חלק ב'. החינוך הממלכתי-דתי / אריאל פינקלשטיין

פרק 3: החינוך הממלכתי-דתי: נתונים כלליים

בפרק זה מוצגים נתונים כלליים על החינוך הממלכתי-דתי במספר היבטים, כמפורט להלן:

1. שיעור התלמידים: בעשורים האחרונים שיעור התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי מבין כלל התלמידים במערכת החינוך היהודית יציב למדי עם ירידה קלה, לעומת ירידה משמעותית בשיעור התלמידים בחינוך הממלכתי ועלייה משמעותית בשיעור התלמידים בחינוך החרדי. בחינוך היסודי היוו תלמידי החינוך הממלכתי-דתי 20.1% מהתלמידים בשנת 1980 לעומת 18.6% בשנת 2019 ובחינוך העל-יסודי הם היוו 18.4% בשנת 1990 לעומת 16.2% בשנת 2019.
2. מאפייני התלמידים: הפרופיל החברתי-כלכלי של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי נמוך יותר מזה של תלמידי החינוך הממלכתי בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, אך בתיכונים התמונה מאוזנת יותר. בנוסף, בחינוך הממלכתי-דתי ישנו שיעור גבוה בהרבה של קליטת עלייה: 11.2% מהתלמידים בחינוך הממלכתי-דתי מוגדרים כתלמידים עולים לעומת 5.3% בחינוך הממלכתי ו-4.7% בחינוך החרדי. בחינוך הממלכתי-דתי ישנו שיעור גבוה במיוחד של תלמידים ממוצא אתיופי, אם כי שיעור זה מצוי בירידה הדרגתית בעשור האחרון.
3. גודל המוסדות: בתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי קטנים בהרבה מאשר בתי הספר בחינוך הממלכתי ובפרט בחינוך העל-יסודי. כך, בחינוך הממלכתי-דתי מספר התלמידים הממוצע בבתי הספר העל-יסודיים עמד בשנת 2019 על 247 תלמידים, לעומת 467 בחינוך הממלכתי. בחינוך היסודי הפער קטן יותר: 300 תלמידים בממוצע בחינוך הממלכתי-דתי לעומת 361 בחינוך הממלכתי.
4. בעלות על מוסדות: בבתי הספר העל-יסודיים בחינוך הממלכתי-דתי ישנה עלייה ניכרת לאורך השנים של בתי הספר המצויים בבעלות של רשתות חינוך, ובשנת 2020 הגיע שיעור בתי הספר בבעלות רשתות לשיא של 48%. בנוסף, 29% מבתי הספר העל-יסודיים בחינוך הממלכתי-דתי מצויים בבעלות של עמותות פרטיות ורק 23% בבעלות של רשויות מקומיות. בחינוך הממלכתי, לעומת זאת, 28% מבתי הספר הינם בבעלות של רשתות חינוך לעומת 49% שבבעלות רשות מקומיות.
5. תקצוב לתלמיד: התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי זוכים לתקצוב הגבוה ביותר במערכת החינוך ובפרט בשכבות הגיל המבוגרות: בגילאי התיכון תלמידי החינוך הממלכתי-דתי מתוקצבים ב-43,161 ש"ח לשנה, גבוה יותר ב-31.5% מהתקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי (32,810 ש"ח) וב-60.7% יותר מהתקציב לתלמיד בחינוך הערבי (26,857 ש"ח). בחטיבות הביניים הפער קטן יותר: 25,176 ש"ח לתלמיד בחינוך הממלכתי-דתי לעומת 20,040 ש"ח לתלמיד בחינוך הממלכתי ו-22,357 ש"ח לתלמיד בחינוך הערבי; ובחינוך היסודי התקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי-דתי גבוה יותר מאשר בחינוך הממלכתי (17,851 ש"ח לעומת 15,543 ש"ח), אך נמוך במעט מאשר בחינוך הערבי (18,299 ש"ח). עם זאת, בחינת הנתונים בהשוואה לפי קבוצות הרקע החברתי-כלכלי מלמדת שגם בחינוך היסודי תלמידי החינוך ממלכתי-דתי מתוקצבים יותר, ובפער ניכר, מאשר תלמידי החינוך הערבי.

