י"ז בתמוז-כמו אז בחורבן גם היום
ימי בין המצרים מתחילים היום ואיתם מתחילות ההשוואות הצפויות בין השנים הסוערות (67-70 לספירה) לבין שבתות קיץ אלו, בירושלים של שנת 2009
9/7/2009 http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/914/095.html
ימי טרום החורבן: ירושלים נמצאת בסכנה קיומית אל מול כוחות רומאיים המתקרבים אליה בתהליך איטי אך ברור. כוחות המיעוט הקנאים עסוקים במריבות פנימיות ומבזבזים את כוחם זה על זה. כמו אז גם היום, ירושלים נמצאת בפני אתגרים בלתי רגילים העומדים להחריבה, כוחות מיעוט קנאים יוצרים סכסוכים פנימיים המנתבים את המאמצים למאבקים פנימיים.
כנגד ממשלת המרד בעלת האחריות הציבורית וההבנה השקולה, קמות קבוצות מיעוט של קנאים המובילות באלימות את המתרחש בירושלים ויוצרות מאזן חדש בעיר, המוביל לתוהו ובוהו. כמו אז גם היום, קבוצות מיעוט של קנאים מובילות את כל העיר אל תוך מצב בלתי פתיר של אנדרלמוסיה ברחובות.
טבח ביהודים ושריפת מחסני המזון מתרחשים בגלל סכסוכים פנימיים בין קבוצות הקנאים המנסים להוכיח מי השולט האמיתי בירושלים. כמו אז גם היום, הרקע להפגנות מצוי הרבה מאוד ברצונן של חצרות בירושלים להראות מי בעל הבית בבירה.
המתונים אשר רואים את כל מעשי הבריונות מחליטים שאין ברירה אלא לעזוב את העיר והיא נשארת מבצרם של הקנאים בלבד. כמו אז גם היום, הציבור ה"נורמאלי" אשר מבין שאין עם מי לדבר, עוזב את העיר בתהליך ארוך טווח המוביל להתרוקנות העיר מהציבור היצרני הציוני אשר על בסיסו נסמכת עיר הקודש.
החורבן אירע על כך שבתגובה למעשי הקיצונים
"ישבו חכמים ולא מיחו". מסיבות שונות ורבות לא הצליחו המנהיגים לעצור את מאות הקנאים, דבר שהוביל לתפיסת ההנהגה ע"י קבוצות זעירות. כמו אז גם היום, החכמים האמיתיים כבר מיחו, אולם, אלה אשר גם יש בידם כוח לעצור את המהומות, אינם ממחים מספיק ואינם משמיעים קול ברור.
זכריה בן אבקילס לא ידע לשקלל שיקולים חשובים כמו "משום דרכי שלום" במכלול הטיעונים ההלכתיים שהובילו לאי קבלת החלטה בשאלה מה לעשות בכבש הפסול שנשלח כקרבן בידי הרומאים. ענוותנותו – אי קבלת ההחלטה ההלכתית, הובילה לחורבן. כמו אז, גם היום, ישנם רבנים (מספיק אחד) אשר בבואם לקבל הכרעה הלכתית, אינם רואים לנגד עיניהם מכלול שיקולים נוספים אלא רק את חילול השבת הטכני העומד בפתיחת החניון.
רבן יוחנן בן זכאי מבין שעם בריונים כאלו בירושלים, אין סיכוי. מקדש ה' הקדוש והמפואר לא יעמוד כשבתוכו מתחשבנים אנשים שאלימות אינה איסור הלכתי עבורם. העניין אבוד וכדאי מהר לברוח ע"מ להקים משהו מתוקן מחוץ לעיר הקודש.
שלא כמו אז, היום עדיין יש סיכוי! עוד לא צריך לברוח מן העיר. כל אחד מאיתנו חייב להיות פעיל אקטיבי אל מול הקנאים, ולדאוג שירושלים תמשיך להיות עיר הבירה של כלל החברה הישראלית. ירושלים כבר חרבה בגלל שנאת חינם, עלינו לדאוג שלא תחרב שוב מאותה סיבה.
הכותב הינו מנכ"ל עמותת "נאמני תורה ועבודה"
