שאלה ההימנעות או ההצטרפות של הציבור הדתי למחאת הצדק החברתי כבר נדונה ונדושה לעייפה במקומותינו, ודומה שהפכו בה כל אבן. בסופו של פולמוס היו שקראו על מחאת האוהלים: "מה טובו אהליך יעקב", והיו שהתריסו כלפי המוחים: "ותרגנו באהליכם" בטענה שזהו מאבק של "איש לאהליך ישראל". הללו סוברים שמדובר במאבק ראוי של אנשים אכפתיים אשר באים לשנות את לשפר את סדר היום של החברה הישראלית, והללו אומרים שזהו מאבק של מפונקים שמעוניינים את רמת חייהם האישית. יש הפוסלים בשל הזיקה לארגוני שמאל ומתוך הכאב על היעדר תמיכה באנשי גוש קטיף, ויש המכשירים בטענה שהזיקה לשמאל בטלה בשישים, וכי לקח גוש קטיף מחייב דווקא סולידריות ולא חזרה על שגיאות העבר.
אלו ואלו מודים ומודיעים שצדק חברתי הוא בשר מבשרה של היהדות, וקביעה זו, עליה חוזר הניגון, ברצוני להעמיד בדבריי לדיון. החפיפה של המחאה לימי בין המצרים הניעה דוברים וכותבים רבים למצוא בדברי "אלה הדברים" ובחזונות הנביאים את התגלמות הצדק החברתי. ואולם, לדעתי, אין הדבר כך, שכן רוב דבריהם נסבים על המושג 'צדק' ולא על 'צדק חברתי'. אמחיש את טענתי בעזרת דוגמאות מובהקות מדברי משה ומחזון ישעיהו שקראנו זה כבר בשבת 'חזון'.
הצו הראשון של משה לעמו בשורת נאומיו לפני מותו הוא מינוי השופטים אותם הוא מצווה: "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט…" משה רבנו מדבר על המערכת המשפטית, ושם דגש על גורם אחד מרכזי: צדק. אתם נכנסים לארץ, אומר משה לעם ישראל, תזכרו דבר אחד לפני הכל: צדק צריך להיות!
הנביא ישעיהו פותח אף הוא את ספרו בדברים חד-משמעיים על כך שעיקר מעייניו של הקב"ה נתונים לצדק. הוא מורה לעם: "הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ… דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה… והוא קובל על המצב בו "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". אתם עלולים לחוב חובת גלות מהארץ, אומר הנביא לעמו, משום שלא הטמעתם את העיקרון שצריך להיות צדק.
דברי משה וחזון ישעיהו הם פתיחה וסיום של תקופה, תקופת הישיבה בארץ עד חורבן הבית הראשון, והמושג צדק הוא גולת הכותרת של תביעת הפותח והמסיים תקופה משמעותית זו.
ברם, יש להבחין בין המושג "צדק" לבין המושג "צדק חברתי", והבחנה זו נעלמה מעיני רבים. המושג "צדק" קובע שיש להגן על הזכות של כל אדם לשמור על מה שברשותו, ושיש למנוע מעשים בהם אדם פוגע בקניינו של חברו. כמו כן כוללת עשיית הצדק גם את תיקון המעוות במקרה של פגיעת איש ברעהו.
"צדק חברתי" הוא מושג שמדבר על עניין כולל הרבה יותר. הוא דורש ליצור סדרים כלכליים-חברתיים לפיהם כל אדם יקבל מלכתחילה את מה שראוי שיקבל. מושג זה לא מדבר על הימנעות מפגיעה באחר או על תיקון הפגיעה שנעשתה, אלא רוצה ליצור מצב בו יימנעו פערים כלכליים גדולים מידי, לא יהיה קיפוח של קבוצות או שכבות מסוימות באוכלוסייה ולא חוסר הוגנות בתנאים הקיימים בחברה.
הטמעת הצדק דורשת מהחברה לדאוג לרשות משפטית הגונה ולמערכת אכיפת חוק יעילה. יצירת צדק חברתי, לעומת זאת, מחייבת מדיניות שלטונית נאותה ורגישה ופעילות ציבורית אכפתית וערה.
הסיסמה החשובה שתבעה התורה היתה: "צדק צדק תרדוף", היא לא אמרה: "צדק חברתי תרדוף". בדרך זו המשיכו חז"ל כאשר פיתחו את הדרישה ליישום הצדק בבתי הדין ופרטו הלכות רבות המחייבות את האדם באופן אישי להימנע מלפגוע באחר ולדאוג לפצותו במקרה של פגיעה. על כך נסב, למעשה, כל סדר 'נזיקין'.