פרק 4: הישגים לימודיים

פרק זה מציג סקירה רחבה על הישגי תלמידי ובוגרי החינוך הממלכתי-דתי במקצועות לימודי החול בהשוואה לתלמידי ובוגרי החינוך הממלכתי בבחינות המיצ"ב (יסודי וחטיבת ביניים), במבחנים הבינלאומיים (חטיבות ביניים), בבחינות הבגרות (תיכונים) ובבחינה הפסיכומטרית. הממצאים המרכזיים מעלים תמונה מעורבת באשר להישגי תלמידי החינוך הממלכתי-דתי:

1. זכאות לבגרות: שיעור הזכאות לבגרות נמצא במגמת עלייה לאורך השנים בקרב כלל התלמידים, והוא דומה ברוב השנים בין החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי. בשנת 2018 נפתח פער לטובת תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, ושיעור הזכאות שלהם לבגרות עומד על 82% לעומת 79.7% בחינוך הממלכתי. מגמה מעניינת ניתן לראות בשיעור הזכאות לתעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות: בעוד בשנת 2001 עמד שיעור זו בחינוך הממלכתי-דתי על 50.3%, נמוך מהחינוך הממלכתי בו הוא עמד על 53%, הרי שבשנת 2018 שיעור זה בחינוך הממלכתי-דתי היה גבוה יותר ועמד על 72.9% לעומת 70% בחינוך הממלכתי.
2. מתמטיקה: בתחום זה ישנו פער קטן ויציב לטובת תלמידי החינוך הממלכתי ברוב הבחינות ובפרט בבחינות הבגרות והבחינה הפסיכומטרית. השינויים המשמעותיים במגמות של שיעור הניגשים לבחינת 5 יחידות בבגרות במתמטיקה זהים בשני סוגי הפיקוח, כך שגם הפער ביניהם נשאר יציב לאורך השנים. בשנת 2018 עמד שיעור הניגשים לבחינת 5 יחידות במתמטיקה בחינוך הממלכתי על 21.5% לעומת 19.7% בחינוך הממלכתי-דתי.
3. אנגלית: בתחום זה ניתן לראות שיפור משמעותי בשנים האחרונות בבחינת המיצ"ב בכיתות ה' ובבחינת הבגרות, אך לא בבחינת המיצ"ב בכיתות ח' ובבחינה הפסיכומטרית. על כל פנים, גם לאחר השיפור, זהו התחום שבו הישגי תלמידי החינוך הממלכתי-דתי הם הנמוכים ביותר בהשוואה לתלמידי החינוך הממלכתי: שיעור הניגשים לבחינת 5 יחידות בבגרות באנגלית בשנת 2018 בחינוך הממלכתי-דתי עמד על 48.6% לעומת 55.9% בחינוך הממלכתי, והציון הממוצע של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי בפרק האנגלית בבחינה הפסיכומטרית עמד בשנת 2018 על 105.8 לעומת 116.7 בקרב בוגרי החינוך הממלכתי. פערים אלו באים לידי ביטוי ברמת השליטה בשפה האנגלית, ובסקר מיומנויות בוגרים (PIAAC) שנערך על ידי הלמ"ס בקרב אלפי משתתפים נמצא כי רמת השליטה בדיבור באנגלית של 43% מהחילונים היא טובה מאוד, לעומת 27% מהדתיים ו-18% מהמסורתיים-דתיים. בנוסף, במבחנים השונים באנגלית נמצא באופן קבוע פער משמעותי בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה בחינוך הממלכתי-דתי בהשוואה לקבוצה המקבילה להם בחינוך הממלכתי.
4. מדעים: בתחום זה ישנו הבדל משמעותי בין הבחינות הנערכות בחטיבת הביניים (מיצ"ב ומבחנים בינלאומיים) ובין בחינות הבגרות. בעוד בחטיבת הביניים הישגי תלמידי החינוך הממלכתי-דתי נופלים רק במעט מהישגי תלמידי החינוך הממלכתי, בבחינות הבגרות ישנו שיעור נמוך באופן ניכר של תלמידים בחינוך הממלכתי-דתי הלומדים מקצועות מדעיים. הדבר בולט במיוחד בקרב הבנות בחינוך הממלכתי-דתי שבחטיבות הביניים מגיעות להישגים גבוהים משל הבנים (בשונה מהחינוך הממלכתי), אך בבחינות הבגרות ממעטות ללמוד מקצועות מדעיים. משרד החינוך מגדיר תעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית כתעודה עם 5 יחידות לימוד במתמטיקה ו-5 יחידות לימוד בשני מקצועות מדעיים. שיעור הבנות בחינוך הממלכתי-דתי הזכאיות לתעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית עומד על 3.3% לעומת 10.6% בקרב הבנות בחינוך הממלכתי ו-10% בקרב הבנות בחינוך הערבי, למעלה מפי 3. בקרב הבנים שיעור הזכאים לתעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית בחינוך הממלכתי-דתי עומד על 7.5% – כמעט זהה לבנים בחינוך הערבי (7.3%), ונמוך בהרבה משיעור הבנים בחינוך הממלכתי הזכאים לתעודה זו הגבוה כמעט פי שניים ועומד על 14.7%.
5. עברית וקריאה: בתחום זה לא נמצאו פערים משמעותיים בין תלמידי חינוך ממלכתי-דתי ותלמידי חינוך ממלכתי. בכל הבחינות נמצאו ההישגים של תלמידי שני סוגי הפיקוח קרובים מאוד זה לזה.

