כשמגילת רות נראית כמו אגדה עבור המתגיירים/ יאיר אטינגר

תלמידי הגיור הוזמנו לכנס תמיכה בצל ההחלטה לבטל גיורים גרים בתוכנו

מאת יאיר אטינגר

ביום רביעי לפנות ערב, התקדמה קבוצת מטיילים לאטה במורד שביל בשמורת הטבע התנ"כית בנאות קדומים, ליד מודיעין. הם לומדים באולפן גיור בבאר שבע: רובם עולים דוברי רוסית, ובהם גם אשה פיליפינית שמבקשת להתחתן עם בן זוגה הישראלי אחרי שתשלים, כנדרש, 400 שעות לימודי יהדות בעשרה חודשים, ותטבול במקווה.

משרד הקליטה הביא אותם, יחד עם מתגיירים מרחבי הארץ לכנס "תמיכה והזדהות". נראה שאין זמן מתאים יותר לכנס כזה: בעוד ימים אחדים, בערב חג השבועות, יקראו בבתי הכנסת את סיפורה של הגיורת רות;

ואת פרויקט הגיור הממשלתי פוקד משבר עמוק, בעקבות פסיקת בית הדין הרבני הגדול מהחודש שעבר, לפיה הגיורים שנעשו מאז 1999 בבתי הדין הממלכתיים לגיור "בטלים". פסיקה זאת עלולה להפוך אלפי גרים, ובמקרה של נשים שהתגיירו, גם את ילדיהן, ללא יהודים באופן רטרואקטיווי. באמצע תהליך הגיור, מוצאים את עצמם הלומדים במצב לא ברור.

ליד הגורן בנאות קדומים נעצר המדריך, ועיניו נדלקו כשסיפר לחניכיו על רות המואבייה ובועז. "גבירותיי ורבותיי כל הסיפור התחיל מהגורן", פותח המדריך, "מהחתונה הזאת יצא דוד המלך. ומי ייצא ממנו? המשיח. לכן, כשמלעיזים על המתגיירים, אני תמיד עונה שמשה רבנו התחתן עם בתו של יתרו, גיורת, ושדוד המלך יצא מזיווג בין יהודי לאשה שהתגיירה. מה יש להגיד נגד זה?".

תשובה מפורשת לשאלתו לא נאמרה, אך כל הכוונות הטובות של הכנס התנפצו לרסיסים, כשמי שאמור היה להיות הנואם המרכזי בעצרת שנערכה בערב, הרב הראשי לישראל שלמה עמאר, לא בא. בזמן שהחרדים האשכנזים ועיתוניהם מנגחים אותו (ואף שהוא עושה מאמץ ניכר לרצות אותם), הדבר האחרון שהרב הראשי זקוק לו הוא תצלום משותף עם מתגיירים שגם בסוף התהליך ייחשבו כ"גויים לכל דבר", כפי שאומרים עליהם החרדים. במשרד הקליטה סיפרו שהם חיפשו את הרב כל היום, והוא לא ענה לטלפונים.

"זו יריקה בפרצוף של הגרים והמתגיירים", כעסו, ואילו בלשכת הרב הראשי הגיבו לבסוף ואמרו כי הוא מעולם לא אישר את בואו וכי היו לו התחייבויות קודמות. גם הרב חיים דרוקמן, מי שעמד בראש מערך הגיור הממלכתי והודח לפני מספר חודשים, לא הופיע.

1,500 משתתפי הכנס נאלצו להסתפק בלהקת הרבנות הצבאית שזימרה "אדון עולם" ו"שבחי ירושלים", ובנאומים של הרב הצבאי הראשי, תת אלוף אבי רונצקי, ושל מנכ"ל משרד הקליטה ארז חלפון, שהבטיח לקהל שמשרדו "לא יאפשר פגיעה בציבור העולים והמתגיירים". מהבמה, שמעליה התנוסס הפסוק ממגילת רות "עמך עמי ואלוהיך אלוהיי", דיברו על "ברית גורל וברית ייעוד", וציטטו עוד ועוד מליצות ופסוקים מתחייבים מהמגילה.

