"חוק האברכים". ששת ימים תעבוד? / שמואל שטח

 

            בימים הקרובים ידרשו נבחרנו לקבל החלטות שונות סביב סוגיית לימוד תורה של אברכים חרדים שאינם עובדים.

מכיוון שהנושא מוצג כמאבק על רקע דתי, ראוי לסקור שוב בקצרה ומתוך כבוד לתורה ולחכמיה, שהבקשה למימון כה נרחב של לימוד תורה על חשבון הכלל, אין יסודה ביהדות.

 

מאז קבלת התורה ברור כי האדם מחוייב לעבוד ולהתפרנס מיגיע כפיו. תפיסה זו המשיכה בכל התקופות השונות ונפסק להלכה ש"חייב אדם ללמד את בנו אומנות"[1], קרי להתפרנס בכוחות עצמו. אף כי היו דעות אחרות[2], הן לא התקבלו להלכה ונשארו בדעת מיעוט ברורה.

הצורך להתפרנס נפסק במפורש בהלכה כפי שכותב השולחן ערוך: "אח"כ (אחרי התפילה) ילך לעסקיו שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון…"[3].

הרמב"ם, גם הוא מגדולי הפוסקים שעבד למחייתו כרופא, התבטא לפניו[4] באופן חריף יותר ופסק בהתאם לדברי החכמים שכל מי שחושב להתפרנס מן הצדקה בזכות לימוד התורה שלו, הרי שחילל את השם ובזה את התורה ועוד.

רובם המוחלט של פוסקי הדורות הסכימו לדעות אלו, אם כי לדעת חלק מהם, ניתן לפרנס בודדי בודדים למען לימוד התורה. אלו שתמכו בכך התכוונו ל"יחידים[5]" בלבד.

כל אמירה או מדרש אחר[6] המציג מצב בו אנשים למדו יומם ולילה ולא עבדו, לא בא אלא להפליג בחשיבות לימוד התורה ובתמיכה כלכלית במוסדותיו. המדרשים לא התקיימו כמציאות ולא נפסקו להלכה אלא באו לבטא רעיון חשוב שכולנו מסכימים לו.

בהתאם לכך, משך אלפי שנים, התפרנסו מרבית חכמי ישראל מיגיע כפיהם. ניתן להביא דוגמאות רבות לעיסוקיהם של החכמים אשר הקדישו את חייהם לתורה אך בנו זאת יחד עם עבודתם הרגילה.

גם בתקופת השיא והפריחה של הישיבות באירופה לפני השואה, או בשיא ימי הישוב הישן בירושלים, נתמכו ע"י הקהילות כמה מאות אנשים בלבד. בחלק גדול מן המקרים, גם תמיכה זו הייתה זמנית וניתנה לתקופת זמן מצומצמת.

התופעה הנהוגה כיום בה ציבור המונה עשרות אלפי אנשים אינו מתפרנס בכוחות עצמו, היא תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה היהודית וגם לא בחברה החרדית החיה כיום בחו"ל. תחילתה בא רק בעשרות השנים האחרונות שלאחר קום המדינה.

 

נראה כי הובילו לכך מספר מניעים מרכזיים כמו הרצון לשקם את העולם הישיבות לאחר השואה, התלות של אי פרנסה באי שירות צבאי, אי נתינת הכשרה מקצועית בחינוך החרדי, תשלומים שונים או פטורים אשר הופכים את היציאה לעבודה כבלתי משתלמת וסיבות פנים סוציולוגיות שונות.

חשוב להדגיש כי לאחרונה החלה מגמה ברוכה של יציאת האוכלוסייה החרדית לעבודה ואותה ראוי לחזקה עד מאוד. עידוד זה יבוא הן ע"י נתינת תמריצים והן ע"י הורדה הדרגתית של ההטבות הניתנות לאלו אשר אינם עובדים.  כך, דווקא ע"י חזרה למצב הרגיל של לומדי התורה מזה דורי דורות, תחזור עטרה ליושנה ויתעלה כבודם של תלמידי החכמים, יחידי הסגולה.

 

 

שמואל שטח

מנכ"ל נאמני תורה ועבודה

[1] תלמוד בבלי קידושין כ"ט.

[2] כגון רבי נהוראי: "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה". קידושין פ"ב. או כמו רבי שמעון בר יוחאי, ברכות ל"ה:.

[3] שו"ע או"ח, קנ"ו.א'.

[4] הלכות תלמוד תורה, פרק ג' הלכה י'.

[5] ביאור הלכה, שו"ע או"ח, קנ"ו.א'. או למשל "בני עלייה/יחידים", שו"ת התשב"ץ, קמ"ח.

[6] כגון המדרש על יששכר וזבולון, או הצגת לומדי התורה כבני לוי (סוף הלכות שמיטה ויובל ברמב"ם).