על אחריות הרבנים כלפי נפגעי פגיעה מינית שפונים אליהם
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ, וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא, אַל־תָּשִׁיתִי אֶת־לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמואל ב' י"ג)
בשיאה של סדרת הטלויזיה "כיפת ברזל"[1] מתגלה סוד של פגיעה מינית שעבר תלמיד ישיבה שנפגע על ידי הרב שלו. התסריט מגולל את העימות בין התלמיד הנפגע (שהוא כעת חייל בטירונות) לבין הרב הפוגע. הסדרה מטיבה לתאר את התהליכים המתחוללים בנפשו של הנפגע: מלכוד, תחושת בדידות, רצון להתעמת עם הפוגע והיפוך תפקידים וזאת אל מול התגובות של חבריו של הנפגע אשר הופכים מעדים סמויים לעדים גלויים. להבדיל, מתוארת היטב תגובתו המוניפולטיבית של הרב הפוגע אשר מצד אחד מודה במעשים ומצד שני מאשים בהם את הקורבן ומטיל עליו את האחריות. במקום אחר עמדנו על נושאים אלו בפירוט. [2]
במאמר זה נבקש להתמקד בתגובתו המורכבת של הרב אליהו אשר מזהה את מצוקתו של הנפגע אך חסר את הכלים המקצועים ואת המודעות הנדרש ממנהיג רוחני שמקבל פנייה מנפגע פגיעה מינית. אפשר שהסדרה מצביעה על המציאות הקיימת שנדרש לשפרה ואם מאמר זה יתרום לתיקון זה הרי שבאנו על שכרנו.
צילום: צילום מסך "קשת"
בפרק השמיני של הסדרה, בעקבות נסיונות כושלים של התלמיד הנפגע, גור-אריה (אבי מצליח) להתעמת עם הרב הפוגע, הרב מנשה ישראל (ישי גולן), מגיע הרב הפוגע במפתיע להעביר שיעור תורה בבסיס הטירונות בו משרת גור-אריה. רב היחידה, הרב אליהו גרנות (דני שטאג) מכריז על בואו של הרב מנשה ותחושת חוסר נוחות ניכרת בפניו של גור-אריה. במהלך השיעור גור-אריה פורץ מהכיתה ורץ להקיא. הרב אליהו מזהה את המצוקה של גור-אריה, פונה אליו ומציע לו עזרה.
תשובתו של גור-אריה להצעת השיחה של הרב אליהו היא "אתה לא באמת רוצה לדעת". זהו הסדק הראשון במנגנון ההסתרה של הנפגע: כשגור אריה אומר לרב אליהו שהוא "לא באמת רוצה לדעת" הוא רומז לרב אליהו במה דברים אמורים ולמעשה בוחן את תגובתו של הרב אליהו. האם הוא יכול להוות כתובת לחשיפת הסוד. גור-אריה יושב בגבו אל הרב אליהו, פניו משפלות ארצה, אך כשהמילים "אתה לא באמת רוצה לדעת" נאמרות הוא מטה מעט את פניו לכיוון הרב אליהו – בוחן את תגובתו, האם הוא ירצה לדעת?
צילום: צילום מסך "קשת"
הפרק הבא של הסדרה (הפרק התשיעי) נפתח בצילום תקריב (קלוזאפ) על פניו של גור-אריה אשר יושב בחדרו של הרב אליהו. הצופים מבינים שגור-אריה אך סיים את דבריו וחשף את סוד הפגיעה המינית לראשונה בפני אדם אחר. הוא בחר לעשות זאת בפניו של הרב אליהו. היוצרים לא פירטו מה גרם לגור-אריה לבטוח ברב אליהו ולהחליט שהוא אכן "רוצה לדעת". יצירת אמון בקרב הנפגעים והענקת הבטחון שיאפשר להם לספר על הפגיעה והסוד כרוכים בתהליך מורכב שהמדיה הטלויזיונית מתקשה לפרט. פניו של גור-אריה שוב מושפלות לרצפה. המצלמה עוקבת אחר פניו המתרוממות אט-אט ובוחנות את תגובתו של הרב-אליהו. על פניו של הרב אליהו ניכר הלם. במשך מספר שניות הוא בוחר את המלים.
