הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רבני עיר וכהונתם), התשע"ז–2016

הכנסת העשרים

 

_____________________________________________

הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רבני עיר וכהונתם), התשע"ז–2016

הוספת סעיפים 12ב עד 12ז	1.	בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971[1] (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 12א יבוא:
		"רב עיר			12ב.	לעירייה או מועצה מקומית יהיה רב עיר אחד בלבד שיכהן במשרה מלאה.
		כשירות להיבחר כרב עיר			12ג.	כשיר להיבחר כרב עיר מי שנתמלאו בו כל אלה:
						(1)       בעת הבחירה מלאו לו שלושים שנים והוא אזרח ישראל;
						(2)       יש בידו תעודה בתוקף ממועצת הרבנות הראשית המעידה שהוא כשיר לכהן כרב עיר;
						(3)       הוא לא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כרב עיר או שלא נשא עונש מאסר ואם נשא תקופת מאסר חלפה תקופת ההתיישנות לגבי העבירה שבה הורשע כמשמעותה בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א–1981[2], מיום ההרשעה או מיום גמר ריצוי עונש המאסר, לפי המאוחר.
		תקופת כהונה של רב עיר ופקיעתה			12ד.	(א)      נבחר רב עיר לראשונה, תקופת כהונתו תהיה שמונה שנים; נבחר רב כאמור לתקופות כהונה נוספות, תהיה כל תקופת כהונה נוספת עשר שנים.
						(ב)       על אף האמור בסעיף קטן (א), כהונתו של רב עיר תפקע באחד מאלה:
							(1)       בעת פטירתו או התפטרותו;
							(2)       אם קבע השר, על פי חוות דעתם של שלושה רופאים שמינה שר הבריאות, כי מטעמי בריאות נבצר ממנו למלא את תפקידו;
							(3)       חדלו מלהתקיים בו תנאי הכשירות כאמור בסעיף 12ג.
		רב יישוב			12ה.	ליישוב יהיה רב אחד בלבד שהיקף משרתו ייקבע על ידי הוועד המקומי כמשמעותו בפקודת המועצות המקומיות[3]; בחוק זה, "יישוב" – מושב, קיבוץ או יישוב אחר שאינו רשות מקומית.
		כשירות להיבחר כרב יישוב			12ו.	כשיר להיבחר כרב יישוב מי שנתמלאו בו כל אלה:
						(1)       בעת הבחירה מלאו לו עשרים וחמש שנים והוא אזרח ישראל;
						(2)       יש בידו תעודה בתוקף ממועצת הרבנות הראשית המעידה שהוא כשיר לכהן כרב יישוב;
						(3)       הוא לא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כרב יישוב או שלא נשא עונש מאסר ואם נשא תקופת מאסר חלפה תקופת ההתיישנות לגבי העבירה שבה הורשע כמשמעותה בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א–1981[4], מיום ההרשעה או מיום גמר ריצוי עונש המאסר, לפי המאוחר.
		תקופת כהונה של רב יישוב ופקיעתה			12ז.	(א)      נבחר רב יישוב לראשונה, תקופת כהונתו תהיה חמש שנים; נבחר רב כאמור לתקופות כהונה נוספות, תהיה כל תקופת כהונה נוספת שבע שנים.
						(ב)       על אף האמור בסעיף קטן (א), כהונתו של רב יישוב תפקע באחד מאלה:
							(1)       בעת פטירתו או התפטרותו;
							(2)       אם קבע השר, על פי חוות דעתם של שלושה רופאים שמינה שר הבריאות, כי מטעמי בריאות נבצר ממנו למלא תפקידו;
							(3)       חדלו מלהתקיים בו תנאי הכשירות כאמור בסעיף 12ו."
תיקון סעיף 15	2.	בסעיף 15(א)(2) לחוק העיקרי –
		(1)       במקום "לעניין זה" יבוא "בחוק זה";
		(2)       אחרי "בחירות של רבני עיר" יבוא "ורבני יישוב".
		(3)       בהגדרה "רב עיר" המילים "ישוב שהוא" – יימחקו.
הוראת מעבר	3.	(א)      נבחר רב עיר ערב תחילתו של חוק זה, יחולו עליו הוראות סעיפים 12ב עד 12ז לחוק העיקרי, כנוסחם בסעיף 1 לחוק זה, בתום עשר שנים לכהונתו, ובלבד שחלפו שנתיים מיום תחילתו של חוק זה.
		(ב)       על אף האמור בסעיפים 12ב ו-12ה לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה,  כיהנו ביישוב ערב תחילתו של חוק זה יותר מרב עיר אחד, כאשר תפקע כהונתו של אחד מהם על פי הוראות חוק זה, לא ייבחר רב עיר חדש תחתיו; פקעה כהונתם של כל הרבנים, ימונה רב עיר אחד בלבד בהתאם להוראות חוק זה.

דברי הסבר

רבני ערים ורבני יישובים, משמשים כיום כמשרתי ציבור לכל דבר ועניין. ברבות השנים חלה ירידה במעמדם של רב העיר ורב היישוב והקשר שלהם עם הציבור שהם אמורים לשרת הלך ונחלש. בין השאר, הסיבה לכך היא העובדה שרבנים מתמנים לתקופת זמן ארוכה ומאבדים את חובת האחריותיות (accountability) שלהם כלפי קהל התושבים ביישובם. מטרת חוק מוצע זה היא לעגן ולהסדיר את נושא כשירותם וכהונתם של הרבנים באופן שיתאים למציאות הנוכחית.

