לא תמיד בגלל המנהיג – הקהילה חשובה ממנהיגיה

שאלה נוספת שמעורר מבצע סדום: בהגיע המלאכים לסדום הם מוצאים את לוט יושב בשער העיר, ולדברי חז"ל הוא התמנה לשופט של סדום באותו יום (רש"י לבראשית יט, א). מדוע השחתת העיר אירעה בדיוק ביום בו התמנה לוט לשופט, תזמון כזה בוודאי איננו מקרי?

כדי לענות על שאלותינו נציין תחילה שלוט היה בבחינת צדיק בסדום. עובדה זו משתקפת בהכנסת האורחים היפה שלו, ובנכונותו להגן על אורחיו במסירות נפש. במדרש נאמר שכאשר התפלל אברהם על סדום ואמר: "האף תספה צדיק עם רשע", הוא התכוון במילה "צדיק" לאחיינו היקר לוט, וכאשר הוא סיים את המשא ומתן עם ה' להצלת סדום באמירה: "אולי יימצאו שם עשרה צדיקים" הוא התכוון למשפחת לוט: הוא ואשתו, ארבע בנותיו וארבעת חתניהן (ב"ר מט, יג).

לפיכך נראה שהקב"ה השהה במתכוון את הפיכת סדום עד שלוט יתמנה כמנהיג ושופט. ה' רצה לתת סיכוי לכך שמינויו כשופט יחולל שינוי בעיר, וניתן יהיה לדחות או אף לבטל את גזר הדין. כדי לבחון אפשרות זו נשלחו המלאכים להתארח ללילה אצל לוט, ומה שהתרחש שם באותו לילה גילה שדבר לא השתנה. השינוי הפרסונאלי במנהיגות לא הביא לשינוי כלשהו בהתנהגות הציבור. סדום נשארה סדום, וכיוון שכך, נחתמה הגזרה, ולא היה מנוס מלהחריב אותה.

דווקא המינוי של לוט לשופט גרר את חתימת גזר הדין של העיר, שכן כל עוד המנהיגות רעה ניתן לתלות בצווארה את קולר האשמה לחוליי המקום, ויש תקווה שיום אחד היא תוחלף ואיתה תתחלף השיטה. ברגע שמתמנה שופט טוב והרוע ממשיך לשלוט – אין מנוס מלהסיק שההשחתה התפשטה באופן בלתי הפיך, ואין עוד מקום לדחיית העונש.

המסקנה העולה מכך נוגעת לכל קהילה. אנשים נוטים לעיתים קרובות להשליך את יהבם על בעלי התפקידים, וכאשר ישנן בעיות הם מאשימים את האנשים המובילים. אכן, יש חשיבות למנהיגות, אולם חשוב יותר כיצד מתנהג הציבור. קהילה נבנית על ידי חבריה, והם שקובעים את האווירה שתהיה בה ואת ערכיה. לוט בחר להתיישב בערי הכיכר שהייתה "כולה משקה", אי אפשר לשנות עיר שלמה שבה כולם רוויים במשקה. מי שהתפתה ללכת בעקבות המשקה, אין פלא שיסיים את הקריירה בפיתוי של שתי בנותיו "נשקה את אבינו יין". בקהילה כזו השופט לא יוכל להשפיע לטובה, אלא רק להיות מושפע לרעה, ולהפוך לשתיין בעצמו.

אחריות ואכפתיות של הקהילה

קהילה שרוצה ללכת בדרכו של אברהם אבינו, ולהיות קהילה של חסד והכנסת אורחים, של אחריות ואכפתיות בין חבריה, ועבודת ה' אמתית, אינה צריכה לתלות עיניה רק במנהיגות. לא הגבאים או הוועדות ולא רב הקהילה הם שיקבעו את אופייה ויעצבו את אורחותיה, כי אם החברים עצמם, ביוזמות שיעלו, בפעילויות שיקבלו על עצמם, באווירה שייצרו ובערכים שיהיו נר לרגליהם. אלה יכולים להפיח בקהילה רוח של אהבה ואחווה, שלום ורעות, ולהפריח בה תורה ומעשים טובים. העשייה של כל חברי הקהילה וחברותיה היא שתקבע אם היא תתהפך חלילה כסדום ותתמוסס, או שכאברהם תהיה נס להתנוסס.

הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא "נאמני תורה ועבודה", הרב של ניר עציון וחבר הנהלת בית הלל

המאמר פורסם באתר וואלה