אומרים שבדייט הראשון של זוג דתי-לאומי סטנדרטי, הבחור שואל את הבחורה שתי שאלות. הראשונה, מה את לומדת. השנייה, למה עבודה סוציאלית. מדובר כמובן בבדיחה, ובמקומות שונים יגידו לכם שהגרסה הנכונה בכלל עוסקת בסוגי ההוראה השונים, אך כפי שנהוג לומר, בכל בדיחה יש שמץ של אמת.
"כל החברות שלי הלכו ללמוד הוראה", מספרת איילת, מורה לחינוך מיוחד. "לכולן היה ברור שזו השליחות הטובה ביותר שלנו כצעירות ערכיות. כשגם אני בחרתי במסלול הזה לא עשיתי זאת כדי להיות 'כמו כולם', אלא כי הרגשתי שתחום החינוך, ובעיקר החינוך המיוחד, הוא שליחות של ממש. זה לתת את כל כולך, להמציא את החינוך מחדש. מבחינתי זה מה שאני רוצה לעשות בחיים – לעזור לנערים צעירים ולסייע לאנשים. זה נשמע אולי כמו קלישאה, אבל בעיניי באמת מדובר בשליחות".
גם עבור מוריה, המתגוררת באחד היישובים בבנימין, ההוראה הייתה בחירה מתבקשת. "התחתנתי בגיל עשרים, ילדתי את הבן הבכור שלי כשהייתי בת 21, וכמעט כולן סביבי הלכו ללמוד הוראה או ייעוץ. מכיוון שכך גם חינכו אותי באולפנה, צעדתי גם אני באותה דרך".
ואת שלמה עם הבחירה הזו?
"כן, בהחלט. בחינוך את מרגישה את התרומה שלך במלוא עוצמתה. זה לא סתם מקצוע ואת לא עושה רק למען עצמך, אלא גם למען הדור הבא".
ובכל זאת, עם השנים והשתלבות המגזר בחברה הכללית, גם הרצון ללמוד מקצועות נוספים הלך והתבסס. אנשים שלא התאימו לתחומים שסומנו עבורם מראש ביקשו לסלול לעצמם נתיב חלופי, וללמוד מקצועות חדשניים כמעט כמו תקשורת, הנדסה או רפואה.
לא תמיד הצעד הזה התקבל באהבה על ידי הסביבה. "כל שנות נעוריי התנהל דיון איך אנחנו יכולות לעשות משהו משמעותי", מספרת אודיה, קצינת מבחן לנוער. "רוב החברות שלי הן מורות או עובדות סוציאליות, וכשבמהלך הפסקה בלימודים עבדתי בחנות בגדים פגשתי את ראש המדרשה והוא זרק הערה צינית".
ובכל זאת הלכת בסוף לתפקיד ערכי כקצינת מבחן.
"אני מרוצה מחיי ואוהבת את תחום העבודה שלי, אבל אני אוהבת גם בגדים ואפייה. הבעיה היא שבזמנו לא העזתי אפילו לחשוב על פתיחת קונדיטוריה או חנות בגדים. פשוט לא הייתה אופציה כזו בעבר. גם כיום מעט בנות ילמדו גרפיקה או עיצוב פנים. מחצית מהחברות שלי הן מורות והיתר עובדות סוציאליות, ומהבחינה הזו יש תחושה של עדר. לא הגיוני בעיניי שכל כך הרבה בנות הולכות לאותם תחומים".
מחקר שביצע בשנה שעברה אריאל פינקלשטיין מטעם תנועת 'נאמני תורה ועבודה', מציע כמה הסברים לעובדה שכל כך הרבה מבני ובנות הציונות הדתית מגיעים לאותם מקצועות בדיוק. מתברר כי אחוז התיכונים בחינוך הממלכתי-דתי המלמדים מדעים מדויקים נמוך בהרבה לעומת יתר מערכת החינוך.
אחוז התיכונים המלמדים כימיה בחמ"ד ירד במהלך השנים 2014-2000 ב-62.7 אחוזים, וכתוצאה מכך אחוזים נמוכים ביותר ניגשים לבגרויות בכימיה ובפיזיקה. עוד התברר כי רק 3.1% מתלמידי החמ"ד ניגשו ב-2013 לבגרות בשני מקצועות מדעיים, לעומת 9.9 אחוזים בחינוך הממלכתי.
