Religious Jews in the IDF
Information paper :
developments and changes in terms of service for religious soldiers
Hagay Oren
ביוזמת תנועת נאמני תורה ועבודה
כתיבה: חגי אורן
ייעוץ: אלומה, איגוד ישיבות ההסדר
©
כל הזכויות שמורות
ה'תשע"ט | 2018
בהוצאת:
תנועת נאמני תורה ועבודה
קיבוץ בארות יצחק, 6090500
02-5611761
הקדמה
נבקש בנייר זה להביא את רשימת השינויים שחלו בשנים האחרונות בתנאי שירותו של החייל והחיילת הדתיים בסדיר. הרשימה היא חלקית, ולא כוללת יוזמות מקומיות רבות מאוד המאפשרות ומעודדות חיילים דתיים לשמור על אורח חייהם גם בכותלי הצבא. הרשימה לקוחה ממספר רב של מקורות, בין השאר מעבודת הדוקטורט של ד"ר רנית בודאי-היימן[1].
נשמח לתובנות והערות נוספות.
תקציר
- המתח בין חובת שמירת המצוות לבין היכולת לעשות זאת במסגרת השירות הצבאי קיים מאז ומתמיד, ואיננו פרי התנכרות או כתוצאה מ"רוח מפקד" נגד הדתיים.
- במסגרת החוקים והפקודות נעשה מאמץ שהלך וגדל עם השנים לבוא לקראת החייל הדתי. הסנונית הראשונה הופיעה עם הקמת מסלול ההסדר, ובהמשך פיתוחו למסלולים נוספים והקמת המכינות הקדם צבאיות.
- היחס לחייל הדתי: הקמת גדוד נצח יהודה, גדוד נפרד לחלוטין מנשים, שמיועד במקור לחרדים אך רוב המשרתים בו הם בני הציונות הדתית, הייתה התפתחות משמעותית ביחס לשילובם של דתיים בצבא. מספר שנים אח"כ נקבעה פקודת השילוב הראוי שהביאה עימה בשורה משמעותית לחיילים הדתיים, ונכתבה בשיח עם רבנים בכירים בציונות הדתית. בין שאר פורטו בו החובות: לאפשר לחייל דתי להתפלל ע"פ זמני ההלכה, לא לשבצו עם למשימות בניגוד לרצונו, לספק אפשרות לאוכל בכשרות מהודרת, פטור מגילוח הזקן בתקופות בהן נוהגים שלא להתגלח, איסור על ביצוע כושר בבגדים קצרים ולא צנועים ועוד. עם זאת, הקמת הגדודים המעורבים (מגדרית) יצרה קושי לחיילים דתיים אשר לא היו מעוניינים לשרת עם נשים. לאחר תקופה של משא ומתן של הרבנים עם ראשי הצבא הוחלט כי לא ישובץ חייל דתי בגדוד מעורב, וכן אנשי קבע יוכלו לערער על שיבוצם בגדודים אלו בפני אלוף.
- היחס לחיילת הדתית: בשנים האחרונות הצבא עושה מאמצים לשילובן של נשים דתיות בצבא, וזאת על אף שנשים דתיות רבות שירתו בצבא גם לפני מאמצים אלו. צה"ל מקיים בשיתוף עמותת "אלומה" כנסי הסברה למעוניינות לשרת בצבא. הצבא מאפשר לנשים דתיות לשרת בארבעה מסלולי שירות שונים (שיבוץ פרטני שאינו בקבוצה, גרעין נח"ל בשילוב מדרשות, מורות חיילות במסלול תרבות תורנית, פרויקטים ייחודיים קבוצתיים) שמקלים עליהן בכניסתן למסגרת הצבאית. בנוסף, החל מ2008 משרתת ברבנות הצבאית קצינת פניות לחיילות דתיות, וב2009 הוקם מדור "בת חיל" אשר אמון על ליווי המועמדות לשירות ביטחון הדתיות מהצו הראשון עד לגיוסן לצה"ל. הנחית הפקודות לגורמי משאבי האנוש בצבא היא להיות קשובים ורגישים לצרכיהן של נשים דתיות הן בשיבוץ, והן במהלך השירות. גם במסלולי הלחימה הוקמו צוותים מגדריים לבנות בלבד בתוך גדודים מעורבים, ואף ישנו גדוד מגדרי לנשים בלבד (גדוד איסוף קרבי).
