו השני של ההדרה, ושתי מגמות אלה מסמלות נקודות קיצון בהתייחסות אל האישה כאל אובייקט מיני. זוהי מציאות חברתית ומוסרית קשה וכל בר לבב צריך להיאבק בה במחוזותיו.
מתוך הבנה כי החברה הישראלית מורכבת מאוכלוסיות שונות, שלכל אחת מהן תפיסות ודרישות שונות בעניינים המשיקים לסוגייה זו, אנו מציעים את הכללים הבאים:
א. על רשויות המדינה למנוע הטלת הגבלות על חופש התנועה של האישה, על חופש הביטוי שלה ועל זכאותה להשתלב בחברה הישראלית, בכל תפקיד שהוא. יש למנוע כל ביזוי ופגיעה בכבוד האדם, יהא מגדרו אשר יהא.
ב. אנו קוראים לציבור הדתי ולמנהיגיו להתנער ממקרים בהם קיצונים פוגעים בכבודן של נשים ומבזים אותן, ולהבהיר כי לא זאת עמדת היהדות וההלכה היהודית, באופן פומבי וכחלק מהחינוך שאנו נותנים לילדינו.
ג. הפרדה בין נשים לגברים שיש בה משום אפלייה וביזוי לא תתאפשר במרחב הציבורי הישראלי, ויש להימנע ממנה גם במרחבים פרטיים.
ד. יש לשמור על חופש הדת, ולאפשר לקבוצות אוכלוסייה המעוניינות להפריד בין נשים לגברים במרחבים פרטיים לעשות זאת, תוך שמירה על כבוד האדם מכל מגדר וללא אפלייה. כך למשל יש לאפשר הפעלת שעות נפרדות במכוני כושר וספורט למיניהם, חופי רחצה ובריכות. ההפרדה במגזר הפרטי תתאפשר רק בהיעדר חשש לאפלייה או לביזוי כלשהוא, לאלימות ולהפחדה.
ה. יש למנוע ביזוי נשים או גברים במודעות ושלטי פרסום באמצעות הצגתן בעירום או בצורה מבזה אחרת. מנגד, לא יודרו נשים מהפומביות הישראלית ומלוחות המודעות, כאשר הן מוצגות בצורה שאינה בוטה או מבזה.
ו. צה"ל ישמר צבא העם, שבו יכולים להשתתף בכל התפקידים גברים ונשים כאחד. אנו קוראים לחיילים לשקול את הנזק שיגרום סירובם להשתתף בטקסים שבהם תופענה נשים, לאחדות הצבא ולחוסנו. אנו קוראים למפקדי צה"ל לאפשר, ככל הניתן מבלי פגיעה בפעילות הצבא, לחיילים המבכרים מטעמי דת להימנע משמיעת שירת נשים או מהשתתפות באירועי תרבות הנוגדים את תפיסת עולמם.
* אנו מודים לחברי הנהלת נאמני תורה ועבודה על הניסוח. נשמח להערות והארות לפני סגירה ותחילת החתמה.
