השפעת תלמודי התורה על אופיו של החינוך הממלכתי- דתי: תקציר מחקרו של אייל ברגר

מת"ת לתתמ"ד – מגמות סיכום מחקר שהכין אייל ברגר מרכזיות בהתפתחות תלמודי התורה הציוניים בחינוך היסודי", עבור תנועת נאמני תורה ועבודה תופעת תלמודי התורה הציוניים נמצאת בעשור האחרון במגמה של צמיחה וגיוון. במסגרת המחקר מופו 56 מסגרות של תלמודי תורה, שבהן לומדים כ-10,000 תלמידים, המפוזרים על פני כל הארץ ומשתייכים ברובם לפיקוח הממלכתי-דתי. תופעה זו קשורה לתהליכים חברתיים ודמוגרפיים שעברה הציונות הדתית בעשור האחרון, ובמיוחד לתוצאות ההתנתקות מגוש קטיף ולהתרחבות האדירה של הגרעינים התורניים בשנים האחרונות.

השאלה הגדולה היא האם התנועה הזו מלמדת על כך שתלמודי התורה הציוניים השתנו (התקרבו מבחינה פדגוגית- חינוכית למוסדות החינוך הממלכתי-דתי הקלאסיים), או שהחמ"ד הולך ומשתנה (מכיל בתוכו יותר אלמנטים המאפיינים את תלמודי התורה הציוניים הקלאסיים)? אף כי ברור שהתנועה בכללה היא דו-כיוונית, נראה כי התנועה העיקרית היא של החמ"ד אל עבר תלמודי התורה, ולא של תלמודי התורה אל עבר החמ"ד. ביטוי לכך ניתן למצוא בהתרחבות של מגמת ההפרדה המגדרית בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי במהלך העשור האחרון, ובמדיניות התתמ"דים שאימץ מינהל החמ"ד בשנת 2010. יותר מזה, מרבית תלמודי התורה הציוניים שנוסדו תחת פיקוח חרדי לא נכנסו עם השנים לפיקוח מינהל החמ"ד, והסיבה לשינוי הדרמטי ביחס שבין תלמודי התורה שבפיקוח הממלכתי-דתי לתלמודי תורה שבפיקוח החרדי היא בעיקר כי הרוב הגדול של תלמודי התורה שנוסדו בשנים האחרונות בחרו לפעול במסגרת החינוך הממלכתי-דתי.

תלמודי התורה הציוניים הפועלים במסגרת החינוך הממלכתי-דתי – התתמ"דים – שונים בכמה היבטים משמעותיים מתלמודי התורה שבפיקוח החרדי. נתוני גודל הכיתות, שיעור הכיתות הלא-תקניות וכמות התלמידים הממוצעת במוסדות אלו דומים מאוד לנתונים של כלל מוסדות החינוך הממלכתי-דתי, זאת בשונה מתלמודי התורה הפועלים תחת הפיקוח החרדי שמאפייניהם דומים למאפייני כלל המוסדות בפיקוח החרדי. עם זאת, המשמעות של היבטים אלו היא בעיקר כלכלית ותקציבית, אך בהיבטים הקשורים בתוכן ובשיטות הלימוד נראה שדווקא החינוך הממלכתי-דתי הוא שמאמץ מאפיינים של תלמודי התורה. לדוגמה, אחד המאפיינים המרכזיים של תלמודי התורה הוותיקים (למעט אלו הפועלים בשיטת 'מורשה') הוא שימוש בשיטות לימודי קודש המתמקדות בעיקר בשינון ובבקיאות של המקרא, המשנה והתלמוד ('ברקאי' ו'זילברמן'), ולא ברכישת כלים ומיומנויות למידה ובפיתוח החשיבה של התלמידים.

עם הזמן יותר ויותר בתי ספר ממלכתיים- דתיים – לעתים גם כאלו שאינם מגדירים עצמם כתלמודי תורה – מאמצים עקרונות ופרקטיקות משיטות לימוד אלו, מה שמלמד על תנועה מסוימת של החמ"ד אל עבר תלמודי התורה בתחום שיטות הלימוד בלימודי הקודש. 

לכתבה המקורית במגזין "פסיפס"