מערך הכשרות הממלכתי לא מתפקד וזה משפיע על כל אזרח ואזרח במדינה", אמרה היום יו"ר ועדת הרפורמות, ח"כ רחל עזריה, בדיון חירום שהתקיים בכנסת, בנושא זכות הקיום של תאגידי כשרות פרטיים כאלטרנטיבה לתעודות הכשרות של הרבנות.

הכינוס נערך לקראת הדיון שיערך מחר (ג') בבג"ץ, בנוכחות נציגי התאחדות המלונות, איגוד המסעדות ותנועת נאמני תורה ועבודה, שביקשו להצטרף לעתירה, שהוגשה במקור על ידי שני בעלי מסעדות בירושלים נגד הרבנות הראשית, המשרד לשירותי דת והמועצה הדתית ירושלים.בעתירה נטען כי יש לאפשר לגופים נוספים, מלבד הרבנות, להעניק כשרות לעסקים. לטענתם, האופן השרירותי בו כופה מערך הכשרות של הרבנות את נהליו על המלונות, מרחיק חלק גדול מהם מהכשרות. הדבר נכון, כך נטען, גם ביחס למסעדות המעוניינות בכשרות, אך אינן מסוגלות לשאת את התנהלות מערך הכשרות של הרבנות הראשית.

בפסק הדין הקודם חיזק היועץ המשפטי לשעבר, יהודה וינשטיין, את הטענות בדבר התנהלות מערך הכשרות בישראל, והציע פרשנות רחבה המאפשרת את קיומם של גופי כשרות נוספים מלבד הרבנות הראשית ומוסדותיה. היועץ המשפטי הנוכחי, אביחי מנדלבליט, הפך את עמדתו, והביע התנגדות לאפשרויות נוספות שיגוונו את היצע המפעלים המפקחים על הכשרות."בית המשפט העליון מהווה סעד למקרים בהם אדם או בעל עסק נפגעו מאחת הרשויות מהמדינה", הסבירה ח"כ עזריה. "וכאן יש מקרה קלאסי שרשות של המדינה לא מתפקדת ולא עושה את עבודתה, ולמעשה פוגעת בצרכני הכשרות ובעלי העסקים". לטענת עזריה, עצם הצטרפותה של התאחדות המלונות לעתירה, מראה עד כמה מונופול הכשרות מהווה פגיעה דרמטית בחופש העיסוק בפרט, ובתיירות בישראל בכלל.

לפי חוק איסור הונאה בכשרות, המסדיר את המצב הקיים היום, הרבנות הראשית והרבנים המקומיים מטעמה הם היחידים אשר בסמכותם להעניק לעסק פרטי תעודת כשרות, כאשר הרב המקומי רשאי להעניק תעודה אך ורק לעסק הנמצא בתחום שיפוטו של הישוב שבו הוא מכהן. משמעות הדבר היא כי עסק פרטי מחויב להתנהל בהתאם לתפיסה ההלכתית של הרב המקומי שמכהן בגזרתו, דבר שיכול להוביל לחוסר שוויון בין העסקים, לאור ההבדלים בתפיסות ההלכתיות בין הרבנים השונים. כך למשל, לפי עדויות של בעלי עסקים, רבנים בעיר אחת יכולים לאסור על שימוש במוצרים מסוימים, ובעיר אחרת ייתכן שיגבילו שימוש במוצרים מסוימים לסוג מסוים בלבד.

נועז בר ניר, מנכ"ל התאחדות בתי המלון בישראל, אמר: "מבחינתנו זו בעיה קיומית. העלות של הרגולציה היא נטל, 4% מהמחיר של כל בית מלון. זה 366 מיליון שקל עלות לכל בתי המלון".

ישי ברנע, הבעלים של מלון יהודה ויו"ר התאחדות המלונות בירושלים מסביר את המצב הקיים: "הרבנות מתערבת בדברים שאינם קשורים להכנת דברי מאכל שמתרחשים במלון, ללא סמכות. מעבר לעלות, האם ייתכן שמשגיח צריך לקחת למלון שלושה חדרים לחג שלם? כל זה רק כי הוא יכול לדרוש ואין אפשרות לבחור בתאגידי כשרות אחרים. יש המון חילול השם בתחום שלנו".

ליאור גבאי, יו"ר התאחדות המלונות בים המלח, הוסיף כי "משגיח אמר לי שאם הוא לא מקבל את החדר בזמן – הוא לא נותן כשרות. אנחנו מוחזקים כבני ערובה, זה מעלה לנו את ההוצאות. עם ישראל מסורתי ורוצה כשרות, אבל יש כאן הכבדה גדולה על המלונות".

הרב אהרון ליבוביץ', ראש ארגון "השגחה פרטית" אמר כי "הציבור בארץ מאס בעסקנות הריקה שמאפיינת את שירותי הדת ברבנות, ולכל שומרי הכשרות שבאמת מבינים ובאמת איכפת להם מכשרות, ברור כבר מזמן – מערך הכשרות של הרבנות כושל, מיותר, ולא רלוונטי. מונופול הכשרות נסדק, ומערך הכשרות בישראל עומד בפני שינוי. אלפי בעלי עסקים ומאות אלפי אזרחים כבר אומרים כן לכשרות, ולא למונופול".
ח"כ יואב בן צור (ש"ס) אמר כי יש להפריד את הכשרות של המזון מהכשרות של המלון, מה שלא קורה היום בפועל, שכן אחד מותנה בשני ובהתנהלות הכללית של המלון (מעלית שבת והפעלת מוזיקה בחללים הציבוריים, למשל). בנוסף, אמר כי "הסיפור של כפייה על קנייה מספק ספציפי לא צריך להיות. צריך לאכוף את החוק בבני ברק ובמאה שערים באותה מידה, ומי שלא עובד עם הרבנות צריך להיקנס. מעבר לכך, אני לא מבין, למה הרב אהרון לא יכול לכתוב בהשגחה? מי שיתן בו אמון ויסמוך עליו אז מבחינתי זה בסדר."

גם חברות הכנסת מיכל בירן (המחנ"צ) ותמר זנדברג (מרצ) תמכו בפתיחת מערך הכשרות למגוון נוסף של אפשרויות ותעודות הכשר אלטרנטיביות. תני פרנק מתנועת נאמני תורה ועבודה הזכיר בדיון כי מאז 1990, שורה של דו"חות, בהם גם דו"חות מבקר המדינה, פורסמו וטענו כנגד מונופול מערך הכשרות. בדיון טען פרנק כי גם היום עובד מבקר המדינה על דו"ח נוסף, שמצביע על הליקויים והקהל השבוי תחת מערך הכשרות של הרבנות הראשית.

רוני חממה, מבעלי פיצוחי חממה, אמר: "הכשרות של כולנו, כמעט כולם רוצים בכשרות. אני פונה למועצות הדתיות, לרב הראשי ולרבנות, שאם הם יפתחו את הדלת לכשרויות הפרטיות ויבטלו את המונופול – הציבור כולו ירוויח. הכוח שניתן לרבנים הראשיים רב מידי. הרבנים המקומיים לא מודעים לנעשה בעסקים בערים עליהם הם אחראיים".