"וּמִי יודֵֹעַ אִם לְעֵת כָּזאֹת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" / רבקה לוביץ

אין יום מתאים מתענית אסתר לציין בו את יום העגונה. ביום העגונה אנו מבקשים להיזכר בכל המקרים של נשים שמעמדן כנשים נשואות הוא בעל כורחן. הן נשואות על הנייר בלבד, אך ללא כל חיי נישואין בפועל. נשים אלה קשורות לגברים שאינם רוצים או אינם יכולים לשחררן בגט. הדמות הקרובה ביותר לעגונה הקלאסית היא תמר, המופיעה בספר בראשית. תמר התאלמנה מער ואח"כ מאונן ונדרשה לחכות עד אשר יגדל האח הצעיר שילה, ויגיע לפרקו על מנת ליבמה. גורלה היה במידה מסוימת דומה לגורלן של נשים עגונות ומסורבות גט כיום – היושבות לבדן ורואות כיצד שערותיהן מלבינות. תמר לקחה את העניינים לידיים שלה לגמרי, וברוב חוצפתה נכנסה להיריון באופן שנחשב בימים ההם לחלוטין בלתי חוקי, עד כדי כך שיהודה דרש: "הוציאוה ותישרף". ייתכן, אם כך, שהיה צריך לקבוע "יום תמר". אבל מכיוון שאיננו מבקשים להוסיף "ימים טובים" לישראל, ואולי אף מכיוון שתמר מעט נועזת עבור רובינו, העדפנו לחפש גיבורה אחרת ולהיאחז ביום שכבר קיים. ובכן, אין יום מתאים מתענית אסתר לציין בו את יום העגונה, ולעגן בכך את המאבק שמקיימת עיקר, קואליציית ארגונים למען עגונות.

 

דמותה של אסתר מרתקת. היא אינה הבחורה הנועזת אשר עושה מעשה חד פעמי נגד הממסד ומושיעה את עצמה מבדידות. היא אישיות מורכבת שעוברת תהליך אל מול עיני הקורא. דווקא בשל כך – קל לנו, ובמיוחד לנשים, להזדהות איתה. אסתר עוברת מהפך תודעתי מהיות אישה קטנה המקבלת הוראות מדודה לאישה אקטיבית, יוזמת, אשר עסוקה בצורכי הכלל ובהצלת האומה כולה. מן הרגע בו אסתר מבינה (בעזרת מרדכי המטיח כנגדה: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות") שיש לה תפקיד קריטי בהצלת האומה – היא פועלת ללא ליאות ומוציאה לפועל את תוכניתה. אסתר לא רק מתכננת אסטרטגיה מתוחכמת כיצד להפיל את המן ובניו, אלא היא גם פועלת למען האחדת העם ("לך כנוס את כל היהודים") בתפילה ובצום סביב פועלה.

 

חז"ל הוסיפו את הנופך הדתי-הלכתי לדמותה. מן המדרש באסתר רבה ח' ז' עולה כי אסתר הייתה פוסקת הלכה חכמה ונועזת. המדרש מספר כי ימי הצום נפלו בתאריכים ט"ו, ט"ז ו- י"ז בניסן, כלומר בליל הסדר. מרדכי שלח לאסתר ושאל כיצד עולה בדעתה לבטל את ליל הסדר. אסתר, על פי המדרש, השיבה למרדכי: "זקן שבישראל למה הוא פסח"? כלומר: מה יעזור לך אם תשמור את פסח בשנה הזאת אם בשנה הבאה לא תהיה כאן ולא תוכל לשמור עוד פסחים? קביעה זו של אסתר מוכרת לנו במילים אחרות כ "חילל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" או "עת לעשות לה' הפרו תורתך". על פי המשך המדרש: "שמע מרדכי והודה לדבריה". בשילוב עם המדרש המספר שמרדכי היה ראש הסנהדרין בימיו, יש לנו כאן רעיון מרחיק לכת. אסתר מורה לכל היהודים בשושן שלא לקיים את חג הפסח. ראש הסנהדרין מנסה לחלוק עליה אך נכנע לטיעוניה ההלכתיים ומקבל את פסיקת ההלכה שלה.

 

אכן, אסתר מהווה דוגמא ומודל לא רק לכל אישה הנמצאת במצוקה, אלא לכל אדם, אישה או איש, המבקשים להתרומם ממקום של פאסיביות, מסכנות וקורבניות למקום של מנהיגות ועשייה. אסתר מהווה מודל למי שמבקש להיאבק נגד הממסד, אך אינו מבקש להרוס אותו. אסתר אינה בועטת בממסד המלוכני כמו שעשתה ושתי לפניה; היא אינה עוברת על חוקים באופן בוטה – כמו תמר, אלא פועלת בתוך כללי המשחק הקיימים.

 

ה"אסתריות" של היום פועלות בכמה מישורים – כולם במסגרת ההלכה, וכולם מתוך תקווה להציל לא רק את הנשים אלא את המערכת הדתית כולה. מצד אחד הן מעודדות את בית הדין לפסוק כמה שיותר חיובי גט לסרבנים, ומצד אחר הן מעודדות את בית המשפט לקבוע שסרבנות גט היא עוולה משפטית שיש לפסוק בגינה פיצויים. בזירה אחרת לגמרי מעודדות ה"אסתריות" של היום את הזוגות הצעירים לחתום על הסכמי קדם נישואין הקובעים קנס לצד המעגן ואף קובעים כי קידושין לא יחולו במצב של פירוד בני הזוג.

 

ובנימה אישית, זכיתי לחיות בדור בו נשים לומדות תורה, מעיזות לומר את אשר עם ליבן ונשמעות אף בבית הדין הרבני כטוענות רבניות. לא פעם הרגשתי קול קטן לוחש לי באוזן: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

רבקה לוביץ
מרכז צדק לנשים וקואליציית עיקר