לקריאת הכתבה כפי שפורסמה בכיפה ב 20.02.20 14:03  כ"ה בשבט תשפ לחצו כאן 

כמעט בכל שיחת גינה של הורים דתיים, אנו נוהגים לדבר על שכר הלימוד הגבוה, המוסדות המסננים, על מאבקים סביב אופי המוסדות ועוד. השיחות הללו משקפות את הדילמות הקשות הנוגעות לניהול מערכת החינוך הדתית ולכאורה היה מצופה שעשרות המועמדים הדתיים שרצים כעת בבחירות, יעסקו בנושאים אלה, אשר נוגעים לכל משפחה ומשפחה, בחברה הדתית והמסורתית.

בדיקה פשוטה ביותר אחר המצע החינוכי של המפלגות הציונות השונות והשפעתו על החינוך הדתי, מצאה שכמעט ואין התייחסות לסוגיות אלו:

הליכוד: אין מצע. העבודה-גשר-מרצ: אין מצע. ימינה: אין מצע. ישראל ביתנו: הצעות לקידום מצויינות. אין התייחסות לחינוך הדתי. כחול לבן: הצעות לחיזוק מערכת חינוך ציבורית. אין התייחסות לחינוך הדתי. עוצמה יהודית: מצע חינוכי ערכי ללא התייחסות למדיניות ציבורית.

אם כן, במצעי המפלגות אין נגיעה של ממש לחינוך הדתי. בשיח הציבורי יש עיסוק של מפלגת עצמה יהודית בנושא תשלומי הורים וסינונים. במקביל, שר החינוך מקדם בפועל מדיניות המגבירה את כוחם של מוסדות הפועלים כפרטיים, על פני הממ"ד הציבורי. מעבר לכך, כמעט ואין מילה שמושמעת. אפילו את הבטחות העבר "אנחנו נדאג לחינוך הדתי", שלעתים היו ריקות מתוכן, כבר כמעט ולא שומעים היום.השאלה מה קרה? מדוע סוגיית החינוך הדתי כבר איננה נושא לשכנוע מצביעים לקראת הבחירות?

נראה שהתרחשו כמה וכמה תהליכים:

הראשון הוא שתקצוב מערכת החינוך הדתית כבר אינו תלוי בחסדי השלטון. תקציב מדינת ישראל הינו מסודר ומבוקר וכל בית ספר אמור לקבל אותו לפי קריטריונים שיוויוניים. החינוך הדתי כבר עתה מקבל יותר ממה הוא אמור לקבל, ולכן הבטחות לתקציבים נוספים, אינן אלא הבטחות סרק. יש תקציבים נסתרים שמועברים לעתים ע"י פוליטיקאים למקורביהם, אך זה איננו דבר שמישהו ירצה להתגאות בו בפרהסיא.

השני הוא שעל מערכת החינוך הדתית כבר אין באמת צורך להגן. איננו בשנות החמישים בה היה איום ממשי על עתיד המוסדות או על תכני הלימוד. למעשה, רבים מבכירי משרד החינוך הם אנשים דתיים בעצמם. יתרה מכך, רבים ממפקחי החינוך הדתי יוכלו להעיד בחדרי חדרים, כי התערבותם של פוליטיקאים דתיים, רק הזיקה למערכת הדתית ולא להיפך.

השינוי השלישי טעון בסוג האנשים שעוברים כיום לפוליטיקה. אם בעבר היינו רואים אנשים שהחלו את דרכם בחינוך ורק לאחר מכן עברו לפוליטיקה, הרי שכיום זהו מצרך נדיר. מעטים חברי הכנסת הדתיים שעמדו מול כיתה או ניהלו בית ספר. מכל המועמדים הדתיים רק חילי טרופר, מוטי יוגב ומשה קינלי טור פז ניהלו בי"ס או מערכת חינוכית גדולה ולמעשה, השניים האחרונים נמצאים במקומות לא ריאליים במפלגתם. הרב רפי פרץ היה ראש מכינה ואלעזר שטרן היה קצין חינוך ראשי, אך אלה תחומי חינוך שונים לחלוטין. הח"כים הדתיים מגיעים כיום מאזורי עניין אחרים וזאת בניגוד לרשימות המפלגות החרדיות אשר בנויות על ראשי רשתות החינוך החרדיות, אשר מכירים לפני ולפנים את הצרכים החינוכיים ואת היבטי המדיניות.

חוסר העיסוק בסוגיות החינוך הדתי עלול להביא לשני מצבים הפוכים. האחד הוא שהמערכת הדתית תתנהל כמו כלל מערכת החינוך הישראלית ועל פי הקריטריונים הארציים שלה. המצב ההפוך הוא ששתדלנות פוליטית שאינה מבינה את ההשלכות הארציות, תביא את החינוך הדתי להתנהל בשיטת חומה ומגדל: פוליטיקאי לוחץ על הקמת מוסד חדש, למשל, והמערכת נאלצת לאשר אותו, למרות שהדבר מנוגד לתכנון המתבקש.

אודה שאני חושש יותר מהמצב השני והוא זה שגם מתרחש היום. לו החינוך הדתי היה מתנהל לפי האפשרות הראשונה, בדומה למערכת הכללית, היינו מרווחים מוסדות גדולים, יעילים ומכילים. אלא שלא זו המציאות ובפועל, חוסר המדיניות הסדורה מצד הפוליטיקאים הדתיים, מייצר נקודות לחץ אשר בטווח הארוך מביאים אותנו להפרטה של מערכת החינוך הציבורית. במקום שנתנהל לפי קריטריונים אחידים המיטיבים על כלל החברה הדתית, אנו מסתודדים לפי לחצים פוליטיים אשר שוברים את מממלכתיותה של המערכת.

מה עושים? פונים בימים הקרובים אל המועמדים ושואלים ישירות: כיצד יצמצמו את הפערים בחינוך הדתי? כיצד ימנעו את פיצול המערכת למוסדות קטנים ולא יעילים? כיצד ימנעו את עזיבתה של האוכלוסייה המסורתית? כיצד יצמצמו את שכר הלימוד הגבוה? כיצד ידאגו לשקיפות תקציבית? כיצד ידאגו שהליך הרישום ינוהל מתוך אחריות ציבורית רחבה? כיצד יעוגן אופי המוסד בהתאם לאופי הקהילה?

לתנועת נאמני תורה ועבודה יש הצעות קונקרטיות על מנת להיטיב את המצב. נכון לעכשיו, כמעט ואף נבחר ציבור לא עוסק בשאלות הללו ובהשפעתן. זה הזמן לבקש מהם תשובות.

=======

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'