הרבנות הראשית לישראל – פוליטיקה, סמכות והצעה לתיקון/ הרב ד"ר עידו פכטר

"אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין:

אוי לי מבית בייתוס – אוי לי מאלתן

אוי לי מבית חנין – אוי לי מלחישתן

אוי לי מבית קתרוס – אוי לי מקולמוסן

אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי – אוי לי מאגרופן,

שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות."

(בבלי פסחים נז ע"ב)

שלהי ימי בית שני היו ימים שחורים בהיסטוריה היהודית בארץ ישראל. משפחת חשמונאי שחררה את ישראל מהשלטון הסלווקי והעניקה לו עצמאות לראשונה מזה מאות שנים. היא טיהרה את המקדש והשיבה את העבודה בו לקדמותה. לרגעים היה נדמה שהעידן המשיחי בא ושנבואות הנחמה של נביאי בית ראשון מתגשמות. אבל לא ארכו השנים עד שהכול הסתאב ונרקב. חורבן רוחני בא לארץ, ובעקבותיו גם חורבן גשמי.

הגורם המרכזי שהוביל את ההסתאבות הרוחנית בארץ היה מעמד הכהונה. בימי בית ראשון הכהונה במקדש הייתה מוסד עצמאי, שנוהל על ידי זרע אהרן, ואילו המלוכה בממלכת יהודה ניתנה לזרע בית דוד; בימי בית שני, לעומת זאת, ימי מלכות בית חשמונאי, הכהונה והמלוכה התאחדו. החשמונאים, שהיו כהנים ושירתו במקדש, שחררו את העם מעול הסלווקים ותפסו את מוסרות השלטון.

הזיהוי בין השלטון הפוליטי ובין מוסד הכהונה השחית אט אט את שתי המערכות. החלו מאבקים על השליטה במקדש, והכהונה נקנתה בכסף בידי תאבי בצע, כבוד וממון, שלא היו ראויים לתפקידם. המצב היה כה חמור עד שהתלמוד הבבלי מעיד כי בעוד שלאורך כל ימי בית ראשון רק שמונה עשר כהנים גדולים שירתו במקדש, הרי בימי בית שני שירתו יותר משלוש מאות כהנים גדולים, שרובם המוחלט לא כיהן למעלה משנה בתפקיד (בבלי יומא ט ע"א).

עד כמה מצבו של מעמד הכהנים היה נורא מבחינה מוסרית, ניתן לקרוא ברבים ממדרשי חז"ל וניתן אף למצוא לכך עדויות בממצאים ארכיאולוגיים. הכהנים חיו חיי מותרות מוגזמים, נטלו ממון לכיסם שלא כדין והתעמרו בעם, שאותו הם היו אמורים לשרת. הקרבה שלהם לשלטון נתנה בידם כוח, שהרחיק את דורשי האלוהים מהם ומן המקדש. מצב זה האיץ בחכמים להקים למקדש מוסדות אלטרנטיביים בדמות בית הכנסת ובית המדרש, ובמקום הכהנים להקים גיבור דתי חדש – התלמיד החכם.

הגמרא שציטטנו בפתיחה מתארת מצב עגום זה של מוסד הכהונה. ארבע משפחות השתלטו על הכהונה ונהגו באלימות כלפי מי שלא ציית להן. הן היכו (אלתן, אגרופן), יעצו רע (לחישתן) והלשינו (קולמוסן) על מתנגדיהן, ומינו את בניהן לכל התפקידים האחראים במקדש – אבות הבית כיהנו ככהנים גדולים, בניהן שלטו בתקציב, חתניהן מונו למנהלים של המקדש, ועבדיהן היו השליחים לחבוט בעם ולנצל אותו.

זו תמונת השחיתות. כך נראה סיאוב דתי.

המצב בימינו

ביום שלישי, י"ד אב, ה-1.8.23, למעלה מחודשיים לפני פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', היו אמורות להיערך הבחירות לרבנות הראשית בממלכת ישראל השלישית, מדינת ישראל, בתום עשר שנות כהונת שני הרבנים הראשיים – הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו. אך במערכת הפוליטית החליטו להצביע בעד דחייתן בחצי שנה. מדוע? לטענת מגישי הצעת החוק לדחיית הבחירות מטעם מפלגת ש"ס, הסיבה לכך הייתה סמיכותן לבחירות לרשויות המקומיות (שהיו אמורות להתקיים באוקטובר 2023), מה שעלול היה להוביל לאי-סדרים בבחירות לרבנות.

אין זה סוד שכנראה לא זו הייתה הסיבה האמיתית לדחייה. לפי פרשנים שונים, הסיבה האמיתית לדחיית מועד הבחירות הייתה רצונו של יו"ר תנועת ש"ס אריה דרעי, למנות את אחיו הרב יהודה דרעי, רב העיר באר שבע, למשרת הראשל"צ. אלא שבפניו ניצב מכשול – מועמד נוסף טוען לכתר – הרב דוד יוסף, בנו הצעיר של הראשל"צ לשעבר הרב עובדיה יוסף ז"ל ואחיו של הראשל"צ המכהן. דרעי, שלא רצה לעורר פילוג בתוך המפלגה, ביקש למנות את הרב דוד יוסף לרבה של ירושלים, כפיצוי על מסירת תפקיד הראשל"צ לאחיו הרב יהודה דרעי. אולם משרת רב העיר ירושלים הייתה מאויישת עד סוף שנת 2023 על ידי הרב שלמה עמאר – קצת פחות מחצי שנה לאחר תאריך הבחירות המקורי לרבנות הראשית. כדי להצליח לסדר את המינויים דאג דרעי לדחות את הבחירות לרבנות הראשית בחצי שנה, מה שיאפשר לו לדאוג למינויו של הרב דוד יוסף לרבנות ירושלים קודם.