"אין ספק שאחוז הדתיים שלומדים חינוך הוא גבוה לעין ערוך, פי שלושה או ארבעה, לעומת החינוך הממלכתי", אומר עורך המחקר, אריאל פינקלשטיין. "גם בעבודה סוציאלית ובסיעוד האחוזים גבוהים באופן משמעותי. אחוז הנשים הוא פשוט מטורף, בעיקר אצל הדתיים. 92 אחוזים מהלומדים הדתיים בתחומי ההוראה הן בנות".
פינקלשטיין מעריך כי הדבר נובע מהאופי ומהחינוך האידיאולוגי של הציונות הדתית. "השילוב של אידיאולוגיה וחסד מתאים מאוד לעולם הדתי".
ומה עושה מי שהתחומים הללו לא מתאימים לו?
"הנתונים יותר מדי חזקים ומובהקים, והם בהחלט יכולים להצביע על תופעה שיצאה מאיזון. חייבים לבדוק כמה אנשים הלכו לתחומים הללו בגלל סחף, בגלל המכללות, בגלל שזה ה'אובייס' ו'בטח שהן ילכו להוראה'. יש אנשים שיצאו מתוסכלים מכך שסיימו תואר בהוראה, וחייבים לוודא שלא בוחרים מבסלול לימודים מהסיבות הלא נכונות".
אז צריך פחות מורים דתיים?
"זה לא צריך לבוא על חשבון ההוראה. יש מחסור גם במורים בתחומי המדעים המדויקים, ויש למשל ביקוש עצום למורים לפיזיקה. הבעיה לדעתי היא שלא נותנים בחינוך הדתי מספיק דגש על מצוינות במקצועות הללו, כי זה כביכול מגיע על חשבון ערכים. יש המון פוטנציאל בציבור שלנו והוא מתפספס. הוראה ועבודה סוציאלית הם מקצועות מאוד מבורכים, אבל הם לא היחידים".
בקרב הרבנים והמחנכים הדעות חלוקות בסוגיה. "מדובר בנושא מורכב", אומר הרב יובל שרלו, מומחה בתחום האתיקה וראש ישיבת ההסדר 'אמי"ת אורות שאול' ברעננה. "מצד אחד זו זכות גדולה לציונות הדתית שמקצועות הוראה וחסד הן היסוד, אך הבעיה מתחילה כשסוגרים את הדלת וזורקים את המפתח.
"כלומר, כששולחים אנשים שההוראה לא מתאימה להם להיות מחנכים. אם מדובר בהכרעה של אדם שרוצה להיות מורה, זה מעולה, אבל אם זו תוצאה של חוסר פתיחות, מדובר בחולשה שחייבים לטפל בה".
לדברי הרב שרלו, המגמה של בנות המגזר ללכת לתחומי הוראה ועבודה סוציאלית נובעת מהשירות הלאומי, שבו הן מקבלות את הרצון לעזור ולטפל. "לדעתי הבעיה הגדולה היא בקרב הבנים", הוא סבור. "בחלק מהישיבות דוחים מקצועות מסוימים ומסווגים אותם כבעייתיים. למשל מדעי הרוח, או תחומים מסוימים במדעי הטבע. כך נשאר בסוף רק תחום ההוראה.
"בנוסף, יש מחנכים שמגדירים דמות גברית כתלמיד חכם שלומד תורה ודמות נשית כאימא שמטפלת בילדים. המחיר שנגבה מאלו שלא מתאימים לקטגוריות הללו — כבד. אנשים הולכים להוראה בגלל שזו האופציה היחידה, או בשל לחץ חברתי".
איך לדעתך צריכים להתמודד עם המצב הזה?
"הפתרון הוא בהגדלת תחומי הלימוד, בהארכת יום הלימודים ובעבודה קשה יותר. צריך לאפשר למי שמתאים לו לרוץ קדימה בתחומי המדעים, ולעשות זאת בהצטיינות. לא ליצור שבלונה מלכתחילה".
