כתבו על כתב העת "דעות" בתקשורת

 

 

1. חנוכה הוא חג של מכבים ומתיוונים. אפשר לאהוב או לשנוא את הדיון הטרחני בשאלות "מיהם המכבים של ימינו?", כך או כך, שאלת האותנטיות מרחפת כל הזמן מעל ראשנו. אין טעם להקל בה ראש, היא זו שמניעה גלגלים נסתרים בפוליטיקה ובתרבות. מומלץ מאוד לקרוא את הגיליון האחרון של כתב העת "דעות" שעוסק בפספוס הגדול הזה.

ג'קי לוי, ישראל היום, נובמבר 2010

 

2. גיליון 49 של כתב העת דעות שכותרתו היא "הציונות הדתית ויהדות המזרח" מציע שורה ארוכה של מאמרים מצויינים ומרתקים בנושא שיש הרבה מה לעסוק בו. חלקם עוסקים בזהות העדתית עצמה ובמקום שהיא מקבלת במוסדות חינוך ובקהילות הציונות הדתית. וחלקם, עוסקים בתפר הדתי יותר, המסורתיות…הפעם, הופתעתי לטובה הן מעושר מדדי הטיפול, ובעיקר מן התובנות המרתקות ששבו ועלו מהרבה מאמרים.

 

יואב שורק, מקור ראשון דצמבר 2010

 

3. החודש פורסם גיליון חדש של כתב העת 'דעות' אשר החליט לעסוק באומץ רב בסוגיית יחסה של הציונות הדתית לבני עדות המזרח. בתור מי שבכיתתו בבית הספר היסודי היו שני תלמידים בלבד ממוצא אשכנזי, ובכל זאת נוסח התפילה בבית הספר היה אשכנזי, תמיד תהיתי אם הדומיננטיות האשכנזית נבעה מהתנשאות או מבורות. קריאת הגיליון הפכה אותי לאופטימי יותר לא בגלל שמצאתי תשובה לשאלה זו (לא מצאתי), אלא בזכות הראיון עם הרב אורי שרקי, בו מוצגת תפיסה מהפכנית ורעננה כלפי המסורת הספרדית, שטומנת בחובה את הפוטנציאל הגדול לקירוב החברה הישראלית כולה למסורת היהודית.

מדור "לא אקטואלי"/ עדי ארבל, מקור ראשון, כ"ט חשוון תשע"א. 7/11/10.

 

4. דתיי ימין ושמאל
אם כבר דיכוטומיות של ימין ושמאל, גם החברה הציונית-דתית בישראל עוברת תהליכים מרתקים. עד לפני מספר שנים ניתן היה להצביע על קשר בין רמת האדיקות הדתית לבין הדעות הפוליטיות: ניתן היה להניח שהדתי החרד"לי נוטה יותר ימינה בעוד הדתי הליברלי נוטה שמאלה. תהליך ההתפכחות הפוליטית שעובר על החברה הישראלית לא פוסח גם על החברה הציונית דתית והיום ניתן למצוא יותר ויותר דתיים ליברליים שלא ממש מתגעגעים לימים בהם הצביעו למפלגת מימ"ד. ניתן לזהות את המגמה הזו באמצעות מעקב אחר פעילותה של תנועת 'נאמני תורה ועבודה': אם לפני עשור סדר היום של חברי התנועה האשכנזים-שמאלנים נסב סביב הסוגייה הפוליטית, כיום ניתן לזהות שהמשתתפים מגוונים יותר, הנושא הפוליטי כמעט ממודר ועיקר השיח נסוב סביב סוגיות חינוכיות כאלה ואחרות. להרחבת הדעת היותר ליברלית, מומלץ בחום לעיין ב-'דעות', כתב העת של התנועה.

מדור "לא אקטואלי"/ עדי ארבל. מקור ראשון, 11/6/10

 

5. מי מפחד מדעות אחרות? / ווי נט, צופיה הירשפלד, 2/2/11.

הם התחילו כבטאון חתרני שדיבר על כל מה שהושתק בציונות הדתית – ועברו לקדמת השטיבל. המגזין "דעות" חוגג חמישים גיליונות, והרבה יותר ניצחונות קטנים. רק על דבר אחד עדיין אסור לדבר שם: פוליטיקה
צופיה הירשפלד

בסלון של הציבור הדתי-לאומי יש שטיח גדול, ששימושו העיקרי – לטאטא מתחתיו את כל מה שלא תואם את עיצוב הפנים של החלל הציוני-דתי. את השטיח הזה ירשו הדתיים מאבותיהם, ואף יורישו לילדיהם, אולם היורשים העתידים יקבלו שטיח קטן יותר.

בשני העשורים האחרונים החלו לעלות על שולחן הציונות הדתית מגוון נושאים, שעד כה טואטאו מתחת לשטיח. חלק משמעותי בשינוי נטל כתב העת "דעות" של תנועת "נאמני תורה ועבודה" – תנועה א-פוליטית, המעודדת שיח הלכתי שמבקש להתמודד עם שינויים.

"דעות" שחוגג בימים אלה את הגיליון החמישים, העלה במהלך השנים עשרות נושאים חברתיים בעלי חשיבות. הם כתבו על מסורבות גט, גירושים, נפגעות תקיפה מינית, חינוך, פמיניזם, אומנות, גוף האישה, אפליה בציונות הדתית, חינוך למיניות ותכנון משפחה ועוד.