ראשית, מוצע לקבוע שלעיר או ליישוב יהיה רב ראשי אחד. במציאות הישראלית הנוכחית, שבה כור ההיתוך מתרחש הלכה למעשה, אין מקום להפרדה עדתית לעניין כהונתו של רב העיר או רב היישוב. גם לעניין פסיקות שונות מבחינה הלכתית, רבנים המקבלים הסמכה כיום, נדרשים להיות בקיאים בהלכה על גווניה, גם לעדות השונות. בהתאם לאמור בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירת רבני ערים), התשס"ז–2007,  ביישוב או במועצה אזורית יכול לכהן רב אחד במשרה שאינה מלאה, אם היישוב מונה פחות מ-15,000 איש. בבג"ץ 6051/08 מועצת ראש פינה ויסוד המעלה נ' השר לשירותי דת (ניתן ביום 8 במאי 2012), הובהר כי דרך המלך היא מינוי של רב לכל רשות מקומית, אשר במקרים מסוימים ברשויות שמספר תושביהן נמוך מ-15,000 איש יש לצמצם את היקף משרתו. מחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית (אריאל פינקלשטיין, הכפילות העדתית בתפקידי הרבנות בישראל, ינואר 2014) מצא כי בערים רבות עלות השכר של שני רבנים מהווה נטל כבד על תקציב המועצה הדתית, לעתים אף מגיע לסכום העולה על 50% ממנו. כמו כן, המחקר הצביע על כך שבערים רבות מודל שני הרבנים המכהנים במקביל יצר חיכוכים ובעיות בניהול המועצה הדתית, כפי שכבר נטען בספרות חז"ל כי "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד" ו"דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור".

שנית, מוצע לקצוב את כהונת הרבנים, באופן זה: רב יישוב יכהן בכהונתו הראשונה חמש שנים וכל כהונה נוספת, אם ייבחר שוב, תוגבל לשבע שנים בלבד. רב עיר יכהן בכהונתו הראשונה שמונה שנים וכל כהונה נוספת, אם ייבחר שוב, תוגבל לעשר שנים בלבד. הגבלה זו נדרשת, כבכל תפקיד ציבורי, כדי לרענן את שורות המכהנים בקודש ולהביא למניעת הישחקות ופגיעה בשירותים לקהילה. מחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית (איתן ירדן ואריאל פינקלשטיין, מינוי רבני ערים בישראל, נובמבר 2013) הראה כי המסורת היהודית ברוב קהילות ישראל האשכנזיות והספרדיות, הייתה לקבוע את כהונת הרב לתקופות קצובות כשבסוף כל תקופה רשאית הקהילה לקבוע אם היא מאריכה את כהונת הרב. המחקר מראה שפוסקי הלכה רבים סברו שמקור הסמכות של הרב הוא בציבור ולכן יש צורך על פי ההלכה לקצוב את כהונת הרב כדי שיקבל את הסכמת הקהילה לכהונתו אחת לתקופה. הרב עובדיה יוסף ז"ל אף האריך באחת מתשובותיו לבסס את הנוהל של הגבלת כהונת רבנים (שו"ת יביע אומר, חושן משפט, ט, ט). המחקר אף הראה כי למעשה זה היה הנוהל הראשון לבחירת רבנים בארץ ישראל, שתוקן על ידי הוועד הלאומי ומועצת הרבנות הראשית ב-1936, ורק מאוחר יותר נקבע על ידי המשרד לשירותי דת, בניגוד למסורת, כי אין לקצוב כהונת רבנים לקדנציות.

שלישית, מוצע לבטל את מגבלת הגיל המקסימלי שבו יכול להיבחר ולכהן רב עיר או רב יישוב ולקבוע כי הרב ייבחר על ידי נציגי הציבור בהתאם לאמור בתקנות שירותי הדת היהודיים ולא יצטרך לעמוד לדיון בפני מועצת הרבנות הראשית המהווה גוף הלכתי ללא יכולת ביקורת ופיקוח. הסערה שהתחוללה במאי 2015 סביב זימונו של הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, לשימוע בפני מועצת הרבנות הראשית בשל דעותיו ההלכתיות ולקראת הארכת כהונתו בהגיעו לגיל 75, מוכיחה שנכון הוא שהגוף הבוחר את הרבנים, שראוי שייצג ככל הניתן את הציבור המקומי, הוא זה שיבחר ברב ויביע בו את אמונו. כך עשתה מועצת אפרת בהחלטתה מיום 25.5.2015. כל עוד הרב מוכיח את כשירותו הרפואית והציבור מביע בו את אמונו, יש לאפשר לרב להמשיך לכהן או להיבחר לתפקיד גם אם מלאו לו שמונים שנה ומעלה. מקובל במסורת ישראל שזקני הרבנים מתווים את הדרך בפני הציבור ולא יאה להדיח רב מכהן רק בשל גילו.

הצעת החוק מסדירה הלכה למעשה את אופי ומשך כהונתו של רב העיר ורב היישוב, כך שהרב יישא באחריות לציבור שהוא נבחר לשרת ובאופן שמיטיב ומרומם את מעמדו הציבורי.

הצעת החוק נוסחה בסיוע של נאמני תורה ועבודה.

הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת ינון מגל וקבוצת חברי הכנסת (פ/2192/20) ועל ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן (פ/2584/20).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ז בחשוון התשע"ז – 28.11.16

[1] ס"ח התשל"א, עמ' 130.

[2] ס"ח התשמ"א, עמ' 322.

[3] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 9, עמ' 256.

[4] ס"ח התשמ"א, עמ' 322.