צילום: צילום מסך "קשת"
תגובתו של הרב אליהו נפתחת במילים "אתה רוצה מים?". מאוד יתכן שמי שצריך כוס מים כדי להרגע זהו הרב אליהו עצמו אשר מתרחק מגור-אריה, מפנה לו את הגב וניגש למלא כוס מים מן הכיור. נראה שהשהות ליד הכיור מאפשרת לרב לגבש דרך פעולה:
"בוא נתחיל מזה שנלך יחד למרפאה, נוציא לך כמה גימלים. תוכל לנוח קצת".
גור-אריה נאלץ להעמיד את הרב אליהו עם טעותו הראשונה: "אני לא חולה".
גור-אריה מברך ברכת "שהכל" על המים והרב אליהו עונה לו "אמן" אפשר שהבעת פניו אומרת אמן גם על כך שגור-אריה העמיד אותו על טעותו לאמור, אמן – אתה אכן אינך חולה.
לרגע נראה שהרב אליהו מנסה לתקן את הטעות: "תראה, אני רוצה להגיד לך משהו. אני כאן בשבילך. אני אעשה הכל, כדי שתרגיש יותר בטוח, שתוכל להרפא מהפצע הזה. אני אעשה הכל". אבל מיד מתברר שהרב אליהו שוב טועה ומציע לגור-אריה לעזוב את המחלקה ולא להתמודד עם סוד הפגיעה מינית שנחשף:
"תעזור לי לעזור לך, אתה רוצה שיבוץ מחדש? אתה רוצה לעבור למקום אחר? רחוק יותר?". כמו כוס המים שהרב אליהו הציע לגור-אריה לפני כמה רגעים, ספק הציע לגור-אריה ספק הציע לעצמו, כך גם ההצעה להתרחק ולעבור למקום אחר למעשה פותרת את הבעיה של הרב אליהו ולא את הבעיה של גור-אריה. פעמים רבות בעקבות הפגיעה הקורבן הוא זה שעוזב את מקום המגורים/העבודה/הלימודים וכך הוא משלם על הפגיעה מחיר כפול ומכופל, לא רק שעליו להתמודד עם השלכות הפגיעה הוא נאלץ לקטוע את רצף חייו ולהתחיל פרק חדש בחיים שלא מבחירה אלא מתוך צורך להשתקם. אנחנו נוטים לחשוב שפגיעות מיניות מתרחשות במקום אחר, רחוק, לא בקהילה שלנו, לא על ידי אנשים שאנחנו מכירים. ולכן הפתרון שהרב אליהו מציע לגור-אריה מרחיק למעשה את הנפגע מהסביבה "שלו".
ושוב, גור אריה מתקן את הרב אליהו:
"לא, לא. טוב לי פה, אני… יש לי פה חברים, אני… פשוט רק חושב על זה שאני לא… שאני לא יכול לשמור את זה יותר, שאני צריך להוציא את זה." המבט של גור-אריה מוסט מפניו של הרב אליהו. ניכר שהוא מאוכזב מתגובתו של הרב אליהו וההצעה להתרחק.
תגובתו של הרב אליהו היא מורכבת. מצד אחד הוא מגלה אמפטיה בלתי מסוייגת כלפי גור-אריה ומתחייב לעמוד לצידו. מצד שני ניכר שאין לו את הכלים והידע כיצד להכיל את הפנייה של גור-אריה. גור-אריה חש בכך. הרב אליהו מציע לגור-אריה להניח לסיפור ולהמשיך קדימה:
"תראה, מה שאתה עברת זה דבר איום ונורא. אני מאמין לך לכל מילה. שלא יהיה לך ספק. אבל לגעת שוב בדברים האלה, אני לא בטוח שזה יפתור לך את כל הבעיות. תראה כמה קשה לך לספר לי את זה. אתה תצטרך לענות שם על הרבה שאלות, לספר, לדבר על הכל שוב".