מעבר לכך דיברה התורה רבות ובעקבותיה הלכו חכמים כאשר דיברו מושג הנמשך ומשלים את המושג 'צדק', הלא הוא 'צדקה'. אם צדק בא לטפל בהיבט של "סור מרע", הרי שצדקה באה להוסיף את ה"עשה טוב". צדק וצדקה עוסקים במרחב שבין אדם לחברו, צדק חברתי פועל בזירה שבין אדם למדינתו. סוגיית מקור העוני, הפערים החברתיים והמדיניות הכלכלית אינם עניין לצדק ולצדקה, כי אם לצדק החברתי, ובהם רב הסתום במקורותינו על המפורש.
לאן נעלם הצדק החברתי?
כאן כל היושב באוהלה של תורה מוחה ושואל: מדוע באמת לא הנחילו לנו התורה שבכתב וזו שבעל-פה מסכת שיטתית של צדק חברתי? הייתכן שתורתנו אינה חפצה בצדק חברתי? התשובה היא שצדק חברתי הוא בוודאי ערך חשוב על-פי רוחה של תורה, אלא שמסכת 'סנהדרין' נכתבה, מסכת 'ממשלות' לא נכתבה, ענייני שור שנגח היו בבחינת מעשים שבכל יום, ולכן הם התפרטו והתפתחו, ענייני שלטון שסרח היו בבחינת דבר שלא בא לעולם, ולכן לא נדרשו ולא התפרשו.
לא בכדי יכלו חכמים והוגים שונים לדלות מתוך המקורות רעיונות מסוימים, ולטעון על פיהם שהיהדות היא סוציאליסטית ביסודה, בעוד אחרים מצאו במקורותינו שפע ראיות למשטר קפיטליסטי על-פי התורה. בדיקה של שתי הגישות מעלה שאלו ואלו דברים אלוקים חיים. התורה לא קבעה משטר כלכלי-חברתי אחד ואחיד, היא נתנה קריאות כיוון מסוימות והותירה מנעד רחב של אפשרויות לשינוי והתאמה למצב ולזמן. באופן כללי ההלכה מכבדת את העושר כל עוד הושג ביושר, אך תובעת שיחד עם זאת יידעו האדם והחברה להפעיל גורמים מרסנים ויגלו אחריות כלפי כל שכבות האוכלוסייה.
השימוש במושג 'צדק חברתי' בקשר לדרך החלוקה של משאבים באוכלוסיה החל באמצע המאה ה-19 עם פרסום ספרו של אנטוניו רוסמיני "החוקה תחת צדק חברתי". אחרי שאדם סמית, המוגדר על-ידי רבים כאבי הכלכלה המודרנית, הסביר כיצד הכלכלה החופשית היא המנגנון הנכון והיעיל ביותר לחלוקת המשאבים, טען רוסמיני שיש להגביל את התחרות הכלכלית. סמית דיבר על "היד הנעלמה", כינוי למנגנון השוק שבו פועלים כוחות שונים שבסופו של דבר מאזנים זה את זה, ומביאים לתוצאות אופטימאליות מבחינה כלכלית. בעקבות רוסמיני נפתח הדיון הבלתי נגמר בשאלה כיצד יש לפשר בין אותה יד המנווטת את הכלכלה החופשית ובין הדאגה לזכויות הטבעיות של כלל האזרחים. העיסוק בשאלות הצדק החברתי נסב במרוצת השנים על שאלות שונות של מדיניות סוציאלית של ממשלות, והתמקד בנושאים כגון: תנאי עבודה הוגנים, מניעת אבטלה, דאגה לשכר ראוי, הגנת עובדים מפני ניצול, הגנת ילדים, נשים וזקנים, דאגה לעובדים זרים ועוד.
המושג צדק חברתי התפתח אפוא בסביבת חיים מודרנית, והירתמות למענו קשורה בטבורה לתרבות הדמוקרטית. העיסוק היהודי בנושא עד כה היה מטבע הדברים מוגבל ביותר. לא היה מקום לעסוק בנושא בחברה מלוכנית, ולא היה כר פעולה נרחב עבורו כאשר יהודים חיו בתור קהילות של מיעוטים בגלויותיהם. לאור זאת, בעוד ששפת הצדק היתה מאז ומעולם שפה יהודית, הרי ששפת הצדק החברתי היא שפת העולם החדש. במידה רבה נכון לומר שהיא החלה לבצבץ עם נפילת הבסטיליה במהפכה הצרפתית ב-14.07.1789, ואולי לא במקרה באותו תאריך בדיוק החלה מחאת האוהלים (הקב"ה מגלגל זכות ליום זכאי…).
