ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", פרשת ואתחנן, תשפ"ב
בימים אלה שנתחדש בהם ירי הטילים על יישובי הדרום, ראוי להתחזק בזכות אחיזתנו בארץ מולדתנו הקדושה. ועלינו להיות מודעים היטב לזכות המיוחדת שזכינו בה בדורות האחרונים לשבת בארצנו הטובה. וזכורני היטב אמי מרים שפרבר זצ"ל, שנולדה בשנת 1900 בעיירה הסמוכה לאודסה, והייתה עומדת על יד חלון דירתה בירושלים ומסתכלת על הרי יהודה ואומרת "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו".
זכות זו מודגשת היא בפסוק שבפרשתנו, בדבריו של משה רבינו בערוב ימיו, שאמר, "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן [כלומר, מערבה] ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג' כ"ה). ובגמרא במסכת סוטה י"ד ע"א: דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא אמר: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל. אכנס אני שיתקיימו כולן על ידי, וגו'.
והקשה בעל התורה תמימה (דברים שם אות ו'): ודע, לפי דרשה זו [שהובאה לעיל] צריך עיון בנוסח הברכה מעין שבע [צ"ל: שלושה]: ובנה ירושלים… והכניסנו לתוכה ונאכל מפריה ונשבע מטובה- הלא מבואר שאין מן המידה לבקש הכניסה לארץ ישראל לתכלית זו… וצריך עיון רב, וכו'. כוונתו לברכת "על המחיה", דשם הנוסח הוא: ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה. (והשווה ירמיה ב' ז': "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה".)
אמנם, מקור נוסח ברכה זו הוא בברכות מ"ד ע"א, דשם איתא: אמר ליה אביי לרב דימי: מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש? אמר ליה: אפרי דעץ: על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה… וחותם, על הארץ ועל המחיה. וכו'. [ועיין בהגהות הגר"א שם.] והרי שם ליתא, "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה". וכן אינו מופיע ברמב"ם, רוקח, ראש וטור, ושבלי הלקט (סי' קס"א), וכו'. ועוד כתב הטור בסי' ר"ח: בשם ספר המצות (סמ"ג) שאין לומר "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", שאין לחמוד את הארץ בשביל "פריה וטובה" אלא לקיים המצוות התלויות בה וכו'. ובהרחבה כתב הבית יוסף (והב"ח) שם: … אין התכלית בשביל האכילה אלא מה שאומר אחר כך "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה"- היא התכלית. אלא משום דברכה אתיא מפני האכילה הוא אומר "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", וגו'. ובדבריו אלה יש משום תשובה לתמיהתו של בעל התורה תמימה.
ונעיר כי משמעות תוספת זו של ונברך בקדושה ובטהרה מתבארת על פי הירושלמי בשבת א' סה"ד, דשם איתא: תני בשם ר' מאיר: כל שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלשון הקודש… מובטח לו (שהוא בן עולם הבא), וכו'. כי אכילת חולין בטהרה מתאפשרת אך ורק בארץ ישראל. מאחר ויוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאות על ארץ העמים [כלומר: חוצה לארץ]. (ירושלמי שם, וירושלמי פסחים א' ו', ובבלי שבת י"ד ע"ב).
תשובתו זו של הבית יוסף טובה היא לפי גרסת הבה"ג, הרי"ף הרמב"ם ושבלי הלקט, דהם גרסו את המילים "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה". אך לפי הנוסח שבגמרא שלנו דליתא שם מילים אלה (וכן אינן בראש, ברוקח, ובטור, וכו'), אך עדיין תמיהתו של בעל התורה תמימה קיימת.
דומני שהעניין מתפרש על פי דברי הרב קוק זצ"ל [בליקוטים מעולת ראייה, שהובאו בסידורו] דשם איתא: הנה חיבת הארץ מחולקת לפי מעלת האנשים והכרתם. כי יש שמחבב ארצנו הקדושה בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבניה ולחונן עפרה, כדי לקיים המצוות התלויות בארץ, ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתה הרוחנית. ויש מי שמחבב ארצנו הקדושה ומשתדל בישובה ובדירתה, בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא גם כן דבר טוב ונשגב. ובכל זאת לא בא עד המעלה הראשונה למי שמכיר יסוד התכלית העליון שבחיבת הארץ- ולמדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק ליישב ארצנו הקדושה אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל ייהפך תמיד כל עניין גשמי לרוחני. התכלית העליונה בוא תבוא על ידי חיבור עם ה' בארץ ה'… ועל כן מי שיש לו קורבה יתירה לארצנו הקדושה, אפילו במדרגה נמוכה, יש בזה לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה… ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה, ומזה יבוא גם כן חיזוק לכוחות הרוחניים… וכו'. הרי שלרצון ולהשתוקקות לאכול מפריה ולשבוע מטובה החומרי, יש ערך רב בהיותם כמעין שלב בדרך ל"תכלית העליונה".
וכאשר מדובר ב"כוחות חומריים" בוודאי הכוונה אף לכוחות הביטחון ולכוח עמידתם האיתנה של יישובי הדרום. ובזכותם נזכה בקרוב בימינו לברך על הארץ הטובה בשלום ושלווה ובהשקט ובטחה, אמכי"ר.
