חודש ארגון במלחמה – הזדמנות לבסס את התוכן

(במנגינת פזמון השיר קטיושקה) "יהודים בארץ קומוניסטית, הרחק ממנה, ממנה מוכרחים".

– עד היום, ארבעים שנה אחרי, אני מזמזם את השיר הזה, אותו שרה אחותי הגדולה עם כל השבט שלה על במת שבת הארגון של בני עקיבא.

הייתי בכיתה א', אבל עד אלי הגיעו התכנים של אז, אשר עסקו בהורדת מסך הברזל בברית המועצות. התכנים לא הועברו רק בזמן הפעולות, אלא הופנמו באמצעות השירים, ההצגות והתערוכות על קירות הסניף.

ומשם לימינו: יישר כח לבני עקיבא על החלטתה לקיים את חודש הארגון, כל סניף בהתאם למצבו ומקומו. השמירה על סוג של שגרה חינוכית, אפילו עבור הסניפים המפונים, היא דבר בעל ערך רב לחיזוק העורף ועמידתו בפני אוייבנו.

הפעלת שבת הארגון במהלכה של מלחמה מצריכה חשיבה מרובה, ובשוליה, אנסה להתייחס להיבט אחד ממנה. תנועת נוער אינה יכולה לפעול לפי עצות של קשיש בוגר שבט עמישב, אך בכל זאת, כהורה, אולי משהו מן הדברים יתגלגל ויעורר למחשבה.

השנה, בזמן שהתותחים רועמים, ניתן לשער שהריקודים יהיו מאופקים יותר כי זו אינה העת להשתולל על הבמה עם טרנס חסידי או שירי היפ הופ. ממילא, הדבר מביא לפתחנו שתי הזדמנויות חינוכיות:

האחת להציג תוכן: פחות קפיצות ויותר הצגות של אידאולוגיה, או ריקוד מאופק לפי צלילי שירי נושא. מעבר להטמעת התכנים החשובים הרי שעל ידי הצגה למשל, ניתן לתת מקום ראוי יותר לכל חניך וחניכה.

גם בשבט גדול מאוד ניתן לחלק לכל חניך אפילו שתי מילים אותם הוא אומר על הבמה ויש לכך משמעות גדולה בהרבה מאשר עוד ריקוד עם פנסים מיוחדים וסרט זוהר. הצגת התכנים רלוונטית גם לקירות עליהם ניתן להציג תוכן רב, במקום לצייר 40 צבי נינג'ה עם שמות החניכים.

ההזדמנות השנייה היא לחזור למצב בריא בהיבטים המגדריים: במציאות בה יש פחות השתוללות, קל יותר לעמוד בנים ובנות בגלוי על הבמה ולהימנע מתופעות כמו ה"אולטרא סגול" אשר יוצרות את ההיפך מצניעות.

ההופעות ממילא נעשות בהקשר חינוכי, תמים ובטוב טעם ואין להכניס אותן לקטגוריה אחת יחד עם מופעים שעליהם חל לעיתים איסור של ראייה. במיוחד השנה כשאין חשש להשתוללות, זו העת לחזור למקורה של ההלכה ולעצור את חומרות הצניעות אשר מביאות לזילותה ולעתים אך גורמות לכך שדווקא שכאשר היא נדרשת, קשה יותר להציבה.

זה הלכתי, ערכי, וגם בריא.

עלה נעלה!