צילום: צילום מסך "קשת"
גור-אריה מנסה לשכנע את הרב אליהו שיש לו את הכוחות להתמודד: "אני אספר, אני אספר, אני אספר, אין לי מה להסתיר, אני אספר הכל" אבל הרב אליהו ממשיך לתאר את הקושי שצפוי לגור-אריה:
"הם ירצו לדעת בדיוק, מה עשית לו, מה הוא עשה לך, למה נתת שזה יקרה". הרב אליהו עושה טעות נוספת. אי אפשר לבוא בטענות לילד בן 12 למה הוא נתן לפגיעה המינית לקרות. הרב אליהו לא מפספס בור להכנס אליו אך בבור הספציפי הזה הוא נופל בדיוק על תחושת האשמה של הנפגע "למה נתתי לזה לקרות". תחושת האשמה הזו מופיעה בקרב הרוב המוחלט של הנפגעים והנפגעות והיא מהווה מכשלה עצומה בדרך להחלמה. התחושה הזו מורכבת מתחושת אשמה על כך שאולי הם אלו שגרמו לפגיעה או לכל הפחות לכך שהיא לא נפסקה אך היא מעורבת גם בתחושת תיעוב עצמי על כך שהיו חלשים מכדי להתנגד ולהגן על עצמם. עבודה טיפולית מאומצת נדרשת כדי להסיר את נטל האשמה מליבם של הקורבנות. זהו מטען כבד שמחבל בתהליך ההחלמה.
כעת מגיעה הטעות הבאה. הרב אליהו מתייחס לזכויותיו ומעמדו של הרב הפוגע. אמנם לפני רגע הוא אמר לגור-אריה שהוא מאמין לו לכל מילה אך המורכבות שבתגובתו מכרסמת באמון העדין של גור-אריה ברב אליהו. לאט לאט אנחנו נראה איך גור-אריה יווכח שזו היתה טעות לפנות לרב אליהו:
"תשמע, בוא לא נשכח שמדובר ברב מנשה, איש עם המון כוח, איש עם המון זכויות. לא יודע… הדבר הכי נכון לעשות זה מה שטוב בשבילך."
התגובה של הרב אליהו הולכת ומפתחת. הוא לא היה ערוך לפנייה המפתיעה של גור-אריה. במצוקתו הוא שב להציע לגור-אריה טיפול ומפציר בגור-אריה להניח לפגיעה ולהמשיך הלאה:
"לפעמים לא הכי טוב להמשיך לחטט בפצע הפתוח. לפעמים בחיים צריך להמשיך, לעבור הלאה. אתה יודע, יש לפעמים אנשים שבמלחמה מקבלים רסיס או כדור והרופאים לא רוצים לנתח אותם. לא רוצים לקחת סיכון. ויש אנשים שחיים עשרות שנים, עשרות שנים, עם רסיס בתוך הגוף שלהם. הם מתחתנים, יולדים ילדים ונכדים ברוך השם. הם כבר שכחו את הרסיס הזה, אתה מבין? שב קצת עם עצמך. תחשוב על זה, אולי… תוכל להניח את זה מאחוריך".
הרב אליהו מציע לגור אריה להמשיך בהדחקה. להמשיך הלאה ולשכוח את הפגיעה. ההצעה להמשיך הלאה עומדת בניגוד למה שהרב אליהו מציע לגור-אריה לא לשכוח: "בוא לא נשכח שמדובר ברב מנשה, איש עם המון כוח, איש עם המון זכויות".
צילום: צילום מסך "קשת"
בסוף השיחה הרב אליהו מנסה שוב להפנות את גור-אריה לטיפול במרפאה במקום להתמודד עם הפגיעה המינית (שכאמור התרחשה לפני שנים רבות כשגור-אריה היה בן 12). השיחה מסתיימת בכך שגור-אריה מסכים ללכת למרפאה אך הצופים מתרשמים שזו הסכמה מן הפה ולחוץ. על פניו של גור-אריה ניכרת ההאכזבה מתגובתו של הרב אליהו והתחושה שהוא מפקיר אותו להתמודד עם הפגיעה המינית לבד. גור-אריה יוצא מחדרו של הרב אליהו עם ההבנה שהוא אכן "לא באמת רוצה לדעת" או להתמודד.
נראה שהרב אליהו חושש מעימות מול הרב הפוגע, הוא חושש מהתפוצצות הפרשה. רוב בני האדם יעדיפו לא להיקלע לליבו של סכסוך, מאבק או עימות. אך כפי שנראה במקרה זה ובמקרים רבים אחרים הימנעות מהקונפליקט רק מסלימה את המצב. מנהיגים אמורים להעיז ולגעת גם בסוגיות רגישות. מנהיגים נדרשים לפעול וליזום ולא להדחיק ולהשתיק.