פרק 5: אקלים חברתי וסביבה פדגוגית

בפרק זה מוצגת סקירה של דיווחי התלמידים והמורים על האקלים החברתי והסביבה הפדגוגית בבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכונים, בהשוואה בין שני סוגי הפיקוח, על בסיס הסקרים שנערכו במסגרת המיצ"ב בשנת 2019. באופן כללי הממצאים מצביעים על כך שבמרבית התחומים תלמידי החינוך הממלכתי-דתי מדווחים על אקלים חברתי וסביבה פדגוגית ברמה גבוהה יותר מאשר בחינוך הממלכתי, ובחלק גדול מהמקרים הפערים הם משמעותיים. להלן מוצגים הממצאים העיקריים בחלוקה לפי תחומים:

1. שביעות רצון: בחינוך הממלכתי-דתי ישנו שיעור גבוה יותר בכל שלבי פיקוח של מורים המביעים שביעות רצון מבית הספר. בהתאם לכך, המורים בחינוך הממלכתי-דתי מדווחים בשיעור גבוה יותר על אוזן קשבת ויחס מכבד שהם זוכים לו בבית הספר. שיעור התלמידים המדווחים על תחושה כללית חיובית כלפי בית הספר דומה בשני סוגי הפיקוח, אך התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי מדווחים בשיעור גבוה יותר על יחסים חיוביים עם חבריהם לכיתה ועל יחסי קרבה ואכפתיות בין המורים לתלמידים.
2. אלימות ותחושת מוגנות: באופן כללי תלמידי החינוך הממלכתי-דתי מדווחים על תחושת מוגנות גבוהה יותר בבית הספר ועל מעורבות נמוכה יותר באירועי אלימות בכל שלבי החינוך. בחינה פרטנית יותר מלמדת כי אין הבדלים משמעותיים בין שני סוגי הפיקוח בדיווחים על מקרים של אירועי אלימות פיזית, אך ישנו שיעור גבוה יותר בחינוך הממלכתי של מקרי אלימות מילולית (קללות, גידופים), אלימות חברתית (חרמות, שיימינג) ופגיעה בתלמידים אחרים ברשתות חברתיות (פייסבוק, וואטסאפ). תלמידי החינוך הממלכתי אף דיווחו על שיעור גבוה בהרבה של חבורות תלמידים המציקים לתלמידים אחרים ופוגעות בהם.
3. שימוש בחומרים ממכרים: אלכוהול, סיגריות, נרגילות וסמים: בקרב תלמידי החינוך הממלכתי-דתי ישנו שיעור נמוך בהרבה של תלמידים המשתמשים בסמים, שותים אלכוהול ומעשנים סיגריות, אך ישנו שיעור גבוה בהרבה של תלמידים המריחים חומרים נדיפים, ושיעור דומה של תלמידים המשתמשים בסמי פיצוציות ותלמידים המעשנים נרגילה. כמו כן, בנוגע למרבית החומרים הממכרים השיעור של תלמידי הישיבות התיכוניות והאולפנות המשתמשים בהם נמוך מאשר שאר תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, אך