כשרות ללא תעודה?
הרב אילעאי עופרן, רב קיבוץ יבנה וחבר תנועת "נאמני תורה ועבודה", כותב על אחת הסוגיות החשובות ביותר – האם יש דבר כזה "כשר ללא תעודה" ומה זה אומר עלינו ועל מערך הכשרות של מדינת ישראל?
29/10/2012 , אתר מורשת
האם הייתם קונים דירה מקבלן המבטיח שהדירה בטוחה מבחינה הנדסית, אך לאור יוקר שירותיו של המהנדס, החליט הקבלן לתת את האישור על דעת עצמו וללא חותמת המומחה? האם הייתם קונים לתינוקכם עריסה ללא תו תקן, אך המוכרן מבטיח כי היא "בטוחה מאד"? האם הייתם אוכלים במסעדה שאיננה תחת פיקוח תברואתי אך בעל המסעדה מבטיח כי הוא מקפיד על הניקיון? סביר להניח שהתשובה לכל השאלות הללו היא שלילית. קשה להבין אם כן, כיצד זה הולכת ומתפשטת התופעה לפיה בתי עסק מכריזים על עצמם כי הם "כשרים ללא תעודה". עם זאת, כולי תקווה כי תופעה זו תעורר ותקדם במשהו את השינוי הדחוף הנחוץ במערך הכשרות בישראל.
כשרות, בדומה להנדסה, בטיחות ותברואה, דורשת ידע ומומחיות כמו גם מנגנון פיקוח אמין. מעבר לידע ההלכתי הרב הנדרש, נדרש מערך שביכולתו לעמוד על מקור המוצרים וכשרותם, כשרות הכלים, נהלי העבודה במטבח, ועוד עניינים רבים. ישנם הסוברים כי "הצצה במטבח" תאפשר להם לקבוע האם המקום כשר ואני משתומם אל מול מבטם החודר שיכול לקבוע בזריזות כה רבה האם הכלים כשרים, האם הפירות מעושרים, האם החמץ נמכר כדין ועוד כהנה וכהנה. יהיו שיאמרו ש"הם סומכים על בעל המקום המעיד שהמסעדה כשרה". שתי תשובות כנגד טענה זו – האחת, האם גם לעניין עריכת החשבון בסוף הסעודה סומכים אתם על בעל העסק ללא עוררין, או שמא מבקשים אתם לעיין בפירוט ולוודא שלא יצאה תקלה תחת ידו ביודעין או בלא יודעין? אף אם תמצי לומר, שגם לעניין החשבון סומכים אתם על בעל המסעדה, הרי שיש לזכור שהמושג "כשר" משמש בהוראות שונות עבור אנשים שונים ולא הרי זה כהרי זה. סביר שאדם המעיד כי אצלו "כשר", יימנע מהגשת בשר וחלב יחד, אך האם ברור שהוא מתכוון גם כי העלים נבדקו מתולעים והפירות עושרו כדין? לא בהכרח.
לכאורה ניתן היה לדחות תופעה זו באמירה כי אין כשרות בלא תעודה ובזה לחתום את הדיון. אלא שהאמת המרה ניתנה להיאמר כי במקומות רבים גם קיומה של תעודת הכשר אינו מעיד על כשרות המזון. בעלי עסקים רבים מעידים על משגיחים וגופי כשרות המועלים בתפקידם, דורשים כסף והטבות שלא כדין ומשתמשים בסמכות המסורה בידם ללחוץ ולסחוט את בעלי העסקים. במקומות רבים הפך המושג כשרות לשם נרדף לעסקאות אפילות, שחיתות, סיאוב ותאוות בצע. דבר זה הינו חילול השם נורא ומצווה למחות בעוז כנגד הגורמים לו בבחינת "במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב".
כיצד אם כן נוכל להתנהל בין שתי אפשרויות אלו שזו נבלה וזו טריפה פשוטו כמשמעו. נראה שאין מנוס משינוי יסודי במערך הכשרות בישראל ברוח המודל שמקדמת תנועת נאמני תורה ועבודה. עיקרי השינוי – ביטול הכאוס הקיים של מונופול פורמאלי לרבנות הראשית, והפקרות בד"צים בתחום הכשרות, והעברת תחום הכשרות לידי מספר אגדי קהילות. כך תתאפשר "קנאת סופרים" אך עם זאת תצומצם השחיתות הגלומה בריכוזיות פורמאליות והפקרות מעשית. גופי הכשרות יהיו עמותות וינוהלו כמוסדות ללא כוונת רווח. הם יחויבו בשקיפות מלאה הן מבחינת תעריפי הפיקוח והן מבחינת נהלי הכשרות. ציבור המסעדנים והסועדים יוכל לבחור את גוף הכשרות ולפקח על אופן התנהלותו שיהיה גלוי לעין כל.
מעבר לתועלת לרמת הכשרות ולצמצום השחיתות, יועיל שינוי כזה לניפוץ חומות הניכור והזרות שקמו ונבנו בין חלקים נרחבים בעם ישראל לבין מערך שירותי הדת בישראל. המודל המוצע יהפוך את עולם הכשרות לאמין יותר, נגיש יותר, רלבנטי יותר, נעים יותר ואהוב יותר, דבר שבמציאות הנוכחית, יש בו משום קידוש השם.