צילום: צילום מסך "קשת"
העלילה מתפתחת, גור-אריה מעורב בהלשנה על הרב מנשה ועל חבריו למחלקה בטירונות ובשלב מסויים במהלך מסע לילי הוא עוזב את המחלקה ומגיע לבדו למסגד מבודד שם הוא מתעמת עם פלסטינאי שיוצא מן המסגד ונאבק עמו. במהלך העימות הפלסטינאי נהרג וגור-אריה מתבצר במסגד שממנו יצא הפלסטינאי. נדמה שיוצרי הסדרה חשו שעלילת הפרק עמוסה מידי: העימות הבא בין גור-אריה למפקד המחלקה וחבריו למחלקה מוצג כפלש-בק מהיר שבסופו גור-אריה מתבצר במסגד, מפקד המחלקה שוכב פצוע על הרצפה, שני חבריו למחלקה מוחזקים על ידו כבני ערובה וכוחות צבא מכתרים את המסגד. הרב אליהו עומד עם הכוחות שצרים על המבנה. השיחה שהחלה כשהרב אליהו זיהה את מצוקתו של גור-אריה, המשיכה בחדרו של הרב-אליהו כשגור-אריה שיתף את הרב אליהו בסוד הפגיעה המינית, מתקיימת כעת במרחב הפומבי לעיניהם ואזניהם של החיילים הרבים שצרים על המבנה.
הרב אליהו דורש לדבר עם גור-אריה הוא טוען שהוא יכול להשפיע עליו. תחושת האחריות שלו כלפי גור-אריה נובעת מכך שהוא היחיד בעולם שיודע על סוד הפגיעה המינית של גור-אריה. מכל החיילים שצרים על המבנה הרב אליהו הוא היחיד שיודע מה גרם לבריחתו של גור-אריה מהמחלקה והתבצרותו במבנה.
צילום: צילום מסך "קשת"
הרב אליהו מקבל אישור לדבר פעם נוספת עם גור-אריה. השיחה מתנהלת בצעקות מן המחסה אל המבנה המכותר. הרב אליהו מתנצל מבפני גור-אריה ומציע דרך אחרת, שונה מהדרך המתחמקת שהציע קודם. הוא מכיר בטעות שעשה קודם ומחליף את הדימוי הפצוע בדימוי חדש מעולמו הצבאי, הוא מציע לגור-אריה להלחם יחד איתו:
"גור-אריה" הרב אליהו צועק מן המחסה, "גור-אריה, כאן הרב אליהו, תשמע, אני מבקש ממך, אנחנו רוצים לעזור לך, בוא, בוא צא החוצה, אני ממש ממש מצטער, אני טעיתי קודם, אני מבקש ממך, בוא, אתה לא יכול לעזוב את זה ככה סתם, בוא, אני אלחם איתך, אנחנו נעשה פה ביחד צדק, בוא אנחנו פה ביחד, צא החוצה בבקשה".
צילום: צילום מסך "קשת"
המילים "אני מבקש ממך", "אני ממש מצטער", "אני טעיתי קודם", "אני מבקש ממך", "אני אלחם איתך" הופכות בסוף המשפט ל"אנחנו נעשה פה ביחד צדק", "אנחנו פה ביחד". מאוחר מידי הרב אליהו מבין את הטעות שלו שגרמה לתחושת הבידוד, הבדידות והניכור של גור-אריה והוא מציע לו כעת להיות איתו במאבק. הטיבה לתארת את הדרישה הזו המשוררת סמדר ווינשטוק: אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר / שֵׁב אִתּוֹ / עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר / אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן / אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר / בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת / שֵׁב אִתּוֹ / שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד. [1]
ההקשבה והנוכחות המכבדת היא שלב ראשון בקבלת עדות על פגיעה. הקשבה כזו מאפשרת לשומע להבין מה הצרכים של הנפגע. במקרה זה הצורך של גור-אריה היה שהרב ייצטרף אליו בחשיפת הפגיעה. עד הרגע הזה הרב אליהו הציע לגור-אריה להניח לדברים לשכוח אותם ולגשת לטיפול רפואי. הוא חשש להתעמת עם הרב מנשה "איש עם המון כוח, איש עם המון זכויות". כעת הוא מבין שטעה. אבל זה מאוחר מידי. העצה שלו עולה בחייו של גור-אריה כי היא הובילה אותו לדרך ללא מוצא. ההכרה של הרב אליהו בטעותו מתרחשת רק כאשר גור-אריה מתבצר. הקריאה שלו לגור-אריה לצאת מהמבנה – אולי לצאת עם הסוד למרחב הציבורי – מתרחשת מאוחר מידי. הרב אליהו הוא דמות שמייצגת את הכשלים מחד ואת ההתפכחות מאידך, אולי הוא משקף את התהליכים החיוביים שמתרחשים בשנים האחרונות, אמנם לאט מידי ומאוחר מידי, של מודעות לנושא והפנמה של חשיבות הליווי המקצועי בבחינת מוטב מאוחר מלעולם לא.