"זה מופע ראווה ריק מתוכן", אמרה מדריכה באולפנים לגיור בצפון הארץ, שהזדהתה רק בשמה הפרטי, אהובה. "הם עושים את זה כדי להגיד 'אנחנו אתכם', אבל מאחורי המלים היפות אין הרבה". משבר הגיור, סיפרה, פוגע קשות באולפנים לגיור. "התחושה היא של ערפל קרב. אף אחד לא מבין לאן אנחנו הולכים. מי שחוללו את הסערה הזאת לא חשבו מה יקרה לאנשים האלה, מה יהיו ההשלכות. כבר עכשיו זה פוגע בשלוש קבוצות – אלה שמתגיירים, אלה שכבר התגיירו ואלה שמתלבטים אם להתגייר. מהבוגרים שלנו, יהודים לכל דבר, אני מקבלת טלפונים בלי סוף. אנשים מודאגים, לא יודעים מה יהיה אתם".

"האם אוכל להתחתן ברבנות?"

משבר הגיור, כמו משבר השמיטה, כמו המאבק על דמותם של בתי הדין הרבניים, נתפש בציבור הרחב כקרב המתחולל כולו במגרש של הדתיים. מלחמה בין אנשי הכיפות הסרוגות, המבקשים להקל בגיורם של 300 אלף האזרחים המוגדרים כחסרי דת, לבין החרדים, שהתנגדו מראש להעלאתם לישראל, וכעת מתנגדים לגיורם. המאבק האידיאולוגי והפוליטי, הכולל גם ניסיון של הציונות הדתית להגן על כבודו של הרב דרוקמן, שהואשם על ידי הדיינים החרדים בזיוף גיורים, השכיח את אלפי המתגיירים והגרים שפסק הדין טילטל את חייהם, והפך אותם ליהודים על תנאי.

דוד שפרונג, מדריך באולפן לגיור באשדוד, מספר על טלפונים בלתי פוסקים של בוגרים מודאגים, ששואלים אם ייתנו להם אי פעם להתחתן ברבנות, ועל "אשה אחת, שבעלה התגייר ושניהם שומרי מצוות. היא סיפרה לי שבשבת הוא פתאום שאל אותה 'למה אנחנו עושים קידוש?' הוא גר צדק במלוא מובן המלה, עשה את כל התהליך, התחתן עם יהודייה. כעת הוא מרגיש שהכל לשווא".

"אנשים שלא מבינים כלום חושבים שאנשים מתגיירים מתוך אינטרס. זה שטויות", אומרת אהובה, "אין להם שום תועלת מגיור, כי הרי הם כבר קיבלו, מתוקף חוק השבות, תעודת זהות וסל קליטה ומכונית חדשה. הגיור לא מקדם אותם בכלום. כל אחד מהם זה רות המואבייה. הם עזבו את עמם ואת מולדתם, וגם כאן, הרבה פעמים הם מוצאים עצמם מבודדים מהמשפחה ומהחברים. עכשיו הבדידות הזאת מחמירה. תלמידים שאלו אותי מה יהיה אחרי הגיור? ירדפו אותנו כל חיינו? יבלשו אחרינו אם אנחנו מקיימים מצוות? עד מתי זה יימשך?".

אלא ששיחות עם כמה ממשתתפי הכנס בנאות קדומים, גילה כי יש ביניהם כמה שכלל לא שמעו על פסיקת בית הדין הרבני הגדול, שמציבה סימן שאלה על כל התהליך שהם עוברים. הם, באופן כללי, מאמינים במערכת. מפתיע עוד יותר לגלות, כי בין אלו שמודעים למשבר יש כאלה שמזדהים דווקא עם העמדה החרדית, הפוסלת כל גיור שלא בא עם שמירת מצוות.

יולי צוער, תושבת פתח תקוה הלומדת באולפן גיור, אומרת שהיא "לא יודעת מי צודק בוויכוח הזה. אם מישהי שעברה גיור בוחרת לא לשמור מצוות זו בעיה. מי שלא שומר לפחות 90% מהמצוות – שלא ייכנס לזה בכלל. לגבי עצמי אני אופטימית". גם אינה, תושבת אשדוד, "מאמינה שלא יפסלו את הגיורים בסוף. זה רק הפגנת שרירים של החרדים, זה סכסוך שלא קשור אלינו באמת".

