התאבדות היא לא אופציה

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/211/778.html?hp=1&cat=468

 

 

 

דווקא ברגעי הכאב לאחר התאבדותו של השופט על התקשורת חלה חובה מוסרית להבהיר לציבור שהתאבדות היא לא פתרון
14/2/2011

השיח שנוצר בתקשורת סביב מקרה ההתאבדות הנורא שאירע בשבוע האחרון מחמיץ, כדרכם של דיונים תקשורתיים, את העיקר. מאז שפורסם דבר התאבדותו של השופט בכלי התקשורת, דנים כל הדוברים בעומס הרובץ על השופטים, בחוליי מערכת המשפט ועוד כהנה וכהנה. עלינו לשים לב לאמירה הערכית המזעזעת העולה מבין שורותיו של דיון תקשורתי זה.

השיח בדבר העומס בבתי המשפט, מציג את בעיית העומס כנקודה הבעייתית ואת נושא ההתאבדות כתוצר בלתי נמנע שלה. זוהי השלמה עם רעיון מעוות שאין לקבלו. התאבדות איננה נמצאת על מנעד התגובות הלגיטימיות לבעיה כלשהי. זהו מעשה מתועב שיש להוקיעו מכל וכל. אך חשוב להבהיר, לא את האדם העושה כן אנו מוקיעים אלא את מעשהו.

כך היו גם הדברים בדיון שהתעורר לפני מספר חודשים סביב התאבדותו של נער בעקבות עלבונות שהוטחו בו בפייסבוק. ושוב פיספס הדיון את העיקר ועסק בשאלת "הפייסבוק לאן". מערכות החינוך נקראו אז ללמד את ילדינו על חשיבות היחס העדין והרגיש לזולת כאומרות: אם לא תתייחסו יפה לחברכם, הוא עשוי לטרוף את נפשו. אך לא זו הדרך ולא זו העיר. הדיון שצריך היה להתרחש הוא דיון בדבר הוקעתו של מעשה ההתאבדות
והאמירה החד משמעית כי מעשה זה נמצא מעבר לגבולות הדיון וככל מעשה אלימות, אין הוא לגיטימי בשום מקרה.

הצגת הדברים באופן שבו הוצגו, אופיינית מאד לשיח הישראלי התר במרץ אחר "אשמים". בכל מקרה קשה או סוגיה רגישה, עוד בטרם יבש הדם, אץ רץ לו השיח שלנו לשפוט את האחראים, למצות את הדין ולערוף את ראשיהם. מכיוון שרגישותנו האנושית אינה מאפשרת לנו להאשים את הנפטר בהתאבדותו שלו, מאשימים אנו את מערכת המשפט, את החברים לפייסבוק או כל גורם חיצוני אחר. אך לא כך הם הדברים. בספרות ההלכתית מכונה מתאבד בשם "מאבד עצמו לדעת" – דהיינו אדם העושה זאת מתוך דעת, תבונה ובחירה. ככל מעשה הנעשה מתוך דעת, האחראי לו הוא עושה המעשה בלבד.

ראוי היה להקדיש במה ציבורית שבה, תוך רגישות מירבית לכבודו של הנפטר ולכאבה האיום של המשפחה, יוקע מעשה ההתאבדות באשר הוא מכל וכל. מלבד זאת, ראוי היה להמתין עם הדיון הציבורי בדבר הנסיבות שהובילו למעשה הנורא. כל זאת, כדי שלא להפוך את הכלי הבזוי של נטילת חיי אדם, לשופר לטענות ראויות ולגיטימיות ובכך לתת לכלי משוקץ זה, מקום של כבוד בארגז הכלים של השיח הישראלי.

– הרב אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה. מורה במרכז יעקב הרצוג ובמכינת צהלי