בית המשפט הפך למחוקק בסוגיות דת ומדינה

בג"ץ דן בשבוע שעבר בהכרה בגיורים שנערכו בארץ על ידי רבנים מוכרים אך לא בבתי הדין המיוחדים לגיור. מרביתם של הגיורים הנידונים נערכו בבית הדין של הרב נסים קרליץ, מזקני הרבנים בבני ברק ומי שגיוריו הוכרו בעבר על ידי הרבנות הראשית. מעבר למקרים הספציפיים, נידונה הסוגיה העקרונית הנוגעת לשאלות הבאות: מה המשמעות של גיור בארץ ומי מוסמך לגייר.
ההרכב הדן בעתירה היה הרכב של תשעה שופטי עליון בראשות הנשיאה מרים נאור. הדיון לא התקיים בחלל ריק; נוכחים-נפקדים באולם היו כל אותם מסורבי גיור, עולים בני עמנו המבקשים הכרה מהמדינה ביהדותם ולו ברישום במשרד הפנים. אותם מסורבי גיור מוכנים ומעוניינים לעבור את כל מה שצריך כדי לקבל את ההכרה הנכספת. אך נציגיה של המדינה, אותה הם משרתים ובה חיים, מערימים עליהם קשיים והחמרות בלתי מוצדקות ובלתי אפשריות, הדוגמאות לא חסרות הסוגיה כאובה. אך המקרה הנידון מלמד אותנו, אזרחי המדינה, שיעור חשוב בכל הקשור במערכת היחסים בין בית המשפט ושתי הרשויות האחרות – הממשלה והכנסת. המבקרים הגדולים של בית המשפט, כאשר הוא בא להכריע בסוגיות עקרוניות, צריכים להטות אוזן למקרה הזה.

מדובר בעתירה שבית המשפט גורר את ההכרעה בה כבר כעשור! לפני שנתיים קרא בית המשפט למחוקק להסדיר את העניין ולפתור את ה"טרגדיה" כדברי השופט רובינשטיין. אולם בחלוף השנתיים ובהגיענו לממשלה הנוכחית לא נראה שלאחד או אחת מחברי בית המחוקקים בוער לתקן את העוול, הרי יותר דחוף לשבש את ההישג היחידי של הממשלה הקודמת בתחום יחסי היהדות והמדינה – החלטת הממשלה על הקמת בתי דין מקומיים לגיור.

בדיון היה ניכר שהשופטים מבינים שהזירה מופקרת וסעד לא יינתן לאזרחים שבמצוקה מהכנסת והממשלה והם יצטרכו לטפל ב"תפוח האדמה הלוהט" שגולגל לפתחם כמאמר השופטת נאור. כן, גם הנשיאה נאור שנחשבת כשמרנית מבינה שאי אפשר להמשיך ולבקש במחילה מהמחוקק שיחוקק ויסדיר ויתן פתרון לכל אותם עולים הנחשבים "זרע ישראל".

השיעור הוא פשוט – אי אפשר לעמוד מהצד ולהתעלם, הבעיות לא ייעלמו. איננו יכולים ביד אחת לזעוק נגד התערבותו של בית המשפט וביד השנייה לנפנף את הסוגיות הבוערות בתחום דת ומדינה ולא להכריע בהן. הרי תמיד בעיות אלו נדחקות לירכתיים מפני פשעי הגז והאיום האיראני.

זה לא אומר שמערכת המשפט לא זקוקה לניעור ולהכנסת שיפורים. אבל זה אומר שאל לנו להתפלא שלבסוף השופטים ולא נבחרי הציבור הם אלה שמכוננים את האופי היהודי של המדינה מבחינה חוקתית.

הכותב הוא תני פרנק, רכז תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה

הכתבה המקורית מופיעה באתר: nrg