המושג צדק חברתי, כמו חברו הקרוב אליו המושג 'סולידריות', הם ערך מרכזי עבור תנועות השמאל, שכן הם מדגישים אידיאלים אוניברסאליים, והמאבק למענם נובע מעולם הערכים הדמוקרטיים. אין הציבור הדתי מעולם לא היה חלוץ בתחום זה. הציבור הדתי בישראל מתאפיין ברמה גבוהה של אידיאליזם, ומתברך בנכונות רבה לתרום לחברה. אולם אידיאליזם זה מפעים את הלבבות ומפעיל את המעשים בכיוונים דתיים-לאומיים, וצדק חברתי איננו כיוון הנמנה עימם. ציבור זה ראוי להתכבד בפעילותו למען יישוב הארץ, בשירות משמעותי בצה"ל, בשדה החינוך, בגרעינים התורניים, בעזרה לנזקקים, ועוד. כל אלה מונעים על-ידי מצוות דתיות הנובעות ממעמדה של ארץ ישראל, מחובת הצדקה, מהמצווה "לא תעמוד על דם רעך" וכדומה. אך מהיכן נובע הצדק החברתי? החוש והחשש הדתיים הטבעיים והרגישים אמרו להם לאנ"ש שהצדק החברתי נובע מעולם החיצוניים ולא מפנימיות התורה.
מהיכן יופיע הצדק החברתי?
ברם, אסור לעצור בשלב זה. עיקר טענתי היא שאכן הצדק החברתי התפתח בתרבות הכללית ובפוליטיקה השמאלית, ואף-על-פי-כן הוא עולה בקנה אחד עם קריאת הכיוון של היהדות מאז ומקדם. דומה הוא בכך לנושאים חשובים אחרים שעיקר גידולם מחוץ לכרם בית ישראל, ואולם לאחר שהתבררה צדקתם מצאנו להם אחיזה במקורותינו ועשינו אותם נר לרגלנו ועטרה לראשנו. כך לדוגמה יחסינו לשלטון הדמוקרטי, עמדתנו בעניין השמירה על הסביבה, על ערכים אקולוגיים וקיימות, הכרתנו במעמד האישה בחברה ועוד נושאים רבים וחשובים. אם כנים אנחנו נודה שרעיונות אלה התפתחו בחברה הכללית, זכו בתחילה ליחס חשדני בציבור הדתי, ובהדרגה אומצו אצלו בחום והשתדכו עם מקורות ישראל, עד שהפרו מאמרים וספרים, ימי עיון וכנסים, תכניות לימוד וארגונים, וכל צעיר הגדל כיום סבור שהם ניתנו למשה מסיני, והעולם הרחב קיבל אותם מאתנו. בכל הנושאים הללו אימצנו את הכלל הגדול במלחמת הדעות שקבע הראי"ה קוק, לפיו אין צורך לנסות לסתור דעות הבאות מן החוץ אלא לבנות את ארמון התורה ממעל לאותן דעות (אגרות הראיה, א, קלד, עמ' קסו). הרב קוק דיבר אף על דעות הסותרות את האמונה הפשוטה, ועל אחת כמה וכמה בנושא דנן.
קריאת הכיוון של היהדות מתורת משה דרך חזון ישעיהו, עבור בדברי חז"ל והמשך בחכמי הדורות מצדדת בצדק חברתי על אף שהיא לא פיתחה אותו בשיטתיות. יתר על כן, כל אלה נתנו בידינו תשתית משמעותית של מקורות אף יותר מאשר בכמה נושאים אחרים שבאו מן החוץ. עלינו להרחיב, ולפתח את אותם מקורות וללמוד כיצד להחיל אותם על המציאות החברתית-כלכלית של זמננו. די אם נזכיר את המצוות הסוציאליות של פרשת 'בהר' שמיטה ויובל, שחרור עבדים, חזרת שדות ובתים לבעליהם, והאפשרות לגאול קרקעות שנמכרו בשעת הדחק, או את מצוות פרשת 'ראה' העוסקות בהלוואה ובהענקה, במעשר עני ובשמיטת כספים. נוסיף לכך את מצוות התורה בפרשת 'ואתחנן' "ועשית הישר והטוב", שהרמב"ן פירש אותה כדרישה להחיל את עקרונות הטוב והישר בכל היבט בחיינו החברתיים-כלכליים. במושגים של מדינה יהודית פסוק זה דורש לא רק מהיחידים אלא גם מהחברה כולה לדאוג לצדק חברתי.
