חזון המנהיגות, פרשת דברים תשפ"א
פרשתנו עוסקת בחילוף משמרות, משה רבנו ע"ה מעביר את שבט ההנהגה ליהושע בן נון, תלמידו המובהק והנאמן. לפני יציאתו מן העולם, מעביר הוא עקרונות ליורשו הבא אחריו לפיהם ינהיג את העם. מתברר שאף שהיה משה ענו מכל אדם, בכל זאת נסתר ממנו ענין אחד, כפי שכבר ראה איש חכם ובעל ניסיון רב ושמו יתרו. הוא ראה שמשה בעל המחוייבות העמוקה לשמירה על העם, לא יכול לקבל על עצמו את כל תפקידי ההנהגה כי "נבול ייבול" גם הוא וממילא גם העם. ואולי אף ראה שמשה שהיה כה מקורב ודבוק לעם באהבה, לעיתים לא ראה דברים בראייה מעט מרוחקת יותר ממעוף הציפור. ועל כן, יעץ לו יתרו חותנו, שיקל עליו את המעמסה על ידי בחירת אנשים הראויים ליטול חלק בהנהגה. וכבר אמרנו בשבוע שעבר, שהנהגתו של משה היא בציווי ה' ואילו פה היה צריך לבחור ולמנות אנשים המקובלים על העם. שוב נזכר ומודגש פה כי הנהגה אמיתית אינה יכולה להתבסס על אישיות אחת ויחידה בלא האצלת סמכויות לנבחרי ציבור נוספים, המביאים בחשבון את רצון העם. כלומר, הנהגה אמיתית כוללת שלושה מרכיבים והם רצון העם, המקבל ייצוג על ידי ראשי העם המודעים לצרכיו, בחירת הנציגים הראויים להנהגה ומינוי נציג המסוגל לנתב את המנהיגים לדרך הישרה.
ורמז לזה הרש"ר הירש בכותבו:
"וידועים לשבטיכם: שאופיים ידוע לכם. בנוגע לחכמתם ובינתם, יכולני לבחון אותם בעצמי כדי לעמוד על כך, אך אופיים המוסרי ידוע רק מתוך חייהם, והוא ידוע רק לאלה שיש להם קשר עמהם. לפיכך אוכל למנותם רק על פי המלצתכם. (רש"ר הירש בפירושו לתורה, דברים א' י"ג).
ואולם, אותה נטייה שהבחין בה יתרו לא סרה ממשה, שהרי אמר משה בסוף ימיו "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אליי ושמעתיו" (דברים א' י"ז, וראה רש"י על במדבר כ"ז ה' הקושר ענין זה לשכחת ההלכה בפרשת בנות צלפחד). בלשון היחיד בה נוקט משה, מודגשת ראייתו את עצמו כמנהיג הבלעדי. גם בצוואתו ליהושע, לא הדגיש משה את רצון העם, כמרכיב הכרחי הבא לידי ביטוי בנציגים המקובלים על הציבור ומשמשים עבורו כפה.
בפרשת יתרו ובפרשתנו נזכרות שבע תכונות הנדרשות מראשי ציבור, אולם כאשר משה בוחר ראשי ציבור היוכלו לשמש תחת הנהגתו של יהושע בן נון, לא הקפיד שיהיו נבונים שהיא אחת מהתכונות הנמנות. והרי הנבונים הם בדרגה גבוהה יותר מהחכמים שהרי הם מבינים דבר מתוך דבר.
ייתכן כי האנשים הנבונים עלולים לאיים על ההנהגה היחידנית, עומק מחשבתם עלול לאיים על בלעדיות השליט. מעניין לראות כי המנהיג הנבחר הוא הנבון כפי שעולה מפירושו של הרמב"ן לשמות ל'ג י"א שם הוא אומר ביחס ליהושע בן-נון:
"ואני חושב כי נהגו לקרותו כן לכבוד, כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו ויקראו לו בינון, כלומר הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו".
בימינו ראינו מנהיג שריכז בידיו סמכויות מרובות ולא שעה לרצון העם וחשב בליבו שהוא הריבון הבלעדי, ולמדנו מפרשת חייו של משה את הסכנות הטמונות בגישה זו. לא זו בלבד אלא שכאשר המנהיגות חסרת התכונות הללו, הרי שזה עלול להביא לידי אסון, כפי שקוראים אנו בצורה כה חזקה בחזון ישעיהו , המתאר את המנהיגים המושחתים והמשחיתים את העם עד לידי חורבן. מדרישותיו של ישעיהו למנהיגים למדים אנו על העוולות של המנהיגים כלפי החלשים, והיעדר הצדק במנהיגותם.
וה' יאיר את עיני מנהיגנו ונראה בהם אנשי צדק, חכמים, נבונים וידועים ושאר התכונות הנזכרות בפרשת יתרו. כי ציון במשפט תפדה ושביה בצדק וצדקה.