גור-אריה מבקש לקרוא לרב הפוגע. הרב אליהו יודע שזו בקשה מסוכנת והוא רומז על כך למפקד אך המפקד מחליט לקחת את הסיכון ולהביא את הרב הפוגע בלי לאשר לו להתקרב לגור-אריה. הרב אליהו לא מונע את הנסיון המסוכן הזה. יתכן שהסמכות של הרב הפוגע ומעמדו החשוב פועלים על הרב אליהו ופוגעים בשיקול דעתו.
כשהרב הפוגע מגיע למקום הוא חומק פנימה למבנה בניגוד להוראה האוסרת עליו לעשות זאת. הוא מנצל סדק בפירצה וחודר לתוך עמדת ההתבצרות של גור-אריה. כך דרכם של פוגעים, לנצל סדק במעטפת ההגנה של הנפגע ולחדור לעולמו דרך סדק זה. הרב אליהו שוב אינו מצליח למנוע זאת. התוצאה הטרגית של רצף טעויות אלו היא שגור-אריה שם קץ לחייו אחרי עימות מורכב עם הרב הפוגע שכאמור עסקנו בו בהרחבה במקום אחר. 3
בהמשך העלילה, בפרק העשירי, מסתבר שגור-אריה נשא על גופו מכשיר הקלטה שתיעד את ההודאה של הרב הפוגע בפני גור-אריה במהלך העימות בתוך המבנה. החלק הזה בעלילה מדגיש את הקושי הראייתי בעבירות מין (בדגש על עבירות מין שנעברו בקטין ושנחשפות אחרי הרבה שנים). ההקלטה המתעדת את ההודאה של הרב הפוגע היא "ראיית זהב" והיא מאפשרת לחברו של גור-אריה שמגלה את ההקלטה בפלאפון לחלוק את כובד האחריות עם הרב אליהו. אם הרב אליהו עלול היה לחשוב שמותו של גור-אריה סגר את הגולל על הפרשה, מתברר שהאמת מוצאת את דרכה להתגלות כך או אחרת.
החבר של גור-אריה מפקיד את הפלאפון עם ההקלטה בידיו של הרב אליהו ובמשך דקות ארוכות הצופים נשארים במתח מה הרב אליהו יעשה עם ההקלטה: האם הוא ישמיד אותה או יעביר אותה לגורמי האכיפה.
כחלק מהנסיון להסתיר את הפגיעה, הרב הפוגע מגיע לשבעה בבית משפחתו של גור-אריה. דברי הניחומים שלו המתובלים בלמדנות מפולפלת תופסים מקום מרכזי בבית המשפחה בזמן השבעה. בדיוק ברגע הזה נכנסים לשבעה חבריו של גור-אריה. כשהרב הפוגע מבחין בהם אוחז בו שיתוק והוא נאלץ להפסיק את הדברים ולצאת החוצה באופן שמזכיר את היציאה של גור-אריה מהשיעור בפרק הקודם. הצביעות הזו מביאה את החברים לעשות מעשה. גם החברים של גור-אריה סומכים על הרב אליהו. כשהם הפקידו אצלו את הפלאפון עם ההקלטה הם למעשה הפקידו בידיו גם את האחריות. יתכן שהם מצפים מהרב הצבאי להדרכה כיצד עליהם לנהוג בסיטואציה המורכבת. אחד החברים, עמרם אלקיים (רועי ניק) מחזיק בעמדה שעדיף להניח לדברים כדי לא לפגוע במשפחתו של גור-אריה. החבר השני, יעקב אנילביץ' (דולב מסיקה) העביר כאמור את האחריות לרב אליהו. בעקבות הצביעות של הרב מנשה ובריחתו מהשבעה החברים רודפים אחריו ומונעים ממנו מלברוח. הרב אליהו מגיע ומפריד בניהם ובין הרב הפוגע. כעת מתברר לצופים מה הרב אליהו בחר לעשות עם ההקלטה: הוא משמיע את ההקלטה לרב הפוגע ואומר לו שהמשטרה בדרך לעצור אותו.