- קידום תורני: צה"ל מאפשר לחייל ולחיילת הדתיים לצאת ליום שלם של עיון תורני אחת למספר חודשים, בו מועברים שיעורים מפי רבנים ומתקיימות חברותות בסוגיות תורניות, אמוניות והלכתיות.
- פתרונות הלכתיים: הצבא רוכש בשנים האחרונות פתרונות הלכתיים שונים המאפשרים לחייל הדתי להמעיט בחילול השבת לצרכים מבצעיים. כמו כן, קיימים מוקדי סיוע לחיילים בנושאי דת אשר נותנים מענה בשאלות הלכתיות, ובהתערבות באי קיום פקודות מצד מפקדים בשטח.
- מעמד הרבנות הצבאית: לאורך השנים חלו תמורות רבות במעמדה של הרבנות הצבאית. ניתנו תקנים לכל החטיבות הסדירות לרב חטיבתי סדיר, ולכל גדוד קיים רב צבאי במילואים. הרב הצבאי נדרש לטפל בכלל חיילים היחידה, ולא לשמש סנגורם של הדתיים. עם זאת, התקן של הרב הראשי הצבאי הורד לדרגת תת-אלוף בשנת 2,000, דרגה מתחת לדרגת האלוף שהיו הרבנים הראשיים הצבאיים עד אז, ומאז מכהנים בתפקיד רבנים בדרגה זו.
- לסיכום: אכן כיום נשים משרתות בצה"ל בתפקידים רבים ומשמעותיים יותר מאשר בעבר, ואולם במקביל, חלו שיפורים משמעותיים במודעות של הצבא ושל הציבור ביחס לחייל הדתי. אם בעבר החייל הדתי היה במקרים רבות בודד, הרי שכיום יש מערכת תמיכה רחבה ביותר שמסייעת לו בשירותו הצבאי.
רקע היסטורי
המתח בין חובת שמירת מצוות של חיילים דתיים לבין יכולתם לעשות כן במסגרת צבא ההגנה לישראל המורכב מכלל העם, מלווה את החברה הישראלית מאז הקמתו. במסגרת הוויכוח בנוגע למבנה הצבא, דוד בן גוריון, שהתנגד להמשך קיום יחידות כיתתיות, הוביל לשילוב של דתיים וחילונים יחד במסגרת כינון צה"ל כצבא העם. הדבר עמד בניגוד לפתרון שנמצא לבעיה דומה בצבא ההודי: צבא זה פיתח יחידות הומוגניות מבחינה אתנית־דתית כמו החטיבות הסיקיות, שאנשיהן שומרים על אורח חייהם הדתי ומוצבים רק במקומות שלא ייאלצו לפעול נגד האינטרס של קהילתם[2].
בן גוריון בחר אחרת מתוך התפיסה שצה"ל הוא צבא העם, וככזה הוא אמור להוות כור היתוך לכלל החברה הישראלי. דוד בן גוריון עמד[3] מול דרישות הרבנים להקים מסגרות נפרדות לחיילים הדתיים ובתמורה הסכים להחיל את חוקי הדת הבסיסיים (שמירת כשרות, הקפדה על שבת וכו') על כלל צה"ל. הוא קבע אז ש"נאמנותו של צה"ל נתונה לממשלה ולפיקוד העליון בלבד, ללא כל זיקה למפלגות פוליטיות או סמכות דתית תורנית שמחוץ לשורות הצבא. פקודת המפקד הצבאי היא הקובעת ובידיו הסמכות העליונה, כאשר השיקול הצבאי עדיף על השיקול הדתי".
ביומנו האישי כתב כי "צבאנו יהיה אחיד בלי זרמים. למען אחידותו נתחייב כולנו בכשרות, נשליט אווירה יהודית בשבת ונחנך לכבוד הדדי – שלא ילגלג חייל שאינו מתפלל בחייל מניח תפילין". בהמשך, בשנת 1965 הוכרה ישיבת הסדר הראשונה (כרם ביבנה), וב-1998 כבר נמנו 30 ישיבות כאלו.
