למה אני חבר בתנועה?
אני מאמין שבבסיסה היהדות היא אוסף של רעיונות מהפכניים: מונותיאיזם, צלם אלהים, משפחתיות, שבת וימים טובים, אהבת הרע, עשות צדקה ומשפט, הלכה. כיוון שרעיונות חדשניים וטובים משנים את העולם, הצליחה היהדות לשנות את העולם.
אך המשימה הזו לא הסתיימה. שני איומים גדולים על היהדות מפחידים אותי: נטישה וקפיאה. לכאורה, הנוטשים הם הכופרים והקופאים הם האדוקים. רק לכאורה. האמת היא שלמרות שנטישה וקפיאה הם שני איומים קוטביים, עבורי הם היינו הך. כשהיהדות קופאת על שמריה – אין סיבה טובה שלא לנטוש אותה. כשרוצים לשנות באמת – כדאי להצטרף לתנועה.
כשהצטרפתי למערכת כתב העת "דעות", גיליתי חבורה נפלאה ותוססת. חבורה שנאמנה לערכי תורה ועבודה ועם זאת מחפשת להתמודד באומץ, מקוריות, בביקורתיות, בכאב ובהרבה הנאה עם האתגרים החברתיים והמחשבתיים העדכניים ביותר. עבור חלק מהדתיים הטובים אך הקפואים – חלק מהסוגיות היו רגישות מדי, מרעישות מדי, מזעזעות מדי. מדי גיליון היו כמה שבטלו את המינוי, היו כמה שרצו להחרים את התנועה. אבל התנועה המשיכה בתנועה וראה זה פלא – הרעיונות המהפכניים ביותר ומעוררי הביקורת הנוקבת עלו וצפו בזרם המרכזי ואפילו הובילו לשינויי מדיניות.
לפני שנים, כשהתחתנתי, על הסכם הנישואים שלי חתם בלשכתו הרב זלמן נחמיה גולדברג, מפני שחבריו להרכב בבית הדין הרבני הגדול סירבו לחתום. הוא צירף שניים מעובדיו כדיינים ונתן את אישורו ל"הסכם לכבוד הדדי ולמניעת עגינות". כשבקשתי מחבר לקרוא את ההסכם בחופה יחד עם הכתובה – רבים מהמוזמנים הרימו גבה. בפעילותי כיו"ר התנועה, עסקנו רבות בקידום ההסכם ואף הקמנו דוכני החתמה.
לימים הפך ההסכם למקובל לגמרי ואף ניכנס כעת במצע החדש של רבני צהר. רעיונות משנים חברה, פתיחות פותחת חברה, אומץ מחשל חברה, חדשנות מחזקת גם את המסורת וגם הופכת אותה לעדכנית יותר. משום כך אני חבר ב"נאמני תורה ועבודה".
שרגא בר און, יו"ר התנועה לשעבר(בהתנדבות).
עובדות:
- מאז הקמת התנועה, היוו אלפי חברי התנועה את הבסיס הרעיוני והפיננסי לפעולתה.
- ל"חברות" יש חשיבות רבה מאוד, בהיותה נותנת גב ציבורי לפעילות.
- דמי חבר שנתיים עולים 180 ש"ח(לצעירים 60 ש"ח)
- מרבית פעילות התנועה מתבססת על מתנדבים.
- המתנדבים עוסקים בטווח רחב של פעילות, כמו ארגון כנסים, פעילות משפטית, ניהול המדיה האינטרנטית, הרצאות, גיוס כספים,
- עמידה בדוכנים ועוד.