צילום: צילום מסך "קשת"
האחריות של הרבנים
הרב אליהו מבטא מצד אחד את התמימות והרצון הטוב לעזור ומצד שני את הבורות וחוסר המודעות לתהליכי הליווי הנדרשים במקרים של חשיפת פגיעה מינית. מדובר בבורות ותמימות שמנהיגים, מורים, מנהיגים רוחניים ורבנים אינם יכולים להרשות לעצמם בעת הזו. הרב אליהו מגלה אהדה רבה כלפי גור-אריה, ליבו נכמר על הסבל שעבר, הוא מאמין לו ורוצה לעזור לו אך הוא לא יודע איך. חסרים לו הכלים הטיפוליים והידע המקצועי. אם הרב אליהו היה מתייעץ עם א-נשי המקצוע יתכן שהתוצאה היתה אחרת. הרב אליהו, וכמוהו רבנים אחרים שדמותו מייצגת אינם יכולים להישאר בעמדה של אהדה בלבד. אהדה אינה מספיקה. הנפגעים שפונים לרבנים מצפים מהם לפעולה והדרכה. מיטיבה לנסח זאת הפילוסופית סוזן זונטג[1] : "על הצופה לשים לב, לחשוב, ללמוד ולבחון את הנימוקים וההצדקות לסבל… מי גרם למה שנראה בתמונה? מי אחראי? האם המעשה מוצדק? האם זה בלתי נמנע? האם קיים מצב כלשהו שהשלמנו איתו עד עתה וכעת צריך לערער עליו?".
[1] זונטג סוזן, להתבונן בסבלם של אחרים. תרגום מאנגלית: מתי בן יעקב. מושב בן שמן,מודן. 2005
צילום: צילום מסך "קשת"
כללי עשה ואל תעשה בעת קבלת פנייה מנפגע פגיעה מינית [1]
-אם הנפגע פנה אליך כנראה שהוא ראה בך כתובת ראויה – אל תבגוד באמון שניתן בך. חזק את הנפגע על ההחלטה לשתף והשאר לו פתח לפנייה חוזרת והמשך השיחה.
– היה שם בשביל הנפגע, הקשב לו, אפשר לו לדבר – אל תפנה לו את הגב.
– הפנה את הנפגע לאחד ממרכזי הסיוע – הטיפול הרפואי חשוב אך הוא אינו תחליף לטיפול בפגיעה המינית.
– פנה בעצמך ליעוץ וליווי מקצועי – אל תנסה להתמודד לבד עם משהו שאין לך הכלים ,הידע והניסיון לטפל בו.
– האמן לנפגע ותן תיקוף לתחושותיו – אל תרמוז לאשמתו במשהו שהוא לא יכול היה למנוע, הסר ממנו את נטל האשמה.
– התמקד בנפגע ובצרכים שלו תן לו להוביל את הסיטואציה לפי הבחירות שלו והיה שם כדי לסייע לו לממש באופן הנכון ביותר את בחירותיו.
– אל תספר לנפגע כמה שהפוגע הוא איש טוב, בעל משפחה וכדומה – כך נראים פוגעים. הזכרת הפוגע ממשיכה את אבדן השליטה.
– היה מודע לקושי של הנפגע לשתף אדם אחר במה שקרה לו – זכור שרגע השיתוף הוא רגע ייחודי, חלון הזדמנויות לטב או למוטב.