שינויים ביחס למסלול ההסדר
- משרדי הביטחון והחינוך מתקצבים את ישיבות ההסדר בעשרות מיליוני שקלים בשנה, מתוך אינטרס משותף בקיומו של מסלול המשלבים ספרא וסיפא.
- הקמת מדור ביני"ש במיטב (הבקו"ם לשעבר) – בעבר היה החייל הדתי המשרת במסגרת מסלול הסדר נדרש להתמודד לבדו מול המערכת הצה"לית הגדולה, ולא הייתה לו כתובת מיוחדת לבעיותיו. לפיכך הוקם המדור, אמנם המסגרת היא לחיילי בני ישיבות הסדר בלבד, אך רבים מבין אלו שדוחים את השירות נעזרים במדור ומשובצים על ידו למגוון תפקידים שהתאמתם לחייל הדתי נבחנת בקפידה ומאושרת ע"י רבנים ואיגוד ישיבות ההסדר.
- פתיחת מסלולי הסדר נוספים (שש-סדר, שילוב, חוק טל, "הסדר מרכז" וכו') – בעבר היה מסלול ההסדר אחיד בין כל ישיבות ההסדר, כיום ערכו צה"ל וישיבות ההסדר מגוון רחב של מסלולי שירות אשר מותאמים לדרישות העולות מהשטח. ישיבת ההסדר במודיעין לדוגמא פיתחה מסלול מול הצבא הנקרה "ששסדר". המסלול משלב יותר שנים זמן בצבא והוספת קיטועי זמן, אך גם מוסיף שנה למסלול ההסדר המוכר. בנוסף, נפתחה האפשרות לדחיית גיוס לטובת לימודים במכינה קדם צבאית.
שינויים ביחס לחייל הדתי
בשנים הראשונות להקמת צה"ל חוו החיילים הדתיים קשיים רבים בשמירת אורח חיים דתי[4]. בהתמודדות עם צרכיו של החייל הדתי חלו תמורות גדולות וקטנות, הן ביחס לשילובו עם שאר החיילים, והן ביחס לבעיות ההלכתיות אשר מביא עימו השירות הצבאי.
- הקמת גדוד נצח יהודה – המיועד לציבור החרדי ולמעשה חלק גדול מהמשרתים בו הם בני הציונות הדתית. בגדוד שהוקם בשנת 1999, אין לחיילים כל פעילות המשולבת עם חיילות, והאוכל הוא בהכשר מהדרין בלבד.
- בשנת 2000 נפתחה הפלוגה הניסיונית שלימים תהפוך לגדוד קרקל – הגדוד המעורב הראשון. בגדוד זה נשים וגברים מבצעים אימונים וביטחון שוטף (בט"ש) באופן מלא ביחד, למעט מתחמי המגורים הנפרדים. ביקורות רבות נשמעו על מגמה זו של הצבא לערבוב בין המינים, והטענות הן שההחלטה להוסיף גדודים מעורבים נובעת ממניעים של שאיפה להנחלת ערכים פלורליסטיים-פמיניסטיים שלאו דווקא מתאימים לרוח הצבא. בתחילה היו מקרים שחיילים דתיים הוכרחו לשרת בגדודים אלו, אך עם הזמן ניתנה הנחיה, שלאחר מכן עוגנה בפקודה, כי יש איסור לחייב חייל דתי לשרת ביחידה מעורבת.
סוגיית האפשרות לחייב אנשי קבע לשרת במסגרת גדוד מעורב נדונה אף היא פעמים רבות. לאחר דרישת ראשי ישיבות בשיח מול הרמטכ"ל וראש אכ"א על פקודת "השירות המשותף", תוקנה לשביעות רצונם של הרבנים הפקודה בדצמבר 2017, והוחלט כי מותר לצבא לשבץ איש קבע בגדוד כזה, אך זכות הערעור בפני מפקד זרוע היבשה (אלוף) וראש אכ"א (אלוף) עומדת לזכות הקצין או הנגד ששובצו בתפקיד ביחידות אלו.