בנוגע להרחת חומרים נדיפים ישנו שיעור גבוה בהרבה של תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות העושים בהם שימוש. בנוסף, תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, ובפרט תלמידי הישיבות התיכוניות, נוטים להמעיט, באופן יחסי לתלמידי החינוך הממלכתי, בסיכון המתלווה לשתיית אלכוהול, עישון נרגילה ועישון סיגריות.
4. משמעת והתנהגות: תלמידי החינוך הממלכתי-דתי מדווחים על שיעור נמוך יותר של תלמידים המפריעים למורים בשיעורים, ועל שיעור נמוך יותר של תלמידים המתחצפים ומתנהלים באופן לא מכבד למורים. מנגד, שיעור האיחורים וההיעדרויות מהכיתה ללא הצדקה ("הברזות") גבוה בהרבה בקרב תלמידי החינוך הממלכתי-דתי. לדוגמה, בחטיבות הביניים דיווחו 67.2% מתלמידי החינוך הממלכתי-דתי על לפחות שני איחורים בחודש לעומת 47.2% מהתלמידים בחינוך הממלכתי, ובתיכונים 77.5% דיווחו על לפחות שני איחורים בחודש לעומת 63.1% בחינוך הממלכתי.
5. סביבה פדגוגית: ברוב המדדים הבוחנים את הסביבה הפדגוגית בבית הספר דיווחו התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי על סביבה פדגוגית מוצלחת יותר. הפערים הרחבים ביותר בתחום זה הם במדד "תפיסת ההוראה כמעניינת וברורה" שבו דיווחו 55.9% מתלמידי החינוך הממלכתי-דתי על כך שההוראה בבית ספרם מעניינת וברורה לעומת 44.5% מתלמידי החינוך הממלכתי. פערים משמעותיים יחסית ישנם גם במדדים "סביבה מטופחת ונקייה", "טיולים וסיורים בבית הספר", "קבלת הערה ומשוב מקדמי למידה מהמורים" ו"מוטיבציה, מסוגלות וסקרנות". מנגד, השימוש בטכנולוגיה לצורכי למידה נמוך יותר בחינוך הממלכתי-דתי, ובעיקר בבתי הספר היסודיים שבהם 58.1% מהתלמידים בחינוך הממלכתי דיווחו על שימוש בטכנולוגיה לצורכי למידה לעומת 45.2% מתלמידי החינוך הממלכתי-דתי.
6. פעילויות חינוכיות מחוץ לבית הספר: שיעור תלמידי החינוך הממלכתי-דתי המסתייעים בשיעורים פרטיים נמוך מאשר בחינוך הממלכתי. בדומה לכך, שיעור תלמידי החינוך הממלכתי-דתי המשתתפים בחוגי העשרה בשעות הפנאי נמוך יותר גם הוא. מנגד, שיעור תלמידי החינוך הממלכתי-דתי המשתתפים בשעות הפנאי בפעילויות חברתיות כדוגמת פעילות בתנועת נוער ופעילות התנדבותית גבוה יותר בקרב תלמידי החינוך הממלכתי-דתי.