מנגד טוען הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות בני עקיבא וראש תחום חינוך אמוני במכללת 'אורות ישראל', כי לא מדובר בהליכה עדרית. "אין עידוד מלמעלה שכולם יבחרו דווקא בהוראה או עבודה סוציאלית. הרי בוגרינו משתלבים בכל מערכות החיים, וכולנו גאים בכך.
"למעשה, הלוואי שיותר בנים היו בוחרים בחינוך, כי חסרים גברים במערכת. חורה לי שיש חוסר של בנים במערכת החינוך. חבל לי, חבל לנו. יש היום גם חוסר של עובדים סוציאליים ויועצים חינוכיים גברים במערכת החינוך הדתית, וזה נובע גם מהדימוי ומתנאי השכר. גם כאן יש צורך ביותר גברים. אגב, אחד מבניי לומד עבודה סוציאלית, ואני לא יכול להיות גאה יותר".
אתה מרגיש שיש הסתגרות?
"לא, ולדעתי הטענה הזו לא עומדת במבחן המציאות. הטיעון שאנשים הולכים לחינוך בגלל עדריות הוא מוזר. אנשים לא עושים דברים משמעותיים רק כי אחרים עשו את זה. דווקא בדורנו נרתעים מעדריות ומעדיפים לתת ביטוי ל'אני'. כבר שנות דור שגם מוסדות החינוך לא מעודדים את כולם לבחור בנתיב דומה, אלא ללכת לתחום שמתאים לכישורים ולתחומי העניין שלהם.
"גם המחשבה שאנשים בוחרים לעסוק בחינוך בגלל החופשות היא תמוהה. אני לא מכיר מורה אחת שהלכה לעבוד בהוראה כי יש חופשה ארוכה יותר בקיץ. זה מופרך. אין שום סיכוי שאדם יבחר במודע לסבול ולעבוד כל השנה במקצוע שהוא לא אוהב ושהוא לא מצליח בו, רק כי יש לו יותר חופש בקיץ.
"מורים בוחרים במקצוע שלהם כי הם מאמינים בחינוך ומאמינים בילדים. וכן, הם מאמינים בכוחם שלהם להצליח שם בעזרת השם, למרות תנאי השכר וצפיפות הכיתות".
הרב גודמן מודה כי יש בהחלט בעיה בתחום ההנדסה והמדעים המדויקים, ומסכים כי קיים צורך לחזק תחומים אלה. "יש דימוי אצל הדתיים וגם אצל חילונים, שלפיו המקצועות האלה לא מתאימים לבנות. צריך לחזק את האופציה של בחירה במדעים מדויקים אצל בנות שלא מתאימות להוראה.
זה לא נכון שאין בנות במקצועות ריאליים, יש שפע בנות שלומדות מחשבים וראיית חשבון. אבל אכן מקצועות כמו הנדסה נתפסים כגבריים, וחבל".
גם הרב שלמה אבינר לא רואה כל בעיה בשיעור הגבוה של לימודי הוראה בקרב הציונות הדתית, אך הוא מצביע על הבעייתיות בשילוב מקצועות אחרים עם הורות. "ברור שכדי לבנות מדינה צריך את כל המקצועות, אבל עם ישראל צריך מורים. המקצוע הראשון של אישה צריך להיות חינוך לילדים ולאחר מכן מקצוע שני, אבל הבעיה היא בחברה.
"החברה צריכה לדאוג לכך שנשים תוכלנה לעבוד בחצי משרה. צריך להקדיש לזה מאבקים פמיניסטיים אמיתיים. זה לא קשור בהכרח לדתיים. צריך לאפשר לכל אדם, גבר או אישה, לעבוד במקצועות שונים, אך גם לאפשר לאימא להיות בבית ולחנך את הילדים".
ובכל זאת, השנים האחרונות הביאו איתן כאמור שינוי מגמה משמעותי, שמתחיל לחלחל לשטח. זה כבר לא רק מספר חובשי הכיפות הסרוגות בצבא או בתקשורת, אלא גם מספר החוקרים הדתיים באקדמיה המצוי בעלייה, מספר המהנדסים וגם המהנדסות, שיעור הרופאים הסרוגים הצומח בהתמדה, והתחושה הכללית שכל תחומי הלימוד פתוחים בפני הצעיר הדתי-לאומי, המקבל את ברכת הדרך גם ממחנכיו.
