כך שומרת שנת השמיטה על כולנו
ובכן אחד הטעמים לדבר על שמיטה בזמננו הוא הטעמים. אם נעשה מטעמים מהטעמים, נתאים אותם לחברה המודרנית ונטמיעם בהתאם, השמיטה תניע גם עשייה משמעותית. נראה שיש לעשות זאת בשלושה מעגלים עיקריים: האישי החברתי והגלובלי.
א. התחום האישי: שנת השמיטה קוראת לנו לבחון האם לא נהיינו מכורים לעבודה והפכנו להיות עבדים של החיים, היא דורשת את תיקון המידות, שאצל החקלאי התבטא בוותרנות ובנדיבות כשהפקיר את שדהו, ואצלנו צריך להשתקף בשדה היחסים עם בני האדם שסביבנו. שנת השמיטה קוראת לנו לשמוט את העיסוק המוגזם בקניות, בשיפוץ הבית ובשיפור הריהוט, ומזכירה לנו את הערך הישן והטוב של הסתפקות במועט, ואת העובדה שהעושר (בעין רעה) לא מביא בהכרח את האושר.
ב. התחום החברתי: אי-שוויון והיעדר צדק חברתי לובשים בזמננו צורות חדשות וחריפות לאין ערוך מבעבר. החברה הישראלית עברה בעשורים האחרונים שינוי חד וקוטבי מחברה סוציאליסטית שוויונית לחברה קפיטליסטית קיצונית, המקדשת את כלכלת השוק החופשי, וכך נוצרו פערים גדולים ביותר בין השכבות הסוציו-אקונומיות. שנת השמיטה מביאה עמה צו קריאה לבחון נושא זה, ולקדם יזמות סוציאליות. בשנת השמיטה הנוכחית ניכרת פעילות ערה של אנשים מחוגים שונים, שנרתמו לעשייה התנדבותית כדי לעזור לחלשים בליווי וייעוץ כלכלי, בהקניית ביטחון תזונתי, במתן הלוואות ומענקים לנזקקים לשם כיסוי חובות ויציאה ממעגל העוני, במיזם "הפקרת שעות" למשימות התנדבותיות מגוונות, ובעוד פרויקטים מבורכים כהנה וכהנה.
ג. התחום הגלובלי: השמיטה מזכירה שהארץ אינה שלנו, ותזכורת זו חשובה יותר מאי-פעם. אלא שכיום משמעותה אינה מתמקדת בבעלות הפרטית על הקרקע, כי אם בכדור הארץ עליו אנו יושבים. השליטה האנושית בעולם התעצמה מאוד בתקופתנו, ואתה גם ההרס המסיבי שאנו גורמים לו. האדם המודרני יודע ליצור ולבנות, אך יחד עם זאת הוא הורס כל חלקה טובה. הוא פולט גזי חממה וגורם להתחממות כדור הארץ, הוא מזהם אוויר, מים וקרקע, וגורם להצטברות כמויות עצומות של פסולת רעילה, הוא מביא לדלדול משאבים, להכחדת צמחייה ולהשמדת זנים של בעלי חיים. כל אלה אינם פוגעים רק בעולם הטבע ובאיכות הסביבה, כי אם גם בבריאות הציבור ובהישרדות המין האנושי. פעיל סביבה אמריקאי הגדיר את המצב בשנינות וקבע: "מלחמת העולם השלישית היא הקרב בין האדם לבין הטבע. הבשורה הרעה היא: אנחנו מנצחים".
שנת השמיטה קוראת לנו לצמצם את המלחמה הזו. היא מזכירה שהעולם שייך לבורא עולם, ותפקידנו לשמור עליו ולתחזק אותו מתוך ריסון, תכנון בר-קיימא וזהירות רבה. היא מלמדת לשמוט את האחיזה החונקת של המין האנושי בטבע, ולתת לו קצת מנוחה, לשמור על הקיים, להימנע מהרס ומבזבוז, ולהעריך את הבריאה כמתת-אל שאם נקלקל אותה, אין מי שיתקנה אחרינו.
נראה אפוא שטעמי מצוות השמיטה יכולים להפוך אותה לאקטואלית ורלבנטית ביותר עבורנו, אם רק נתרגם אותם להוויית חיינו המודרנית. בשמיטה הנוכחית בולט המיזם "שמיטה ישראלית", שמובילה עמותת "טבע עברי", אשר פועל לאור הרעיונות שהוזכרו. היו מי שהסתייגו מהעיבוד המודרני של רעיונות השמיטה, מתוך חשש שהוא ישכיח את ההיבט ההלכתי הבסיסי של המצווה. אולם אני סבור שיש דווקא השלמה בין הדברים. הרובד ההלכתי הוא השלד המרכזי שסביבו צריכים ההיבטים הרעיוניים לרקום עור וגידים. רעיונות השמיטה צריכים להיבנות כנדבך נוסף על גביו, ולהניע פעילות של שמיטה ישראלית עכשווית כהלכתה.