- פקודות ייעודיות לשילובם של דתיים – פקודת השילוב הראוי עוסקת במתן תנאי שירות לחיילים הדתיים (כל הדתות) לשרת בצה"ל מבלי לפגוע בערכיהם, אמונותיהם ואורח חייהם. הפקודה משנת 2002 מבוססת על מסמך עקרונות שגובש בוועדה מטכ"לית בה היו שותפים גם רבנים ואישי ציבור מהציונות הדתית. בין הנושאים המטופלים בפקודה: מגורים, הופעה ולבוש, שיבוץ והכשרה, פיקוד והדרכה, פעילות פנאי והימנעות מפגיעה. דוגמאות:
- מותר לחייל דתי להתנגד לשיבוצו בתוך הכשרה גופנית הכוללת בנים ובנות ביחד (כדוגמת אימון כושר גופני), ולהתנגד לשיבוצו תחת מפקדת במהלך הטירונות.
- חובה על מפקדים לאפשר לחיילים דתיים להתפלל בזמנים קבועים;
- קיימת חובת הפרדה ברורה בין מגורי בנים ובנות;
- חל איסור לביצוע אימון כושר בבגדי ספורט הקצרים מגובה הברכיים ובעלי שרוול קצר מאורך המרפק;
- מותר לחייל להימנע מטעמי דת מגילוחותספורת במהלך ימי בין המצרים, תקופת ספירת העומר ואבלות.
- חייל דתי זכאי לדרוש בשר בהכשר מהדרין.
- ועוד.
- על מנת להגביר את מודעות החיילים והמפקדים של שילובם של חיילים דתיים, מועברות הרצאות בנושא באופן תדיר. בעבר חולק פנקס כיס המתאר את מדיניות צה"ל בתחום אך כיום אין מחלקים אותו, ובמקומו שופרו מערכי השיעור בנושא באמצעות ערכת הדרכה העוסקת בפקודה. נהוג שביחידות צה"ל מקדישים חלק מלוח המודעות לפרסומים בנושא השילוב הראוי.
- בשנת 2004 הוקמה "מנהלת השילוב הראוי" לאחר שרבנים התלוננו בפני ראשי הצבא על אי הקפדה על הכללים. בראש המנהלת הועמד הרב הצבאי הראשי (רבצ"ר).
- יישום הפקודות – ביקורת רבה נשמעת מעת לעת על הקושי של ראשי הצבא ליישם את הפקודות בשטח. גם כשנכנסה לתוקף פקודת השילוב הראוי, ולאחריה פקודת השירות המשותף, התקבלו תלונות על קשיים ביישום הפקודה. לדוגמא: בבה"ד 1 כל הגדודים (קרביים ותומכי לחימה) מעורבים, וקיימים צוותים נפרדים לבנים בתוך פלוגות מעורבות. האימונים נעשים לרוב בצורה פלוגתית או גדודית, הגורמת לחיילים דתיים להתאמן עם בנות, או לבצע עימן שיעורי קרב מגע. ראשי ישיבות מעידים כי הפגיעה ביישום הפקודה מקשה על תלמידיהם בשמירת נגיעה, צניעות ועוד.
בשל כך הוחלט בצבא לחדד את הנהלים ולבצע ביקורות מיוחדות על יחידות אשר דווחו בהן בעיות ביישום ההנחיות.
- שירותים משותפים – בצה"ל קיימת פקודה מסודרת לאישור שירותים שיהיו משותפים לשני המינים. מפקד היחידה צריך להציג סיבות מיוחדות על-מנת להשיג אישור מרמת האוגדה לשירותים מסוג זה. עם זאת, לאחרונה נשמעו ביקורות על שימוש מופרז בסמכות לאישור חריגה זו, ונטען כי הדבר נעשה מתוך חוסר התחשבות בחייל הדתי, או מתוך שאיפה לערבוב בין המינים מתוך שאיפה להנחלת "תפיסות מתקדמות". לאור הביקורת הנחה הרמטכ"ל לתקצב בניית תאי שירותים נוספים בכלל צה"ל ביחידות בהן קיים חוסר הגורם לאישור חריג זה.
