תקציר
תופעת החילון ועזיבת הדת בחברה הדתית-לאומית נידונה רבות בשנים האחרונות. מסמך זה סוקר באופן השוואתי את המחקרים והסקרים שנעשו בנושא ומעמיק בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שעליהם מבוססים מרבית הפרסומים בנושא המבקשים להצביע על תופעה נרחבת של חילון המגיע עד לכדי כמעט 50%. המסמך מצביע על שלושה ממצאים עיקריים המלמדים, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, כי שיעור העוזבים את הדת העדכני בחברה הדתית-לאומית נמוך בהרבה:
- על פי נתוני הסקר החברתי ישנה ירידה משמעותית בעשור האחרון בהיקף העוזבים את הדת. בעוד בשנת 2007 מבין אלו שגדלו בבית דתי 50.5% טענו שהפכו למסורתיים או חילונים, הרי שבשנת 2018, רק 41.8% טענו שהפכו למסורתיים או חילונים. למעשה, סקרים ומחקרים אחרים מהשנים האחרונות אף הצביעו על שיעור נמוך יותר של עזיבת הדת בקרב אלו שגדלו כדתיים: מכון פיו הצביע על שיעור של 40.2% ההופכים למסורתיים או חילונים, קמיל פוקס ושמואל רוזנר הצביעו על שיעור נמוך יותר של 33% וד"ר עדו ליברמן הצביע על שיעור של 21.2%.
- נתוני הסקר החברתי מלמדים על פערים משמעותיים בהיקפי עזיבת בין צעירים למבוגרים. על פי נתוני 2018, מבין כלל אלו שגדלו בבית דתי לא חרדי 51.8% נשארו דתיים (לא כולל דתיים שהפכו לחרדים), אך בעוד בקרב המשיבים בגילאי 49-20 61% נשארו דתיים הרי שבקרב המשיבים מעל גיל 50 מדובר ב-41.7% בלבד. בשל טעות הדגימה לא ניתן להציג נתונים על דתיים שהפכו לחרדים לפי גיל, אך יש אינדיקציות לכך שביחד עם המשיבים שהפכו לחרדים הרי שכמעט 70% מהמשיבים בגילאי 49-20 שגדלו בבית דתי נשארו דתיים, כך שבקירוב רק 30% עזבו את הדת. בדומה לכך, בנתוני סקר מכון פיו נמצא כי בקרב המשיבים בגילאי 49-18 שגדלו בבית דתי שיעור העוזבים את הדת עומד על 29.9% בעוד שבקרב המשיבים מעל גיל 50 שיעור העוזבים את הדת עומד על 52.9%.
מכיוון שבדרך כלל גיבוש הזהות הדתית מסתיים עד גיל 30 הרי שלא ניתן לייחס את הפערים המשמעותיים הללו בין הדורות לעזיבה עתידית של הדת הצפויה כאשר הצעירים יתבגרו. הדבר מלמד כי הנתונים המוצגים בדרך כלל על היקפי עזיבת הדת מושפעים מהיקף רחב של חילון בקרב ילידי שנות ה-20 עד שנות ה-60. היקפי החילון בתקופה זאת – הקשורים ככל הנראה להגירה מארצות האסלאם לישראל ולמאורעות השואה – היו גבוהים במיוחד, אך נראה שהדבר אינו מלמד על מגמות עדכניות של היקפי החילון בחברה הדתית-לאומית כיום.
- מלבד הקטגוריות חרדי ודתי מציג הסקר החברתי שלוש קטגוריות נוספות: מסורתי-דתי, מסורתי לא כל כך דתי וחילוני. רבים מסווגים את המסורתי-דתי כמי שעזב את החברה הדתית או לכל הפחות כמי שרמת דתיותו נחלשה באופן משמעותי, אך נתונים אחרים העולים מהסקר החברתי עצמו מלמדים שככל הנראה התמונה מורכבת יותר. כך, 29.9% מהגברים מהמסורתיים-דתיים הולכים תמיד עם כיסוי ראש מטעמים דתיים (כיפה). כמו כן, נמצא כי רק 42.7% מהמסורתיים-דתיים שגדלו בבית דתי השיבו כי במהלך חייהם הפכו לפחות דתיים, לעומת 42.3% שטענו שמידת הדתיות שלהם לא השתנתה לאורך חייהם ו-15% שטענו שהם הפכו ליותר דתיים(!). בנוסף, כרבע מבין המסורתיים הלא כל כך דתיים שגדלו בבית דתי טענו כי מידת דתיותם לא השתנתה לאורך חייהם. כמו כן, בנתוני סקר פיו נמצא כי מבין אלו שגדלו כדתיים והפכו למסורתיים, 42.1% מעידים על עצמם שהם שומרים בקפדנות על המסורת הדתית היהודית.
לסיכום, על אף שקשה לנקוב בשיעור מדויק של עזיבת הדת בחברה הדתית-לאומית, ניתן להעריך שגם לפי נתוני הסקר החברתי ומכון פיו, בקרב צעירים בגילאי 50-20 שיעור זה עומד על כ-25%.