אם נחזור לישעיהו נמצא שהוא דורש גם "לִמְדוּ הֵיטֵב", שפירושו ללמוד כיצד להיטיב, איך לעשות שהחברה תהיה טובה יותר מלכתחילה, וכיצד ליצור את המסגרת ואת הכללים הנכונים והראויים ביותר עבור כל אחד. ישעיהו תובע גם "פַתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ, הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת…", ודברים דומים ניתן למצוא במקומות שונים בספרי הנביאים.
אני סבור אפוא שהמחאה החברתית עולה בקנה אחד עם הרוח של מוסר הנביאים. אילו היינו קוראים את הפטרת שבת 'חזון' עם תרגום לישראלית, היינו מתרגמים את דבריו "דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ" לא רק לשפת הצדק אלא גם לשפת הצדק החברתי. והיינו שומעים את הנביא ישעיה אומר: "הלחמו בעוני, מגרו האבטלה, דאגו לזקנים, לנכים ולמוגבלים, קצצו בשכר הבכירים וצמצמו פערים בין עשירים לעניים".
גם אצל חז"ל אפשר למצוא בצד הדגש על צדק גם רעיונות של צדק חברתי. כך אומר לנו משל פשוט וקולע של חכמים: מעשה באדם שהזמין עשרה אורחים לסעודה. כאשר הניח לפניהם מזון, התברר שלאחד מהם לא נותרה מנה, בגלל שחבריו נטלו מנה גדולה מן המגיע להם. אמר המארח: "איני צריך להוציא עוד אוכל. תנו לו ממה שלקחתם מחלקו!" כך אומר הקב"ה: "יש בעולם די פרנסה לכולם, אלא שהעשירים נוטלים יותר מדי לעצמם, ולכן צריכים הם לתת משלהם כדי לפרנס את העניים".
בתחום ההלכה יש כר נרחב לפיתוח. כך לדוגמה דיני עבודה המופיעים אצל חז"ל בהקשר של צדק בין עובד ומעביד, צריכים להיות מפותחים כדינים של צדק חברתי בתאגידים וברשויות הגדולות של המדינה המודרנית. כבר היה מי שהזכיר במחאה הנוכחית את חמשת הממי"ם שלפי ז'בוטינסקי צריכה המדינה לדאוג שיהיו לכל אזרחיה: מזון, מלבוש, מעון, מורה ומרפא. גם על חמשת הממי"ם הללו כבר עמדו חז"ל בהלכה, שכן מה הם הדברים שכל גבר יהודי חייב לדאוג להם? הוא חייב לתת לאשתו מזון ומעון, מרפא ומלבוש, ולתת לילדיו את המ"ם החמישית: מורה.
ידעו חכמים לקבוע שהחמישה הללו צריכים להיות ברי השגה, וזו למעשה כל התביעה של מחאת האוהלים הנוכחית. אם יש בין המוחים בעלי אג'נדה פוליטית אשר בד בבד עם השינוי הכלכלי-חברתי רוצים גם בהחלפת השלטון, אין בכך כדי לגרוע מערכה של הזעקה הלגיטימית של ציבור עצום ורב אשר מוחה על כך שמרכיבי החיים החיוניים והמשמעותיים הללו רחקו מהישג ידו. הכלכלה הישראלית ספגה בעשור האחרון השפעה רבת עוצמה של התפיסות הליברליות הקיצוניות דוגמת זו של הכלכלן היהודי מילטון פרידמן. תפיסות אלה שמות את מירב הדגש על יוזמתו האינטרסנטית של היחיד, ושוללות כל התערבות מבחוץ בייצוב המטבע, בהגבלים עסקיים, בפיקוח על המחירים ובשיקולים שמאפיינים מדיניות רווחה. המחאה כנגד השלכותיהן של תפיסות אלה היא חיונית וראויה מזווית יהודית. זוהי זעקה אותנטית וכנה המתקוממת לנוכח העובדה שהפכנו להיות חברה שבה הפערים בין עשירים ועניים הם הגדולים בעולם אחרי ארה"ב, והם הולכים וגדלים. במחאה הזו קולנו צריך להישמע, רם וצלול.
אין לי ספק שבעוד שנים אחדות אחרי שייכתבו מאמרים וספרים על צדק חברתי לאור היהדות, ייערכו כנסים וימי עיון ויתבצעו שיעורים ומערכי לימוד בנושא זה, יהיה ברור לכל שנושאי המאבק דהיום הם לב ליבה של היהדות, וכי "אנחנו היינו שם קודם". עד שנגיע לכך, עלינו לצעוד במסע שמרובות בו אבני הנגף, ונלווים לו היסוסים ואי-נחת, אולם גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד קטן בצעדות של המאבק הנוכחי. איננו צריכים להיות שם רק מפני שהעם דורש מה שהוא דורש, אלא מסיבה אחת פשוטה: ה', דורש, צדק חברתי!!!
