הצעת התנועה להסדרת נושא הכוונת שמיניסטים למסגרות המשך ישיבתיות

 

תנועת נאמני תו"ע פנתה למשרד החינוך בדרישה להסדרת נושא הכוונת שמיניסטים לישיבות.

נשמח להערות והארות על ההצעה.

 

מן המכתב:

…. אחת הסיבות המרכזיות לבעיות אלו, נגרמת כתוצאה מכך שבישיבות תיכוניות ובתיכונים דתיים רבים, אין ביטוי שווה לכל מגוון הישיבות. השאלה אילו ישיבות תוכלנה להציג את עצמן בפני תלמידים, נתונה בידי הצוות החינוכי של הישיבה התיכונית או התיכון, ועל כן הם עלולים לבכר או לדחות ישיבות מסוימות, לפעמים מסיבות שאינן ענייניות.

על פי סקירה שעשינו במוסדות חינוך רבים, עולה שאין שום הנחיות ברורות של משרד החינוך בנוגע לנושאים הללו, וכל מוסד חינוכי פועל לפי הבנתו ודעתו.

ברור לכל שבמציאות שבה יש ריבוי של ישיבות ומכינות, לא ניתן לתת לכולן זמן להציג עצמן בפני התלמידים, מבלי לפגוע בתוכנית הלימודים. כמו כן, נתינת במה לכל הישיבות הרבות עלולה לבלבלם עוד יותר.

 

מכיוון שכך, מוסדות חינוך מוצאים פתרונות שונים, כמו:
א. אין הסדר קבוע: ישיבה גבוהה או ישיבת הסדר שרוצה להציג את עצמה לכיתות י"ב, יוצרת קשר עם המוסד החינוכי, והם מתאמים איתם זמן. במצב כזה, פעמים רבות יאפשרו לתלמידים המעוניינים לשמוע לצאת מהכיתה, או יכנסו את כל כיתות י"ב בכדי לשמוע שיחה מאחד הנציגים של הישיבה המעוניינת. לעומת זאת, לישיבות שלא נמצא להם זמן מתאים, מאפשרים להיפגש עם תלמידים בהפסקות. כמובן שמצב זה איננו שוויוני, והוא עלול ליצור אפליה בין ישיבות מסוימות. הבעיה במציאות זו, היא שהדברים אינם מסודרים, ור"מ או מחנך שאיננו שמח שתלמידיו ילכו לישיבה מסוימת, עלול לטעון שאין זמן פנוי שהוא יכול לפנות. הדבר לא רק תלוי בעמדותיו האידאולוגיות של הר"מ, אלא גם בנציג שהישיבה שולחת: אם הנציג אינו מרצה מרתק, הרי שגם אם הוא גדול הדור, הוא לא יוכל לדבר מול כל התלמידים.
ב. שעה קבועה במערכת: שעה שבה ישיבות שונות תוכלנה להשתבץ ולשלוח את נציגיהן. החסרונות של האפשרות הזו, הן שהזמן שניתן להקדיש לצורך כך הוא מוגבל. לא ניתן למצוא הרבה "חלונות" במערכת של תלמידי כיתות י"ב, במיוחד לאור העובדה שהם צריכים לגשת למבחני הבגרות שלהם באותה השנה. כמו כן, לאורך זמן, לתלמידים רבים נמאס לשמוע מכל כך הרבה ישיבות, מה שעלול להיות לא הוגן כלפי ישיבות שתשתבצנה בשלב מאוחר יותר של השנה.
ג. יצירת יום/ימי עיון מרוכזים: בימים אלה, מקדישים בוקר שלם שאליו כעשר ישיבות שולחות את נציגיהן, כל נציג מדבר חמש דקות ומציג את הישיבה שלו. לאחר מכן, הנציגים השונים מתפזרים, כאשר כל אחד מקבל "פינה", ותלמידים שמתעניינים לשמוע יותר על הישיבה, מגיעים אליה. הדבר נותן במה מסודרת לישיבות רבות ואולם, החיסרון של השיטה הזאת, הוא בכך שנוצרת מעין תחרות שוק שמנסה למשוך את התלמידים. מכיוון שכל ישיבה מעוניינת למשוך כמה שיותר תלמידים בחמש דקות, התחרות עלולה שלא להיות סביב ערכים והשקפות עולם, אלא סביב גימיקים וסיסמאות שיווקיות יותר. עם זאת, נדמה שהשיטה הזו שוויונית יותר, והרבה יותר נוחה למוסדות החינוך.

 

 

שתי האפשרויות השניות טובות יותר בעיננו, אך הן עדיין אינן פותרות את בעיית הייצוג של הישיבות.

לדעתנו, ראוי להנחות שבכל מקרה, צריכה להיות נציגות של מגוון הישיבות השונות. כלומר: אין צורך שיגיעו למשל, נציגים מישיבת דימונה, ישיבת מצפה רמון וישיבת הר המור, אך חשוב שלאחת מהן תהיה נציגות, בהיותן מייצגות כיוון רוחני חשוב. כך גם אין צורך שיגיעו למשל, נציגים מישיבות כמו ירוחם, הר עציון ומעלה-אדומים, אך חשוב שלפחות לאחר מהן תהיה נציגות. קשה יהיה לקבוע מהן בדיוק הישיבות הדומות והשונות, אך כמעט כל חלוקה תהיה טובה יותר ממצבים רבים הקיימים כיום, בהם התלמידים אינם נחשפים כלל לסוגים מסויימים של ישיבות ומכינות.

כמי שאמונים על הנושא ובעלי הידע והניסיון בתחום, נודה לכם על גיבוש הנחיות מסודרות אשר יעשו סדר בתחום חשוב זה.

בברכה,
אריאל מואב, ראש פרוייקט "ובחרת בחיים".
שמואל שטח, מנכ"ל

תהילה נחלון, יו"ר