וכולם בשילוש משלשין, פרשת ויחי, תשפ"ב
מנהג ישראל הוא שמי שקוראים לו לעלות לתורה שלוש פעמים, אין לו לסרב. ונזכיר כאן את מה שמובא במנורת המאור לר' יוסף אלנקאוה, מהדורת ה"ג ענעלאו, ח"ד, עמ' 574 (בפרק המכונה "דברים שמנו חכמים במנין"), שבין ג' הדברים שמקצרים ימיו של אדם, "מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו", כלומר המסרב לעלות לקריאת התורה, שהרי בזמנו כל מי שעלה היה קורא את עלייתו. הילך חומרתו של סירוב זה. ועל כן נוצר המנהג לחזור לקרות לעלייה, אפילו ג' פעמים, להציל את האדם מעונשו.
ונראה שמקור מנהג זה הוא על פי הפסוק שבפרשתנו, בו נאמר, "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו: אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים" (בראשית מ"ז כ"ט). וכן הוא בקטע מן הגניזה הקהירית שמובא בספרו של י' מאן, The bible as read and preached in Old synagogue, ח"א, עמ' 3 בזה"ל: [אם נא] שלוש פעמים. א"ר יצחק בן טבלאי: לימדך [התורה] דרך ארץ, שכן אמר ר' אבין: כל המבקש מטו מחברו, אל יבקש ממנו יותר משלוש פעמים, וגו'. הווי אומר ששלושת ה"נא" שבפסוק זה מלמדים אותנו כי אין לסרב לבקשה שחזרה ג' פעמים.
ובדומה לכך מצינו על הפסוק "ויצו אל־יוסף לאמר: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף: אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם. כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך, ויבך יוסף בדברם אליו" (שם נ' ט"ז-י"ז). ואיתא במסכת יומא פ"ז ע"א: אמר ר' יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחברו אל יבקש יותר משלוש פעמים שנאמר, "אנא שא נא, ועתה שא נא". (והובאו הדברים במדרש לקח טוב, כאן, ח"א, עמ' 242, ובמחזור ויטרי, עמ' 380 וכו'. וע"ע בתורה שלמה לרמ"מ כשר, פרשת ויחי, עמ' 870. ואמנם במדרש מאור האפלה, לרבינו נתנאל בן ישעיה התימני, הוצאת ר"י קאפח, ירושלים תשי"ז, עמ' קפ"ג, בסגנון שונה במקצת, כי שם איתא: "אנא שא נא לפשע אחיך, ועתה שא נא לפשע"- שתי פעמים. מכאן שהחוטא לחברו חייב לפייסו בדברים הרבה פעמים.)
ועל פי זה כתב הרמב"ם בהלכות תשובה ב' ט': אבל עבירות שבין אדם לחברו… אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו… לא רצה חברו למחול לו מביא שורה של שלושה בני אדם מרעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן מביא לו שנייה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו לזה שלא מחל לו החוטא… וכו' (וראה בשלחן ערוך אורח חיים תר"ו א'.)
ומקורן של שלוש השורות הללו הוא במסכת יומא שם, במימרא דרב חיסדא: וצריך לפייסו בשלוש שורות של שלושה בני אדם שנאמר, "ישר על אנשים ויאמר: חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי" (איוב ל"ג כ"ז). וכתב רש"י שם: בשלוש שורות- שלוש פעמים יפייסוהו בשלושה אנשים, בכל פעם, שנאמר, "ישר", לשון שורות. ואין שורה פחות משלושה בני אדם. "חטאתי"- הרי פעם אחת, "וישר העויתי"- הרי שתיים, "ולא שוה לי"- הרי שלוש וגו'. (ומובא בהגהות מיימוניות שם.)
ורש"י הפנה אותנו לביצה י"ד ע"ב, דשם איתא: תני רב יחיאל: … ובלבד שלא יעשו בשורה, [רש"י שם: לא ישלח דורון על ידי אנשים הרבה, באוושא מילתא, ונראה כמוליכים למכור בשוק…] תניא: אין שורה פחות משלושה בני אדם… וכו'. (וראה בשלחן ערוך אורח חיים תקט"ז ב'. וע"ע במחזור ויטרי, מהדורת שמעון הלוי הורוויץ עמ' 380.)
ואולי ג' פעמים שמבקש אדם מחילה מחברו דומה היא לג' פעמים שמתוודה כהן גדול ביום הכיפורים, (ובכל ווידוי מזכיר הוא ג' פעמים את השם, וג' מיני חטאים: חטא, עוון ופשע. ראה יומא ל"ט ע"ב, ובברייתא מעשה תורה, אות ג', סי' ק"ץ). כי הם אשר מביאים למחילת עוונות.
למדנו לדעת כי כפי שלא יסרב אדם לעלות לתורה כאשר מתבקש לעשות כן שלוש פעמים, אף שאין לסרב למי שמבקש סליחה מחברו שלוש פעמים, כך כל מי שמתוודה מבקש סליחה ומחילה מאת הקדוש ברוך הוא ומשלש את תפילותיו "כי אין אדם אשר לא יחטא" (מלכים ח' ו'), חזקה שאין בקשותיו עולות ריקם, אלא יזכה בחנינה מאת קל רחום וחנון.
