לעשות את הישר והטוב בלי לפחד, פרשת ויגש תשפ"א
בברכת החונן דלים, זכינו השבוע לקבל חיסונים כנגד נגיף הקורונה וככל שנרבה להתחסן כך תקטן התחלואה.
אמנם, הרבה יראים מלהתחסן ומבקשים להיבדל ממנו ואומרים בליבם כלשון התנא דבי אליהו זוטא (סדר אליהו זוטא א', מהדורת איש שלום עמ' 167):
לא יראה אדם את הרבים [עוסקים בחיסון]… והולך לביתו ויאכל וישתה ויאמר, "שלום עלי נפשי", ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר "הנה ששון ושמחה הרג בקר [ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות"] (ישעיה כ"ב י"ג) מה כתוב אחריו? "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון (שם י"ד).
כי בכך הוא פורש מן הציבור, ועל הפורש מן הציבור נאמר (שם ט"ו, עמ' 191):
בזמן… [ש] יחיד פורש מן הציבור, שני מלאכי חבלה מלווין לו… עד ביתו, ואומרים לו "אותו האיש שפרש מן הציבור אל יראה בנחמת הציבור".
ובפרישתו זו מפלג הוא את הציבור והופכו ל"שני גויים", וכאילו ל"שתי ממלכות" (ראה יחזקאל ל"ז כ"ב) והנביא מכריז ואומר שם "ועשית אותם לגוי אחד… ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, ולא יטמאו עוד". כי אלה שמסרבים להתחסן מסכנים את הציבור, ובייחוד את אותו חלק שטרם הגיעו להתחסן והתבדלותם עשויה להחריב את ביתנו, כמאמרם ז"ל על ענוותנותו-קרי פחדנותו של זכריה בן אבקולס בגיטין נ"ו ע"א.
אכן כל מי שמבקש לפרוש מציבור המתחסנים ראוי לנזוף בו, וכדבריו של ר' יוסי על הפסוק "ויגש אליו יהודה" (בראשית מ"ד י"ח) אין ויגש אלא לשון של נזיפה, שנאמר "גש הלאה" (שם י"ט ט') אף בהמשך הפסוק נאמר "בי אדוני" שפירשו חז"ל: ביא אתה מעביר את הדין (בראשית רבה שם, תנחומא ויגש ה') ופירשו (על פי היוונית): בכח אני מעביר את הדין (ראה יצחק ווארטסקי, לשון המדרשים, ירושלים תש"ל, עמ' 210-190). הוי אומר שכאשר מדובר בצורכי רבים ובבריאות הציבור יש לפעמים שצריך להכריח את הציבור לקבל את הוראות מנהיגיו. והרי "בית דין מכין ועונשין" (סנהדרין מ"ו ע"א, יבמות צ' ע"ב, וראה מנחם אלון, המשפט העברי, ירושלים תשל"ג, עמ' 420 ואילך, ועוד שם עמ' 11 ואילך ועמ' 1077, על זכותו של בית דין לכפות את פסקיו) ועל אחת כמה וכמה שזכותה של המדינה לעשות כן (ראה שם עמ' 51 ואילך בענין דינא דמלכותא).
והנה יש אשר טוענים כי טרם עבר די זמן לדעת את ההשלכות האפשריות של חיסונים אלה, ואולי יש בהם אף סכנה, ולמה לנו להסתכן בספק שבמעשה זה. שאלה זו אכן עומדת לדיון אצל האחרונים. דהיינו: האם מותר לאדם בריא להכניס את עצמו לספק סכנה בכדי להועיל לרבים, ולהצילם מחולי ואף ממוות. מסקנת רבים מגדולי הפוסקים של ימינו היא שכאשר מידת הספק שבסכנה מועטת היא, ולעומתה התועלת לציבור רבה היא, חובה היא להיכנס לספק סכנה להציל אחרים מדין "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט ט"ז) אף שיש סוברים שאין כאן חובה אלא רשות ומידת חסידות. אולם גם על מידת חסידות לפעמים כופין כפי שכופין על לפנים משורת הדין (אלון שם עמ' 178) אכן יהודה בגבורתו, דאג לשלום אחיו אף שידע שיש בכך משום סכנה אישית.
המורם מכל זה שיש לנו ללכת בדרך עשיית הישר והטוב ולהתחסן לא רק לטובת עצמנו ומשפחתנו אלא אף לטובת העם כולו. ואל לנו לנקוט בשיטת "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" (דברים כ"ט י"ח) כי על ההולך בדרך זו נאמר בפסוק שאחריו "לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמיים".
ומה גדולה הייתה שמחתי כאשר נודע לי כי הרב קנייבסקי, מגדולי הרבנים החרדים, תועד היום (יום א') כאומר ש"צריכים" להתחסן נגד נגיף הקורונה. ויו"ר סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת יצחק סנדרוס, שביקר אצל הרב הקשיש, בן ה-92 בביתו בבני ברק, ותהה סביב הוראה זו ושאל את נכדו לבירור העניין האם הכוונה היא להגיד לאנשים שאפשר לעשות כן, או שצריך לעשות כן. והתשובה הייתה "צריכים".
וכאשר נשאל על אותם האנשים המפחדים מפני החיסון, שמא "יזיק להם בדברים אחרים", הגיב הרב באומרו "לא לפחד" ואף בירך ברכה קצרה לטובתם של המתחסנים.
אכן כמה מבכירי הרבנים הן מעולם החסידות, כגון האדמו"ר מגור וכן הפלג הליטאי, כגון הרב גרשון אדלשטיין, אף הם פסקו כי יש להתחסן. ובזכום קיום המצווה הזאת, ישמרנו הקב"ה מכל רע ויעלה ארוכה לכל חולי עמנו ונזכה לברך על קץ צרותינו בקרוב בימינו, אכי"ר.
