ירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו! / ראיון עם הרב אריה שטרן / אסף שניאור

לקראת הבחירות לרבנות הראשית בירושלים, נפגשתי עם הרב אריה שטרן – ראש מכון הלכה ברורה ומועמדה של הציונות הדתית.

 

ראשית, אשמח לשמוע מה עמדתך בנוגע לצורך ברב ראשי? האם לא מדובר בתפקיד שהמשמש בו הוא לכל היותר פקיד האחראי על צרכי הדת או בתפקיד ייצוגי חסר משמעות?

 

השאלה היא מה תפקידו של רב בכלל, שהרי אין זה תפקיד מוגדר, ובעיקרו הוא מבוסס על אישיות האדם המשמש בו, כך שכל רב מעניק תוכן אישי המשתנה מאדם לאדם. לרב העיר תפקידים כלליים ובראשם איחוד הרבנים השונים המכהנים בעיר והדאגה לקיום הצרכים הדתיים, ביניהם: מערך הכשרות, סידור מקוואות, עירוב בתי כנסיות וכדו'. בנוסף, מקומו של הרב הוא כחלק מהנהגת הציבור. רב שיצליח לעשות זאת,יוכל ליצור פה דבר מיוחד.
הבעיה העיקרית בתקופתנו, איתה עלינו להתמודד בעיני, היא הנתק הגדול הקיים בין הציבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי. כיום, לא קיימות מסגרות משותפות אפילו כאשר מדובר בלימוד תורה. אני מאמין שיש בכוחי ליצור מסגרת כזו שיהיה בה דיבור משותף גם כאשר מדובר במישור ההלכתי. אני מאמין בתורה אחת ודווקא משום שאני מגיע מעולם התורה ועסקתי במשך שנים בדברי תורה אני רוצה ליצור קשר עם כל המגזרים.

 

מה היתרון ברב עיר ציוני דתי על פני כזה חרדי?

 

בעיניי, רב ציוני דתי הוא אדם המעורה בציבור, שותף מלא לחיים שלו ושחווה איתו הן את הרגעים הקשים והן את הרגעים הנעימים. מטעמים אלו שיקולים ציבוריים הופכים להיות אצלו חלק משיקולי הפסיקה. בעיניי רב צריך להרגיש שהבעיות הציבוריות הן הבעיות שלו מתוך השתתפות עם הציבור. הדרך הקלה היא לומר שהכול אסור ורב שחי מחוץ למערכת החברתית – קהילתית, לעולם הפסיקה שלו תהיה חסרה.

 

בשנים האחרונות ישנה הגירה שלילית של חילונים מהעיר. הסיבות לכך מגוונות אולם ניתן לומר שאחת המרכזיות שבהן היא השינוי במרחב הציבורי של העיר. כדי שנוכל לחיות פה בשותפות על כל אחד מהמגזרים לשלם מחיר כלשהו. אחת הדרישות של הציבור החילוני היא שיהיה ניתן לחלל שבת במרחב הציבורי. האם זהו מחיר שאתה מוכן לשלם בעד השותפות הזו?

 

אני מיצר על כל חילול שבת בין בירושלים ובין בשאר המקומות בארץ, אך בעיניי השאלה היא כללית ונוגעת באופייה של מדינת ישראל. ישנה מגמה בציבור הציוני דתי להתבדל במקומות המגורים. אני איני אוהב מגמה זו ומעולם לא הייתי שותף לה. לתפיסתי, מי שחרד לאופייה של מדינת ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט צריך לעודד את המגורים המשותפים אשר יש בהם תועלת לשני הצדדים. המפגש מביא להיכרות עם שני העולמות: שבת, חגים ויצירת קשרים אישיים ולא רק עסקיים, דבר היוצר איחוד. יש לנו ציפיות מהציבור הלא דתי שישלים עם זה שאין תחבורה ציבורית או מקומות בילוי פתוחים בשבת. זו דרישה שיש לה הצדקה אם אנחנו מבינים את המשמעות של חיים משותפים, בהם כל צד משלם מחיר: הדתיים מחד נחשפים לחילול שבת ולנורמות חיים שהם אינם רגילים להן ומאידך החילונים מוותרים על תחבורה ציבורית ומקומות בילוי פתוחים בשבת.
יש לנו יעדים לאומים שקשורים לעם ישראל אני רואה ערך לקיום מדינה יהודית וציבור יהודי בארץ ישראל כנושא מרכזי שצריך להיות אחד מאבני היסוד של חיינו פה בארץ. אנשים אחים אנחנו וכשממשים זאת בחיי היום יום, תהיה הבנה גדולה יותר בצורך לשמור על הצביון היהודי.

 

מה לדעתך ניתן לעשות בירושלים כדי ליצור חיים משותפים?

 

החזון שלי הוא להקים מסגרות משותפות שונות לדתיים וחילוניים, לא בהכרח דתיות כי אם מסגרות שיהוו מקום למפגש חברתי לאחר שעות התפילה ליד בתי הכנסת. 
רעיון מסוג זה בעיני יכול להביא לאחדות גדולה!