במקביל לדחיית הבחירות לרבנות הראשית, הובילה ש"ס מהלך פוליטי נוסף, שמחזק מאוד את שליטתה ברבנות הממסדית בישראל. באמצעות יו"ר ועדת חוקה ממפלגת 'הציונות הדתית', ח"כ שמחה רוטמן, היא ביקשה לקדם את 'חוק הרבנים', אשר יעביר לשר לשירותי דת ולמועצת הרבנות הראשית רוב אוטומטי באסיפות הבוחרות את רבני הערים במדינת ישראל (רבנים השותפים בבחירת מועצת הרבנות הראשית והרבנים הראשיים), על חשבון השלטון המקומי. הצעת החוק גם ביטלה את קציבת כהונת הרבנים, כך שכל רב שימונה יכהן בתפקיד לכל חייו.

הטענה הרשמית לצורך בחוק הזה הייתה שהוא בא לפתוח את ה"פקק" שנוצר במינוי רבני ערים, מה שמנע מינוי של 37 רבני ערים. אבל טיעון זה התעלם מהעובדה שהשר לשירותי דת הקודם, מתן כהנא, כבר "שיחרר" את הפקק הזה, כששינה את התקנות למינוי רבני ערים ואף הצליח למנות בתקופה קצרה ארבעה רבני ערים באמצעותן.

בעקבות סערה ציבורית, ירד חוק זה לעת עתה מסדר היום, אולם תנועת ש"ס לא ויתרה והיא מנסה להעביר אותו באמצעות תקנות. משמעות הדבר: מפלגת ש"ס, השולטת במשרד לשירותי דת, תוכל למנות את הרבנים שהיא רוצה בערים מרכזיות בארץ ולקבוע את כהונתם עשרות שנים קדימה.

למותר לציין שמלבד הפגם המוסרי והמנהלי בחוק הזה, המוסר את הרבנות בידי פוליטיקאים ומעודד את תרבות הג'ובים וסידור העבודה למקורבים, החוק מנוגד לאופן שבו מונו רבנים מאז ומעולם במסורת ישראל. "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור", קבע האמורא רבי יצחק במסכת ברכות (נה ע"א), במה שהפך לכלל מכונן במינוי רבנים לאורך הדורות. הרבנות תמיד צמחה "מלמטה" והייתה תלויה בהסכמת הקהילה. חוק הרבנים, לעומת זאת, מבקש "להנחית" רבנים מלמעלה, על ידי פוליטיקאים ונציגיהם, לעתים בניגוד גמור לרצון הציבור המקומי. לא לחינם השלטון המקומי מתנגד נחרצות להצעת החוק הזו.

גם בגזרה האשכנזית לא שקט. יו"ר מפלגת 'הציונות הדתית' בצלאל סמוטריץ' מינה ועדת רבנים לצורך בחירת המועמד של מפלגת הציונות הדתית לתפקיד. ככל הנראה הוא קיווה שייבחר רב העיר פתח תקווה הרב מיכה הלוי, אך מי שנבחר הוא רב פחות מוכר – הדיין הרב מאיר כהנא, סגן אלוף במילואים ובוגר ישיבת קריית שמונה. המפלגות החרדיות האשכנזיות הודיעו בתגובה שהן יתנגדו למינוי שלו, ומאחורי הקלעים מתנהל קמפיין כדי להשיב בכל זאת את מועמדותו של הרב מיכה הלוי. סוגייה זו טרם נפתרה.

אז מה קיבלנו? שליטה מוחלטת של המפלגות הדתיות בתפקידי הרבנות במדינת ישראל, והכל תחת המטרייה הרחבה של ש"ס. את שני הרבנים הראשיים הנוכחיים, ששניהם בנים של רבנים ראשיים בעבר (הרב עובדיה יוסף ז"ל ויבדל"א הרב ישראל מאיר לאו), מבקשים הפוליטיקאים להחליף ברבנים מטעם המפלגות, שאחד מהם הוא אחיו של אריה דרעי. אם התקנות למינויי רבנים יעברו, ש"ס תקבל גם שליטה מוחלטת בכל משרות הרבנות במדינת ישראל, ותמנה אליהן את מקורביה. נזכור: הרבנים אמורים להיות 'נבחרי ציבור', אך בפוליטיקה הנוכחית נראה שהציבור הוא האחרון שמשפיע על זהותם.

הרב אריה שטרן, מבכירי הרבנים בציונות הדתית ומי שכיהן כרבה של ירושלים, התאונן בראיון שהעניק לאתר 'כיפה' לקראת יום ירושלים תשפ"ג על שליטתה של ש"ס ברבנות הממסדית בישראל: "הפוליטיקה מתערבת לא לטובה", הוא אמר, "גידלנו תלמידי חכמים מהשורה הראשונה, תלמידי חכמים מובהקים שיש להם כוחות תורניים מצויינים והבנה טובה בעניינים של ציבור. לצערי אפילו לא מנסים להגיע אליהם… יש היום את ש"ס, וש"ס ממילא קובעת".