- בשנתיים האחרונות נשמעת ביקורת על כך שמפקדים רבים לא מעניקים לחייליהם הדתיים פטור זקן, וזה בשל הנחיות מצד ראשי הצבא למפקדים בשטח לצמצם את כמות הפטורים הניתנים לחיילים לאור האופנה הקיימת המאמצת את גידול הזקנים. לאחר שראשי הצבא שמעו את בקשותיהם של הרבנים לבחון מחדש את הסוגיה, יצאה לאחרונה (פברואר 2018) הנחיה למפקדים שעליהם להיוועץ עם גורמי הרבנות בטרם שלילת הבקשה לפטור זקן מטעמי דת.
שינויים ביחס לחיילת הדתייה
- כנסי הסברה למועמדות לשירות – החל משנת 2002. לתלמידות כיתה י"ב נערך כנס הסברה שנתי בשיתוף עם עמותת "אלומה". תכנית משרתות באמונה של "אלומה" פועלת בשיתוף עם מיטב ומדור בת-חיל של אגף כח אדם בצה"ל.
- מוקדי פניות אלומה/בת חיל מעניקים מידע, ייעוץ והכוונה לתלמידות החמ"ד המבקשות לשרת בצה"ל.
- תנאי שירות ייחודיים למלש"בית הדתייה – צה"ל מציע לחיילת הדתייה ליווי ותמיכה באמצעות ארבעה מסלולי שירות מוגנים. תנאים אלו נקבעו בהנחיות צה"ל בשנת 2007.
- שירות בקבוצות – בתפקידים מסוימים מאוד, הצבא מאפשר גיוס של קבוצות של נשים דתיות לתפקידים מסויימים, והן לרוב לא מכירות אחת את השנייה. התפקידים הם: מ"כיות מגל, תצפיתניות, סמב"ציות, מורות חיילות, מש"קיות הוראה ותפקידים מסוימים בחיל המודיעין. באופן זה מבטיח הצבא לחיילת הדתית שהיא לא תהיה בודדה בהתמודדות עם אתגרים הקשורים לדתיותה. בנוסף, כשמדובר בקבוצה של חיילות דתיות, ישנה סבירות גבוהה יותר שהן תזכנה לאוזן קשבת בתקופת ההכשרה והשירות ביחידה. במסלול זה, החיילות הדתיות משרתות יחד עם חיילות חילוניות ולא במסגרת נפרדת.
- מורה חיילת – במסגרת האגף לתרבות תורנית. מסלול זה מציע אפשרות של שירות כמדריכות בבתי ספר ועבודה בקהילה עם עולים חדשים ובני נוער; שירות כמדריכה לידיעת הארץ בהדרכת תלמידים ומטיילים, חוגי טבע, בבתי ספר שדה או בישובים. המסלול משלב שירות צבאי במסגרת אזרחית דתית.[5]
- גרעין נח"ל בשילוב לימודי מדרשה – חיילות הגרעינים משובצות בעיקר בתפקידים במסגרת חיל החינוך והנוער, חיל המודיעין וחיל האוויר. בשני המסלולים האחרונים, צה”ל מנסה להקל על קליטתה של החיילת הדתית תוך שימור מסגרת של חממה, הבאה לידי ביטוי בסביבה חברתית מוגנת המתאפיינת בשירות יחד עם חיילות וחיילים דתיים, תוך שמירה על מסגרת שירות התומכת בקיום אורח חיים דתי.
- שירות בכלל צה"ל – ישנן חיילות המבקשות שלא לסמנן כדתיות ומעוניינת להשתבץ כמו כל חיילת לתפקידים הפתוחים בפניה.
- מדיניות המאפשרת שמירה על אורח חיים דתי – בינואר 2007 הוציא צה"ל מסמך מדיניות חדש המפרט דרכים שנועדו לסייע להן לשמור על אורח חייהן הדתי. מאז 2007 יצאו מסמכי מדיניות קטנים נוספים. חלקם עוסקים בענייני שיבוץ הצעירות בזוגות וחלקם עוסקים בהתאמות בענייני לבוש: צבעי כיסוי ראש לנשואות, מספר ואורך חצאיות, אישור ללבוש חצאיות במדי ב' ועוד התאמות שאינן עניין של מה בכך מבחינת הנראות של החיילות הדתיות בצבא.
