למה צריך ללמד כל אדם? מאמר אחרון בסדרה

ברשימותיי הקודמות הבאתי מספר רב של סוגיות שאמורות לשרטט, לעניות דעתי, את מודל החינוך התורני האמיתי, שמושתת על דברי רבותינו הגדולים, החל מאנשי כנסת הגדולה, עבור בתנאים ובאמוראים, בראשונים ובאחרונים, וכלה בפוסקי זמננו. למודל זה מספר מאפיינים בסיסיים, ובראשם – זכותו של כל תלמיד יהודי ללמוד בו, וחובתו של כל מוסד תורני ללמד תלמיד זה. בניגוד לבוקי סריקי שנתלו האחרונה בגדולי ישראל, כאילו קידמו חינוך סגרגטיבי, וכאילו היה הדבר דרך המלך של החינוך התורני לאורך הדורות, האמת ההלכתית אחרת, כמו שהראינו באריכות.

ברשימה אחרונה זו אבקש להציע גישה קצת אחרת, שבוחנת את הנושא לא מהזוית המוסדית שלו, כי אם מתוך הזכות הגדולה שיש בהוראת תורה לכל אדם, ומן העבר השני הבעייתיות שבהימענות מהוראה כזו. כבר הבאנו ברשימה הקודמת את דברי חז"ל (בבלי סנהדרין צא, ב-צב,א), לפיהם המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלנו מנחלת אבותיו, עוברים שבמעי אמו מקללים אותו ומנקבים אותו ככברה. מן העבר השני ראינו שאם מלמדים תלמיד זוכים לברכות כיוסף, וכן שמי שמלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא.
על סדרת מימרות אלה חיוו דעתם גדולי עולם, ובכך שטחו בפנינו פרק ממשנתם החינוכית והתורנית. מהרש"א מסביר על אתר, שהסיבה שבגינה מי שאיננו מלד נתפס כגוזל נחלת אבותיו של הנער היא ש"לפי בריאותם וטבעם מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל ללמוד תורה". ממילא, בהחתימו את הנער שלפניו בחותמת של מי שאינו ראוי ללמוד תורה, או לא יכול לה, יש משום פגיעה במטען הגנטי היהודי, מטען שמחובר בקשר עמוק לתורת ישראל.
מהרש"א אף מוסיף ומעיר, על בסיס המשוואה המדרשית בין תלמיד חכם לצלוחית של פלייטון, המכילה בשמים ערבים (על בסיס סנהדרין קח, א), כי הניקוב ככברה המדובר הוא שאם תלמיד חכם מונע תורה מאחרים גם תורתו שלו אובדת לו, כבשמים שבורחים דרך חורים בכלי המכיל אותם. יתכן שכוונת מהרש"א איננה שתורתו משתכחת ממנו במובן הפשוט של המילה, כי אם שאין בה ערך, ודומה כאילו אבדה ממנו, אם לא הצליח לממש את הצו הבסיסי של מסירת התורה לדורות הבאים, ולכל אדם מישראל.
ברוח זו הם דבריו של ר' שבתי הכהן, מחבר "שפתי כהן" על השלחן ערוך, בביאורו לתורה. על הכתוב: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג, ד) הוא העיר: " […] ואמר יעקב ולא ישראל כדי לכלול כל הנקהלים והגרים. כי אם היה אומר "ישראל" היה נראה על האזרחים שהם בני היחס והשררה. לזה אמר "יעקב", לומר אף על פי שבא בעוקבה".
גם הכתב סופר, ר' אברהם שמואל בנימין סופר, בנו הגדול של החתם סופר, אמר דברים ברוח זו, וכה כתב על הפסוק המופלא:
" […] אי אפשר לכל אחד לקיים כל התורה, כי כמה מצות שאין בישראל שישנו בכהן וכן להיפוך, וכן בלוי ובמלך מצות אחרים, אלא מתקיימת בין כולם שכולם כגוף אחד […] והנה כתיב במתן תורה (שמות יט, ח) ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, הכונה שאמרו שכולם יחד יקיימו כל אשר דבר ה', שאי אפשר לכל אחד לקיימם רק כולם יחד, ולכן לא ניתנה עד שהיו כולם באגודה אחת, כדכתיב 'ויחן'. וזהו שאמר ר' עקיבא (ירושלמי נדרים ט, ד) 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה, שאם כולם באגודה אחת אז אפשר לכל א' לקיים התורה, כי מעשה כולם יחשב כאלו כל אחד עשה כשהם באגודה אחת ואוהב זה את זה כגופו כנ"ל. והיינו תורה ציוה לנו משה מורשה היא לנו קהלת יעקב, שרק בקהלת נוכל לקיימה כולה".