התמודדות

 

תגובה למכתבה של עדי, ״עת לדרוש״ פרשת עקב

 

תחילת פרשת ראה מלמדת אותנו שיש לו לאדם בחירה חפשית במעשיו. הוא אינו כחיה, שרק אינסטינקטים מוליכים אותה. אילו כך היה, לא היה טעם לתת לו תורה.
האדם מסוגל להתמודד. להתאמץ לעשות את הנכון, אף על פי שהרבה יותר קל לו לעשות ״מה שבא לו״. בני אדם הם שונים זה מזה, ועל כן גם הקושי להתמודד אינו זהה אצל כולם. יש בעלי יצרים עזים שהתמודדותם קשה. ויש בעלי יצרים רפים, שהתמודדותם קלה יותר.
וכל בני ישראל קבלו את אותה תורה. דברי אמת וצדק המחייבים את כולם. המעשה הרע הוא רע, ולכן לא ייעשה! אשרי מי שהתמודדותו קלה. ומי שהתמודדותו קשה – יתאמץ, ויראה שכר בעמלו.
גם הנושא של בעלי הנטיות ההפוכות,שהעלתה עדי בשבוע שעבר, שייך לענין זה. אין וכוח על עצם מציאותה של נטיה כזאת. אבל יהודי שדבר ה׳ מעניין אותו, יכול להתמודד איתה. הוא יכול לנסות טיפול כדי להפטר ממנה. אם לא יעלה בידו, הוא ישאר עם הנטיה, אבל יוכל להאבק, ולא להוציא אותה אל הפועל. הרי לאמיתו של דבר, כולנו, אנשים שומרי מצוות מן השורה, עמדנו בנסיון דומה(לגבי נטיות לא הפוכות), מאז התבגרותנו ועד שנשאנו נשים! (ולפעמים זה קרה בגיל מבוגר מאד…) ויש גם מי שלא זכו לשאת אשה, ועמדו בזה לאורך כל חייהם!
כבר אמרנו שאין יצריהם של כל בני האדם שוים. ואולי אולי יש בודדים, שהם באמת אנוסים גמורים. אבל אין ספק שככלל, אפשר להתמודד, ולהתאמץ לא ליפול, גם אם זה קשה.
על כן לא נכון לומר כאן: ״לך אמור לאומן שעשני״! – נכון, הוא עשה אותך כפי שהנך, אבל הוא גם נתן לך את הכוח להתמודד! לדעתי, יפה מאד עושים הוריה של עדי, שהם שומרים על קשר עם בנם. גם בן שאינו הולך בדרכי ה׳ לא חדל להיות בן. ונכון מאד הם עושים גם בכך, שאינם מוכנים לקבל את העברה עצמה, ועל כן אינם מקבלים את ״בן הזוג״(איזה מלה תמוהה!) שלו.
אני מבין שהדברים הללו אולי אינם מדברים במיוחד אל עדי עצמה. וגם נראה לי, שאין מקום לדיון בנושא כזה מעל דפיו של עלון המיועד לבית הכנסת!

 

משה (השם המלא שמור במערכת)