המסמך המרכזי פותח ברציונל הכללי ולפיו על צה"ל לאפשר לחיילות הדתיות שירות משמעותי ומלא כדי לממש את ערך "צבא העם".
-
- המסמך מורה למפקדים לשמור על כללי השילוב הראוי ולהיות מודעים לצרכי החיילות הדתיות. על פי המסמך, רשימות שמיות של חיילות דתיות שגויסו בתמיכת עמותת "אלומה" יועברו למפקדים על ידי יחידת "מיטב".
- יחידת "מיטב" מונחית לטפל באופן רגיש ומהיר בבקשות לשינוי שיבוץ של חיילות דתיות.
- המסמך מורה למפקדים לאפשר לחיילות הדתיות להשתתף בימי עיון תורניים שמקיימות הרבנות הראשית ועמותת "אלומה".
- סיורי סליחות לבנות הדתיות[6] – החל משנת 2015 החלה הרבנות הצבאית בארגון "ימי התעוררות" בימים נוראים. במסגרת ימים אלו זוכות החיילות לשיעורים, וסיור בעיר דוד.
- נשים דתיות בשירות קרבי – לאור המגמה לשילובן של נשים בתפקידי לחימה עולה הדרישה מעת לעת לפתוח יותר יחידות נפרדות לבנות. כיום יש מספר צוותים קרביים מגדריים בגדודים המעורבים, וגדוד איסוף קרבי שכולו מורכב מחיילות לוחמות.
- תקן ברבנות הצבאית לקצינה עבור החיילות הדתיות – בשנת 2008 החליטה הרבנות הצבאית על קביעת תקן של קצינה בדרגת סרן, שתשמש כתובת לחיילות דתיות ותמצא פתרונות לקשייהן. בין תפקידיה של קצינה זו, לשמש קו פתוח ואוזן קשבת לחיילות הדתיות, ולהיות מתווך בינן לגורמים המתאימים בנושאים הקשורים לתחומי האחריות של הרבנות הצבאית, כמו בעיות הלכתיות, ציוד ייעודי וקשיים על רקע דתי.
- הקמת מדור "בת חיל" במיטב. בתוך יחידת "מיטב" (זרוע האיתור והשיבוץ של אגף כוח אדם) נוסד בשנת 2009 מדור "בת חיל", כחלק ממאמצי הצבא לבוא לקראת הצעירות הדתיות הבוחרות להתגייס. המדור אמון על שילוב החיילות הדתיות בצבא, ועל מתן מענה למתלבטות ולמתגייסות. בראש התחום מוצבת קצינה בדרגת סגן, והיא כפופה למדור ש"י (מתנדבים, עולים ובנות דתיות). המדור מסייע באופן שוטף למועמדות לשירות ביטחון (מלש"ביות), החל משלב הצו הראשון, דרך הגיוס והשיבוץ תוך כדי השירות עצמו, ועד סופו. המדור אחראי, בין היתר, על איתור הצעירות הדתיות מכלל המתגייסות. הדבר נעשה באמצעות סימול מוסד הלימודים אליו משתייכת המועמדת לשירות ביטחון. עם הזיהוי מקבל מדור "בת חיל" הודעה, והוא מתחיל קשר רציף עם הצעירות באמצעות "מכתבי קשר" שבהם מפורטים התהליכים העיקרים שהן עתידות לעבור.
- הפצת חומרי עיון לחיילות הדתיות – החל משנת 2015 מוציאה הרבנות הצבאית חוברת הלכתית-תורנית המיועדת לחיילות דתיות[7]. החוברת, הנושאת את השם "עשה חיל", כוללת דברי הגות, חוויות ועדויות של חיילות. בנוסף נידונות בחוברת סוגיות של כשרות, חגים ומועדים, תפילה וזוגיות. העובדה שהרבנות יזמה הוצאה לאור של חוברת ייעודית לחיילות הדתיות מהווה שינוי בתפיסת הרבנות הצבאית והכרה בכך שהחיילות רוצות לשמור על אורח חיים דתי, ולא רק בעניינים טכניים של שמירת שבת וכשרות (עופר, 2015).