כחלק מהתהליך הזה, למשל, נפתחה לפני מספר שנים מגמת רפואה בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר' בירושלים בשיתוף בית החולים 'שערי צדק' בבירה, הכוללת לא פחות מעשר יחידות לימוד. "מטרת המגמה היא הקניית בסיס נרחב בתחום הרפואה המדעית והקלינית", מציינים בישיבה, ומוסיפים כי הדבר מאפשר להעלות את ממוצע הבגרויות לטובת תלמידים המתכוונים להגיש מועמדות לעתודה רפואית.
בסקר שערך מכון 'מסקר' והמתפרסם כאן לראשונה, מגמת השינוי באה לידי ביטוי. בניגוד למחקר שערך פינקלשטיין ואשר בוחן את העבר, הסקר ביקש לדעת באילו מקצועות מעוניינים בני ובנות המגזר לעסוק בעתיד. על פי הממצאים, לא פחות מ-36 אחוזים מבני הציונות הדתית מעוניינים ללמוד הנדסה, ו-27 אחוזים נוספים מעוניינים ללמוד כלכלה, מנהל עסקים וראיית חשבון.
24 אחוזים הביעו עניין ללמוד מדעי החברה, וההוראה המסורתית הגיעה למקום הרביעי בלבד עם 20.2 אחוזים. הפילוח בין נשים לגברים, עם זאת, מוכיח כי הפערים המגדריים עדיין קיימים. כך, בקרב הנשים רק 22.8 אחוזים השיבו כי הן רוצות ללמוד הנדסה, לעומת 24.4 אחוזים שהביעו את שאיפתן ללמוד חינוך והוראה. אחוזים ניכרים מהנשים ענו כי הן מעוניינות ללמוד אמנות, יהדות ומדעי החברה – תחומים שנושקים להוראה.
"יש לנו בפקולטה לרפואה קבוצה יפה מאוד של דתיים ודתיות", מספר אסף גבאי, סטודנט לרפואה בשנה שישית באוניברסיטה העברית. לדבריו, תחום הרפואה קורץ לדתיים בשל הרצון לתרום ומאידיאולוגיה, וניכרת עלייה בכמות הדתיים שמגיעים לתחום בשנים האחרונות.
"היה מחסום, והוא נפרץ. כשהלכתי לרפואה עודדו אותי בישיבה. ברור שהיה הרבה יותר קל לבחור בהוראה, וגם אני התלבטתי האם ללכת לתחום, אבל בסוף רפואה היא לא פחות חשובה. במוסדות החינוך שלנו מכוונים אותך להיות מורה, אפילו בלי לשים לב, אבל היום השדר הזה פחות חזק. אנחנו מחוברים לדברים אחרים, ויש מודלים שונים שאפשר להגיע אליהם".
אלי שלמן, סמנכ"ל תלמידים במרכז האקדמי לב, משוכנע כי השינוי נמצא בפתח. "הרבה מאוד סטודנטים וסטודנטיות אצלנו לומדים הנדסה, אלקטרואופטיקה, חשמל, תעשייה וניהול ותחומים נוספים. ברור שרואים גם לא מעט סטודנטים שלומדים את התחומים הסטנדרטיים יותר – מנהל עסקים וראיית חשבון.
"למרות שיש סביב תחום ההנדסה סטיגמה כאילו הוא לא מתאים לבנות, מאות בנות מוכיחות שהדבר אפשרי. אנחנו מנסים לפרוץ את הסטיגמה. אין סיבה שנשים לא יקדמו את נושא הטכנולוגיה וההנדסה".
במקביל, אומר שלמן, הם מקדמים כניסה של גברים לתחומי הסיעוד, שבעבר היו נחלתן המוחלטת כמעט של הנשים. "אמנם זה לא מבוקש כמו אצל הבנות, אבל אנחנו אופטימיים".