פרק 6: הפרדה מגדרית בבתי הספר

בפרק זה נבחנות המגמות בהפרדה המגדרית בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי. הממצא המרכזי העולה מהפרק הוא שלאחר עשור וחצי של מגמה ברורה של חיזוק ההפרדה המגדרית בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי, בשנים האחרונות ישנה מגמת בלימה ואף עלייה מתונה בשיעור התלמידים הלומדים בכיתות מעורבות: בשנת 2000 למדו 57.3% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי בכיתות מעורבות, ושיעור זה הגיע למינימום בשנת 2017, אז למדו בכיתות מעורבות 38.4% מהתלמידים. משנת 2017 ועד שנת 2020 ניתן לראות שינוי מגמה ועלייה הדרגתית קלה בשיעור הלומדים בכיתות מעורבות, ובשנת 2020 למדו בכיתות מעורבות 39.5% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי. למעשה, שינוי המגמה בכיתות א' התרחש מוקדם יותר: בלימת מגמת ההפרדה החלה בתחילת העשור הקודם והעלייה בשיעור התלמידים הלומדים בכיתות מעורבות החלה בשנת 2015. כך, שיעור התלמידים הלומדים בכיתות מעורבות בכיתה א' בחינוך הממלכתי-דתי עמד בשנת 2000 על 59.2% ובשנת 2003 על 59.7%, אך עד שנת 2012 הוא ירד ל-44.5% ובשנת 2015 הוא הגיע למינימום של 44.3%. מאז ועד לשנת 2020 ניתן לראות עלייה מתונה, כך ששיעור התלמידים הלומדים בכיתות מעורבות בכיתה א' בשנת 2020 עומד על 46.6%.

ממצא משמעותי נוסף העולה מהפרק הוא שבתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות הם בתי הספר בפרופיל החברתי-כלכלי הנמוך ביותר המרבים לקלוט תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך, ומנגד, הפרופיל החברתי-כלכלי של התלמידים בבתי ספר נפרדים, ובפרט בתי ספר לבנים או לבנות בלבד הנו גבוה יחסית, והם ממעטים לקלוט תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך, וכן תלמידי חינוך מיוחד, תלמידים עולים ותלמידים ממוצא אתיופי. כך למשל, התלמידים בבתי ספר לבנים ולבנות בלבד מהווים (ביחד) 27.8% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי, אך מבין התלמידים בבתי ספר מרקע חברתי-כלכלי נמוך לומדים בבתי ספר לבנים ולבנות בלבד רק 12.8%. מנגד, בבתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות לומדים 27.9% מכלל התלמידים, אך 60.7% מהתלמידים בבתי ספר מרקע חברתי-כלכלי נמוך. הדבר מפתיע במיוחד לאור העובדה שבתי הספר המעורבים ממוקמים בממוצע באזורים גאוגרפים חזקים יותר מבחינת רקע חברתי-כלכלי, ואילו בתי הספר לבנים או לבנות בלבד ממוקמים בממוצע באזורים חלשים בהרבה. ממצא זה מביא להשערה שייתכן שההפרדה המגדרית לא נובעת רק מסיבות דתיות-תורניות אלא היא מהווה גם כלי להגבלת האינטגרציה ול"סינון" תלמידים שלא מסיבות דתיות.

בנוסף, מהממצאים עולה מתאם בין עירוב מגדרי בבית הספר ובין הישגים לימודיים טובים יותר בבחינות המיצ"ב ואקלים חברתי וסביבה פדגוגית טובים יותר. נתונים אלו אף מתחזקים לאחר שמנטרלים את הרקע החברתי-כלכלי הנמוך יותר של תלמידי בתי הספר המעורבים. הפערים בולטים במיוחד בהשוואה בין התלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך בבתי הספר המעורבים לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך בבתי הספר הנפרדים. בהישגים הלימודיים הפער ניכר במיוחד בתחום האנגלית, אך הוא בא לידי ביטוי גם במתמטיקה, ובאקלים החברתי הפער מתבטא למשל בכך שהתלמידים בבתי הספר המעורבים מעידים על תחושה חיובית יותר כלפי בית הספר, יחסי קרבה ואכפתיות גבוהים יותר בין מורים ותלמידים ומעורבות נמוכה יותר של התלמידים באירועי אלימות. מהממצאים הקיימים קשה להעריך עד כמה הפערים מושפעים מהבדלים דתיים בין מוסדות מעורבים למוסדות נפרדים, או מהבדלים בין לימודים בהפרדה מגדרית ללימודים מעורבים.