עניינים כלליים הנוגעים לשמירת הלכה ולעולמו של החייל הדתי:
- הפעלת "קו חם" של הרבנות 24 שעות ביממה – במטרה לתת מענה לסוגיות הלכתיות, ובעיות שצצות מהשטח, החלה הרבנות הצבאית בהפעלת מוקד טלפוני זה. מהרבנות דיווחו בעבר כי נעשה שימוש רב במוקד זה, והם מקפידים לפרסמו בכל בסיס צבאי. המוקד גם פותר בעיות שצצות בשטח, ופונה לדרגי הפיקוד באופן מיידי אם מתקבלת תלונה המצדיקה בירור.
- פתרונות שונים לסוגיות הלכתיות לשבת בחמ"לים – בעבר היה ידוע שיבוץ כסמל מבצעים, או בתורנות חמ"ל גוררת אחריה חילולי שבת דאורייתא, אשר יצרו לחיל הדתי דילמות וחיכוכים רבים. כיום הצבא קשוב לצרכיהם של החיילים הדתיים בחמ"לים, וישנם פתרונות הלכתיים רבים, כגון: עט שבת (שנמחק לאחר 24 שעות), טלפון מותר (שעונה בגרמא) ועוד.
- ביקורי רבנים – ישנה מגמה ברוכה בצבא המאפשרת לחייל הדתי לשמור על קשר עם המסגרת הדתית ממנה הגיע. ביקור רבנים מהישיבה\מכינה בבסיסים הצה"ליים (אפילו ללא התראה) הפך לדבר שבשגרה עבור חיילים דתיים.
מעמדו של הרב הצבאי[8]
מעמדו של הרב הראשי הצבאי עוד מראשית ימיה של הרבנות הצבאית בראשותו של הרב גורן – היה גבוה. עמדתו של הרב גורן השפיעה על רבנים, רבניות ואנשי חינוך באשר לשירות התלמידים בצה"ל. פעילותו הקנתה לרבנות הצבאית בכלל הערכה רבה הן בתוך הצבא הן בציבור הישראלי הרחב. בפולמוסים ומאבקים נוספים קבע הרב גורן את דמותה של ההלכה בחיי הצבא. אך מעמדה של הרבנות לא נחקק בסלע, ופקודות מטכ"ל לא נכתבו בנושא. תפקידו של הרב שונה במהלך השנים האחרונות, והמגמה בעיקר של הרב ישראל וייס והרב אביחי רונצקי הייתה להפוך את תפקידו של הרב מקצין דת ל"רב משוח מלחמה":
- עם כניסתו של מחליפו של הרב גורן בתפקיד, הרב מרדכי פירון, שונה מעמדם של הרבנים הצבאיים על פני קציני הדת, והדבר נקבע בפקודות צה"ל.
- בשנת 1977, בעקבות לקחי מלחמת יום כיפור, נקבע כי לכל גדוד סדיר יהיה רב צבאי במילואים, ותפקידו יהיה לטפל בחללים בזמן המלחמה, ולסייע למפקדים בהעלאת רוחם של הלוחמים בעת חירום.
- בכל חטיבה סדירה קיים היום רב צבאי בקבע בתקן רס"ן, אשר אמור לתת מענה לחייל הדתי, לבעיות הלכתיות, כשרות וכדומה. במסגרת תפקידו מסתובב הרב בין יחידות החטיבה ע"מ להעביר שיעורים, ולשוחח עם המפקדים והחיילים. בנוסף, אמון הרב החטיבתי על הכשרתם של הרבנים הצבאיים במילואים. תפקידו של הרב הצבאי, כפי שמועבר בקורסי הרבנות הצבאית אינו להיות משגיח הכשרות, אלא מיוחס לו ע"פ הגדרות הצבא מעמד מיוחד וגבוה יותר. לפי מערך ההדרכה של הרבנות הצבאית, התעסקות סביב השגחת כשרות בלבד תביא לרב מעמד של "מבקר" בלבד, ותפגע במעמדו כדמות תורנית-רוחנית.