מטפלים בכל בעיה
"ניסינו לעשות כתב עת רב תחומי", מסביר מאיר רוט, יו"ר התנועה לשעבר ומי שערך את "דעות". "רצינו לעסוק גם בנושאים שלא נגעו בהם עד כה בציונות הדתית, כמו אומנות וספרות, לצד נושאים חברתיים אחרים שהיו רלוונטיים לתקופה. יחד עם העורך הראשון, צחי מזומן, ועם הדס אחיטוב שהיתה מזכירת המערכת – התחלנו לחפש שדות אחרים. מרחבים שלא עסקו בהם עד כה, כמו ביקורת המקרא. התנאי שלנו היה תמיד שהדיון לא יהיה חד-צדדי, ויביא דעות שמרניות לצד פלורליסטיות. בכל נושא הופיעו מאמרים בעד – ונגד".

אחד הנושאים ש"דעות" העז לגעת בו לראשונה היה ההומוסקסואלים בחברה הדתית – נושא שאפילו לא טואטא מתחת לשטיח, ומלכתחילה לא קיבל רשות להיכנס לסלון. רשמית, הוא לא היה קיים.

"כתבנו על הנושא הזה מתוך הבנה שגם נושאים בעייתיים צריך להעלות, זה ייעשה מתוך עדינות ואמפטיה, ולא באופן וכחני", רוט אומר. "הרב רונן לוביץ שם נפשו בכפו, וכתב מאמר יפיפה על היחס הנכון כלפיהם, ומה ניתן לעשות. אני מודה שפחדתי, אבל אני חושב שזה התקבל באופן סביר. טוב משחשבתי, לא החרימו אותנו. היה חשוב בעיניי לכתוב על זה כי יש אנשים בחברה שלנו שזו בעיה קיומית מבחינתם. אם זה נושא אמיתי, אז צריך לטפל בו. עסקנו בנושאים נוספים שהיו שנויים במחלוקת, אבל עשינו את זה תמיד ברגישות".

לעורר חשיבה מחודשת
"מאחר ואנו תופסים את עצמנו ככתב עת שמציג מגוון של נושאים, אנו מעלים גם סוגיות שלא עולות על במת הציונות הדתית", מבהיר עומרי שאשא, עורך "דעות". "לעיתים יש לנו נושאים שקשים לעיכול. היה לנו גיליון שעסק בגוף והיחס אליו בציונות הדתית. כתבנו על מיניות. בכל אלה אנחנו עוסקים בעדינות, ומנסים לעורר חשיבה מחודשת. חשוב לעסוק גם בנושאים שלא מקבלים ביטוי, כי הם קיימים. יש בחברה הדתית אנשים שמתגרשים, ויש אנשים בעלי נטיות הומוסקסואליות. יש פה אנשים במצוקה.

"ברגע שמניחים את הדברים על השולחן ונוצר שיח, הם יכולים לקבל מענה. יש לזה גם חשיבות ברמה הציבורית. אנחנו רואים כיצד היחס משתנה, ובמקום לטאטא בעיות כפי שעשו בעבר – מתחיל תהליך של התבגרות".

רק לא פוליטיקה
אבל ישנה קשת נושאים השנויה במחלוקת, שרוט סירב לגעת בה. "האויב הגדול ביותר של הדתיות הפתוחה, זה הפוליטיקה", הוא מבהיר. "עסקנו ב-90% מהנושאים הקיימים, אבל אמרתי לאו מפורש לכל נקיטת עמדה של שמאל או ימין. לדעתי, העיסוק בפוליטיקה מהווה חסם לעיסוק בנושאים האמיתיים. היו לנו סביב זה ויכוחים קשים, מאחר והיו אנשים בתנועה שהרגישו שהעיסוק בנושא הפוליטי הוא חיוני, אבל התעקשתי על כך
שהבעיות החברתיות שאנחנו עוסקים בהן, תמשכנה גם אחרי שהעניינים הפוליטיים יוסדרו בצורה כזו או אחרת.

"היה לי כל כך חשוב לשמור על ניטרליות של העיתון, שכאשר חיפשתי מחליף – העברתי לו את השרביט רק אחרי שיחות נפש ארוכות, והבטחה שהעיתון לא יהיה מזוהה פוליטית. אני מתרשם שהמסר הזה מחלחל עד היום בעיתון".

הגישה האמפטית מלווה את מגוון הנושאים בהם עסק "דעות" בחמישים גיליונותיו. "היה חשוב לנו הקול האנושי", מסביר רוט. "דיון בהלכה – לא רק על בסיס פורמאלי. אני מאמין בחיבור בין מוסר והלכה. לפעמים זה קשה, אבל צריך לעשות מאמץ לקרב בין הדברים, ולמצוא בהלכה פנים אנושיות. אני חושב שהגישה הזו שלנו פרצה דרך. כשהתחלנו בשנות התשעים הקול שלנו היה ייחודי, ואני שמח שהיום יש לו שותפים נוספים. כשהתחלנו, העיתונות הדתית היתה דוגמטית ולא פתוחה. אני מרגיש שבזכות 'דעות' יש לנו חלק בשינוי ובפתיחות שיש היום בציבור הדתי-לאומי".