לסיכום
העלילה בסדרה "כיפת ברזל" מבטאת את אוזלת היד של הממסד הרבני אל מול הפוגענות והפצעים שהיא מותירה בנפש הנפגע. בין אם מדובר בפגיעה שמגיעה מתוך הממסד הרבני כפי שמרחש בעלילה ובין אם מדובר בפוגע אחר. כך או כך מואר כאן זרקאור על מציאות שנדרש לתקן על מנת למנוע מצב בו הנפגעים אינם מקבלים מענה נאות במקרה שהם פונים להתייעץ עם רב או דמות סמכותית אחרת. הצפייה בכיפת ברזל מטילה על הרבנים אחריות דרמתית להצטייד בכלים המקצועיים והידע הנדרש על מנת להיות ראויים לאמון שניתן להם על ידי הנפגעים שרואים בהם כתובת לעצה, תמיכה וסיוע. מחקרים מראים כי ב30% מהמקרים נפגעים ונפגעות יבחרו לשתף דמות חינוכית בפגיעה. [2]
הבחירה מעידה על אמון רב שהנפגע נותן במי שהוא משתף, ועל אחריות רבה שמוטלת על כתפי השותף. חלון ההזדמנויות של השיתוף הוא גם פתח גדול לתיקון. לתמיכה שהקורבן מקבל כשהוא משתף בסוד הפגיעה יש כח מרפא רב משמעות. הפגיעה מפרה באופן חמור את הסדר החברתי והמוסרי, היא יוצרת תוהו ובוהו פנימי. הקורבן שמנסה להחלים מהפגיעה מחפש דרך להשיב את הסדר החברתי אל כנו. [3]
הפניה של גור אריה לרב אליהו מהווה צעד חשוב מאין כמותו בניסיון להשיב סדר לעולם התוהו הפנימי שנוצר בעקבות הפגיעה. תגובה משתיקה או מטייחת עלולה לסתום את הגולל על נסיונות השיקום של הנפגע, לעומת זאת תגובה מתגייסת ומוכנות לקחת חלק במאבק להשבת הסדר החברתי והמוסרי אל כנו מהווה תיקון גדול בעולם הפנימי של הנפגעים, היא מעניקה פתח גדול לתקווה. וזאת בנוסף על התרומה של התגייסות כזו למניעת פגיעות נוספות. אם תרצו יש כאן קריאה לרבנים והמנהיגים הרוחניים לפרוס הגנה וכיפת הברזל על הנפגעים באשר הם.
[1] אילת כהן וידר פסיכולוגית קלינית, מחברת המדריך "באהבתנו-גוף ונפש בזוגיות". עו"ד אורי לוין, עורך הספר "שהיאוש והטרגדיה ייפגשו" – שירים וטיוטות, יהונתן לוין.
[2] יוצרים: יואב שוטן גושן, איילת שוטן גושן, אבנר ברנהיימר, רעיה שוסטר. כותבים: יואב שוטן גושן, איילת שוטן גושן, עמיחי חסון, שחר בר. בימוי: אלון זינגמן. מפיקה: דקלה ברקאי. עורכים: גלעד אריאל, אתי לי-און זינגמן. צלם: רואי רוט. הסידרה זמינה לצפייה באינטרנט באתר Mako.
[3] וידר כהן, א. , לוין, א" (2018) . והאקדח שלי לא יורה, לא יורה, לא יורה [גרסה אלקטרונית]. זמין באתר פסיכולוגיה עברית.
[4] סמדר וינשטוק, צל עריות, הוצאת סטימצקי 2013
[5] זונטג סוזן, להתבונן בסבלם של אחרים. תרגום מאנגלית: מתי בן יעקב. מושב בן שמן,מודן. 2005
[6] להרחבה ראו: "עקרונות הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית", נעמה לרנר (עורכת) בתוך "התמודדות עם פגיעה מינית בקרב אנשים עם מוגבלויות, בהוצאת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ו'בזכות' המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, ירושלים [גרסה אלקטרונית]. זמין באינטרנט באתר בזכות.
[7] איזיקוביץ,צ. לב-ויזל,ר. (2016) התעללות הזנחה ואלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל:בין שכיחות לדיווח. דו"ח מחקר למשרד החינוך.
[8] הרמן, ג'.ל. (1994). טראומה והחלמה. תל-אביב, ישראל: עם עובד.