הודעה לתקשורת:
מחקר חדש מגלה: אחוז הדתל"שים בציונות הדתית נמוך מהמשוער ומצוי בירידה
תופעת החילון ועזיבת הדת בחברה הדתית-לאומית נידונה רבות בשנים האחרונות. מחקר חדש שנכתב על ידי אריאל פינקלשטיין עבור תנועת נאמני תורה ועבודה מגלה כי אחוז הדתל"שים נמוך מהמשוער והוא אף מצוי בירידה ניכרת בעשור האחרון.
מרבית המחקרים המבקשים להצביע על אחוז גבוה של דתל"שים בציונות הדתית מבוססים על נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתוני סקר מכון פיו, המצביעים על של שיעור של 41.8% ו-40.1% (בהתאמה) של אנשים שגדלים כדתיים והופכים בבגרותם למסורתיים או חילונים. כפי שפינקלשטיין מראה, עיון מעמיק בנתונים, תוך התייחסות לגילאים השונים של המשיבים ולמאפיינים הייחודים של חלק מהמגדירים את עצמם כמסורתיים, מלמד שבפועל בקרב בני 50-20 ניתן לשער שאחוז הדתל"שים נמוך בהרבה ועומד על כ-25%.
ראשית, פינקלשטיין מצביע על הבדלים גדולים בין אחוזי החילון של מבוגרים לצעירים. כך, בעוד שבקרב הדור מעל גיל 50 שיעור העוזבים את הדת עומד על 52.9%, בקרב צעירים בגילאי 49-18 שיעור העוזבים את הדת עומד על 29.9%. לטענת פינקלשטיין, "מכיוון שבדרך כלל גיבוש הזהות הדתית מסתיים עד גיל 30 הרי שלא ניתן לייחס את הפערים המשמעותיים הללו בין הדורות לעזיבה עתידית של הדת הצפויה כאשר הצעירים יתבגרו. הדבר מלמד כי הנתונים המוצגים בדרך כלל על היקפי עזיבת הדת מושפעים מהיקף רחב של חילון בקרב ילידי שנות ה-20 עד שנות ה-60. היקפי החילון בתקופה זאת – הקשורים ככל הנראה להגירה מארצות האסלאם לישראל ולמאורעות השואה – היו גבוהים במיוחד, אך נראה שהדבר אינו מלמד על מגמות עדכניות של היקפי החילון בחברה הדתית-לאומית כיום".
שנית, המחקר מלמד כי רבים מהמסווגים כדתל"שים הם אנשים הטוענים שגדלו בבית דתי וכיום הם מסורתיים-דתיים או מסורתיים, אך בפועל אורח החיים של רבים מהם הוא דתי. בנתוני הסקר החברתי נמצא כי 40.5% מאלו שגדלו בבית דתי והפכו למסורתיים או חילונים מגדירים את עצמם כיום מסורתיים-דתיים. אלא שמתוך הגברים המסורתיים-דתיים 30% הולכים באופן קבוע ותמידי עם כיפה. כמו כן, נמצא כי רק 42.7% מהמסורתיים-דתיים שגדלו בבית דתי השיבו כי במהלך חייהם הפכו לפחות דתיים, לעומת 42.3% שטענו שמידת הדתיות שלהם לא השתנתה לאורך חייהם ו-15% שטענו שהם הפכו ליותר דתיים(!). כמו כן, בנתוני סקר פיו נמצא מצד אחד ש-35% מאלו שגדלו בבית דתי הפכו למסורתיים (ועוד 5% הפכו לחילונים), אך מנגד מבין שאלו שגדלו בבית דתי והפכו למסורתיים, 42.1% מעידים על עצמם שהם שומרים בקפדנות על המסורת הדתית היהודית. לאור זאת טוען פינקלשטיין כי "הקיטלוג האוטומטי כדתל"שים של אנשים שגדלו בבית דתי ומגדירים את עצמם כמסורתיים-דתיים או מסורתיים, חוטא להבנת המסורתיות ומתעלם מכך שחלק ניכר מאנשים אלו מקיים אורח חיים שמבחינה סוציולוגית ומבחינת קיום המצוות זהה כמעט לחלוטין לאורח חיים דתי, ורבים מהם בעצמם טוענים שמידת הדתיות שלהם לא השתנתה לאורך חייהם".
בנוסף, פינקלשטיין מראה כי בנתוני הסקר החברתי עצמם – ללא התחשבות בגיל ובמאפיינים הייחודיות של המסורתיים – ישנה ירידה משמעותית בעשור האחרון בהיקף אלו שגדלו בבית דתי והפכו למסורתיים-דתיים, מסורתיים או חילונים: 50.5% בשנת 2007 לעומת 41.8% בשנת 2018. עם זאת, כאמור, גם בנתוני 2018 בשילוב הפרמטר של הגיל והמאפיינים הייחודים של הקבוצה המסורתית, פינקלשטיין מעריך כי אחוז הדתל"שים בקרב בני 50-20 עומד על כ-25%.
שמואל שטח, מנכ"ל תנועת נאמני תורה עבודה, מסביר כי בדיקת הנתונים נעשתה לאור התחושה כי השיח על 50% דתל"שים בציונות הדתית הוא מופרך ומנותק מהמציאות. ואכן, הבדיקה העלתה שלפני שמסיקים מסקנות מהירות מסקרים, חובה לבדוק ביסודיות את בסיסי הנתונים".
