להיות אליטה

 

 

 

 

אני נמנה עם ותיקי תנועת "נאמני תורה ועבודה", אפשר לומר, כמעט עם דור המייסדים. עזבתי את התנועה כאשר חלק מאנשיה הצטרפו למימ"ד. חזרתי אליה בשנים האחרונות, עם ההנהגה הצעירה והדינאמית שלה. 

חזרתי כיוון שאני מאמין בכל תודעתי שעל הציונות הדתית להיות אליטה מובילה בחברה הישראלית, לכוונן נכון את ערכיה החברתיים מול אלו הדתיים והלאומיים ולהצטרף אל הכוחות הקובעים את אופייה של מדינת ישראל לדור הבא, לא לימות המשיח. 

חזרתי כיוון שבניגוד לאמונתי זאת, אני רואה את החברה הציונית דתית נסוגה אל פינה מוצלת ואולי אך חשוכה, בירכתי הבמה, ונעשית בלתי רלוונטית לחלוטין.  את מקומה תופסת אליטה חילונית ציונית (לא, לא "שמאלנית" כפי שמקובל לחשוב) שבהעדר גוף ציוני-דתי משמעותי, היא מכריזה על עצמה כעל יהודית וציונית.  

אני מדבר,למשל,  על אנשים טובים כמו גדי טאוב או ארי שביט, ובין הקשישים, למשל, על דן מרגלית. הם אינם מקבלים את ההגדרות המקובלות על הציונות הדתית  והם – לא התקשורת השמאלנית וודאי לא הציונות הדתית – יקבעו את פרצוף פניה ואת אופייה היהודי-ציוני-חילוני של מדינת ישראל. מצב זה מדאיג אותי, לא משום שאני סבור שכוונותיהם אינן טובות, אלא מפני שאין שום משקל שיטה אותם כלפי ההגדרות התואמות את היהדות. הם רואים עצמם חופשיים מהגדרות אלו. 

הולכים ומתרבים בארץ ובקהילות ישראל בעולם הקולות הציוניים התובעים הגדרות אחרות למושגים "יהודי", "ציוני" ו"ישראלי". הגדרות אלו, לכשיתקבלו, ימוטטו לחלוטין את הבסיס לשיתוף פעולה של היהדות שומרת המצוות עם כלל ישראל. אינני מאמין שניתן לחסום התפתחויות ערכיות אלו על ידי חקיקה ואיזונים קואליציוניים. אני מאמין שצריכה להתפתח התמודדות בין אליטות משפיעות בתוך החברה הישראלית על דמותה. הציונות הדתית אמורה הייתה לעמוד במרכזם של החינוך, התרבות והרוח, אבל היא ויתרה על כך.

אליטה צריכה להיות בת-תרבות, מעודכנת, שולטת ללא מצרים בשפה שבה מתנהל השיח ודבקה בערכים הנעלים של החברה בתוכה היא פועלת. 

כל אלו מתקיימים ב"נאמני תורה ועבודה". דבקות בערכים של שוויון – מגדרי וחברתי – שאיפה ליכולות גבוהות הן בתורה הן בתרבות המערבית, חיפוש עקשני לא קל – אחרי המשותף בשיח הישראלי, ובעיקר המאבק הבלתי פוסק נגד ההסתגרות – הן הפיזית והן הרוחנית – אלו ערכים שלטעמי העיסוק בהם הוא עניין של חיים ומוות לרוחה ולזהותה של החברה במדינת ישראל.

ד"ר אביעזר וייס, לשעבר ראש המכללה האקדמית גבעת וושינגטון

כמה עובדות:

• בכנס האחרון של התנועה היו מבין האורחים: 22 דוקטורים, 9 פרופסורים , 5 שופטים מכהנים, ועוד.
• את רשימת התפוצה של התנועה בדואר האלקטרוני קוראים אלפי אנשים, מהם חברים רבים המכהנים בתפקידים בכירים בשרות
• המדינה, באקדמיה ובעולם המדע.
• במחקרים רבים על תופעות חדשות בציונות הדתית, כמו למשל, לימוד תורה לנשים, הסילבוס יצביע תחילה על מאמרים של נאמני
• תורה ועבודה כמי שקידמו זאת תחילה.
• חברות בתנועה מקנה מנוי על כתב העת "דעות".