אז את מי בכלל מעניין משבר הגיור? בעיקר את הדתיים והחרדים, ואת הגרים שכבר השלימו את התהליך, וחוששים מפני הסעיף הכלול בפסיקת בית הדין הרבני הגדול, הנוגע לרשימה השחורה של מעוכבי נישואים בלשכות הרבנות. הדיינים הורו לרשמי הנישואין "להתרשם" מחזותו החיצונית של כל גר שבא לפניהם, ולקבוע על סמך זה אם האיש שומר מצוות או לא. לעומת זאת, נראה כי רבים מבין האלפים שנמצאים כיום בהליכים לקראת גיור, מוטרדים פחות.

"זו מלחמת תרבות"

כך שלא במפתיע, כמעט כל העותרים לבג"ץ נגד פסיקת בית הדין הרבני וכמעט כל משתתפי ההפגנות שהיו ביום חמישי, באו מחוגי הציונות הדתית. הציבור הדתי-לאומי נרעש מהמשבר – גם בגלל הפגיעה ברב דרוקמן, המקובל על כל הזרמים, וגם בגלל "מלחמת התרבות" מול החרדים, כדברי מזכ"ל בני עקיבא לשעבר, הד"ר אמנון שפירא, בהפגנה של תנועת נאמני תורה ועבודה, תנועה המקדמת ערכי יהדות ליברלית, בירושלים. "זו עצרת היסטורית", אמר. "בפעם הראשונה הציבור הדתי- לאומי אומר לחרדים באופן בולט: עד כאן. זה מתחיל בשירות הצבאי ובשירות הלאומי, זה נמשך בשמיטה ועכשיו בגיור. אי אפשר יותר. החרדים יצרו דת חדשה, והיום יש פה קריאה למלחמה. מלחמת תרבות".

בקהל היו גם כמה גרים, כולם שומרי מצוות. מירי גורדייב, תושבת בת ים, שילדיה מתחנכים במוסדות דתיים, סיפרה כי באה להפגנה לא רק בגלל מטרותיה הפוליטיות. "פה בהפגנה אני מרגישה שאני לא לבד. יש פה גרים כמוני. הבעיה הגדולה שלנו זו הבדידות. בעיקר לחברות שלי שהן לא נשואות. תגיד לי, מי רוצה גר? ישראלי ירצה בחורה גיורת?".

"זהות בסימן שאלה"

יעקב מרלי, מהגר מצרפת שהתגייר ב-1990, אמר שהמשבר הנוכחי הוא תזכורת בלתי נעימה להיותו גר. "זו פעם ראשונה בהיסטוריה היהודית שמבטלים גיורים בצורה המונית, בלי להתייחס לשאלה אם הגר מקיים מצוות או לא. פתאום מזכירים לי שאני גר, ופתאום כל החיים שלי בארץ, כל הזהות שלי, בסימן שאלה. ועד רבני אירופה, שזה גוף חרדי, כבר הודיע רשמית שהוא לא מכיר בגיורים שנעשו בישראל. יש אנשים מספיק סתומים באירופה שאומרים עליי שאני לא יהודי, למרות שאני שומר תורה ומצוות. אני יהודי לכל דבר, מתפלל בבית כנסת, אבל מצד החרדים אני מרגיש במקרה הטוב חשדנות עמוקה ובמקרה הגרוע שנאה ממש".

"אני בטוחה שבסוף יימצא פתרון לגיור, אבל הנזק נעשה", אמרה אהובה. "הרבה אנשים מרגישים שירקו להם בפרצוף. הם גם לא ישכחו לישראלים החילונים, הנורמטיווים, שיושבים אדישים. האדישות הזאת מחזקת אצל העולים את הסלידה מהגיור ואת הייאוש מהמערכת. מבחינת אלה שכבר בתהליך של גיור, הם רק מזדהים יותר עם הדמות של רות, שעזבה את הכל ושילמה מחיר כבד כדי להשתייך לעם הזה".

יאיר אטינגר

שבועות והגרים?

שבועות הפך לחג המזוהה עם הגרים בגלל רות המואבייה, הדמות המרכזית במגילת רות ואם סבתו של דוד המלך. לאחר מות בעלה נשארה רות הגיורת נאמנה לחותנתה, נעמי, ומלווה אותה ליהודה, למרות שזו מפצירה בה להישאר. בעודה מלקטת שיבולים בשדה, פוגשת רות את בעל השדה, בעז (באיור), ומתחתנת אתו. על פי המגילה, מזיווג זה נולדה מלכות ישראל