- על-פי מדיניות הרבנות, הרב הצבאי אינו משמש סנגורם של החיילים הדתיים, או דוברם. הרב הצבאי נדרש לטפל בכלל חיילי היחידה, ללא אבחנה מהי רמת דתיותם, ואף רמת יהדותם.
- לפי אותה מדיניות המועברת בהכשרות הרבנים, תפקידו של הרב הצבאי הוא פוסק הלכה יחידתי. אין באמור כדי לפסול את פנייתם של חיילים לרבותיהם מחוץ לצבא, אך ישנה כתובת אחת היוצרת גשר להסכמה מצד העולם ההלכתי, ומצד העולם הצבאי – והיא הרבנות היחידתית.
חשוב לציין, כי דרגתו של הרב הצבאי הראשי הורדה לתקן תת אלוף בשנת 2000, דרגה מתחת לדרגת האלוף בה היו עד אז הרבנים הראשיים. יש שראו במהלך זה פגיעה במעמדו של הרב הצבאי ובעצמאות חיל הרבנות הצבאית. את תפקיד סגן הרבצ"ר שהיה בתקן תא"ל ביטל הרב גד נבון עם מינויו לרב צבאי ראשי, ועד היום תקן כזה לא קיים בצבא.
סיכום:
לא פעם נתקלים מחנכים בתלמיד בעת שירותו הצבאי המדווח על כך שזה עתה נעשה לו עוול בשל היותו שומר תורה ומצוות. השאלה היא האם יש אמת בדבריו ואכן בצה"ל יש פגיעה בחיילים הדתיים? האם הפגיעה גדלה משנה לשנה? או אולי דווקא להיפך? ומהם התמורות שבאו במטרה לסייע לחייל הדתי בעת שירותו הצבאי?
מעבר לפקודות ולנהלים הרשמיים, באופן כללי האווירה בצה"ל כולו היא לבוא יותר לקראת החייל, בנושאים רבים ומגוונים, ובתוך זה גם הנושאים הדתיים. במסמך זה ניסינו להביא רק את העובדות הכתובות, המושפעות מן הסתם מהאווירה בצה"ל – לבוא לקראת החייל.
הטענות לפיהן הצבא השתנה לרעה עבור החייל הדתי מעוררות תהייה לאור סקירת השינויים שחלו בשנים האחרונות. אין זה אומר כי השירות בצה"ל הוא קל עבור חייל דתי, אך לצד האתגרים הגדולים מבחינה דתית, ניראה כי גם צה"ל צועד לכיוון שיודע להכיל יותר את המציאות המורכבת של החייל הדתי.
[1] תחת הכותרת "דת-מגדר-צבא. זהויות נשויות: בין דת וצבא בישראל" בהנחייתם של פרופ' אשר כהן וד"ר אלישבע רוסמן סטולמן מאוניברסיטת בר אילן. https://goo.gl/xuPJme
[2] פתרון שמתארת בספר "בין כיפה לכומתה" בהרחבה אלישבע רוסמן־סטולמן.
[3] ע"פ זאב דרורי בספר "בין כיפה לכומתה".
[4] עוד על כך ניתן לקרוא במאמרו של הרב יהודה עמיטל "לדרכו של החייל הדתי במלחמת הקוממיות".
[5] מדובר בתפקידים עם מקבילות בשירות הלאומי, ויש המכנים אותם "שירות לאומי במדים", אלו הם תפקידים שבעבר נתפסו כמתאימים יותר לחיילות דתיות.
[6] https://www.inn.co.il/News/News.aspx/354638
[7] החוברת נכתבה על ידי נעמה אבידן. בוועדת ההיגוי רס"ן רויטל טרבלסי, קצינת הקשר לטיפול בחיילות דתיות בחיל המודיעין; סרן עינת כהן, קצינת טיפול וליווי חיילות דתיות ברבנות הצבאית; תחום תודעה יהודית ברבנות הצבאית – מפקדי מדור עתי"ד וחייליו.
[8] מתוך המאמר "לדמותו של הרב הצבאי בצה"ל: עבר, הווה, עתיד", הרב ד"ר ירון זילברשטיין https://orot.ac.il/sites/default/files/amadot/1-05.pdf