אחת המגמות המשפיעות על השינוי בקרב בנות המגזר היא העלייה באחוזי הגיוס לצה"ל בקרב דתיות, כאשר לאחר השירות הצבאי ממשיכות הבנות ללימודים בתחומים שנחשבו בעבר מוקצים כמעט בציונות הדתית. "עובדתית יותר בנות דתיות הולכות היום לצבא", אומר שלמן.
"אני לא יודע אם הדבר ישפיע על המקצועות בהנדסה, אבל זה בהחלט יכול לשנות דברים. אם בת הולכת לצבא ויש לה כישורים להיות מהנדסת אלקטרוניקה ולפתח את 'כיפת ברזל' הבאה, מדובר במהלך מבורך. הדלת כבר נפתחה, וצריך אומץ להיכנס דרכה".
יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תא"ל רחל טבת-ויזל, אומרת כי בהחלט יש שינוי מגמה בכל הקשור למקצועות שהבנות הדתיות בוחרות לבצע בצבא. "יש שינוי דרמטי בצבא מבחינת היציאה מהמקצועות המסורתיים לנשים, לקשת מקצועות רחבה יותר. אם בעבר רוב הבנות הלכו לחינוך ולתפקידים כמו מורות חיילות, היום יש פריצה משמעותית ולמעשה יש יותר בנות דתיות במודיעין מאשר בחיל החינוך.
הבנות הדתיות משרתות כלוחמות, כמ"כיות או כחיילות בתחומי הטכנולוגיה, בחיל האוויר, בחיל הים ועוד. יש לא מעט בנות דתיות שמגיעות ליחידה 8200 למשל. יש פרויקט בשם 'רואות עתיד' המיועד לבנות בוגרות מקצועות טכנולוגיה. מגיעות לשם נשים דתיות שמשתלבות ביחידות עילית, לפעמים אחרי שירות לאומי, והצבא מחשיב להן את השירות הלאומי כשירות חובה".
תא"ל טבת-ויזל לא בטוחה האם הדבר מגיע ממערכת החינוך הדתית, שבאופן רשמי מתנגדת לשירות בנות דתיות בצה"ל, אך אין ספק שמדובר במהפכה. "הבנות הדתיות רוצות לבצע שירות משמעותי, והיום ללכת לסייבר או לטכנולוגיה זה לעשות שירות משמעותי.
"בשנים הקרובות תתגייסנה לצה"ל יותר ויותר בנות דתיות, ולא כולן רוצות להיות מש"קיות חינוך. אני מעריכה שהמגמה הזו גם תגרום לשינוי באזרחות, כשבנות שמשרתות בתחומים כאלו ואחרים יצאו גם לחברות הייטק ולחברות טכנולוגיה והנדסה".
אורטל אשוש-דוידיאן, עתודאית בתחום הנדסת בניין, מספרת כי דווקא חוויותיה כמורה גרמו לה להבין כי יש מקום להתקדם לתחומים נוספים. "הייתי מורה בפנימיית בנות בקיבוץ סעד, ועכשיו סגרתי מעגל ובניתי להן שני ממ"דים חדשים", היא מספרת. "ראיתי מה קורה לבנות בזמן אזעקת צבע אדום, והן גרמו לי לחשוב שהנדסה לא פחות חשובה מהוראה".
"כל אחד צריך ללכת למקום שבו הוא עושה את המקסימום מבחינתו", מוסיפה אשוש-דוידיאן. "יש לי חברות חרדיות שהן רופאות, והן מחלקות את הזמן בין הבית לעבודה. זה לא פשוט, אבל צריך לעשות כמה שיותר. אמנם פחות בנות לומדות הנדסה, אבל מגיל קטן הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ולא קיבלתי אף תגובה שלילית מהסביבה שלי".
"במשך המון שנים תהיתי אם עשיתי את הבחירות הנכונות", מסכמת אודיה, "אני שלמה עם עצמי ושמחה בחיים שבחרתי, אבל במקביל חושבת אולי יכולתי לעשות משהו אחר. אולי בעוד כמה שנים, אפילו הרבה שנים, יהיה לי את האומץ לחוות את עצמי באפיקים אחרים. אולי אעשה אקזיט עצמי, ואצא להגשים את החלומות שלי".
