לקריאת הכתבה כפי שפורסמה במקור ראשון ב כ״ה בכסלו ה׳תש״ף (23/12/2019 16:41) לחצו כאן
שוב מגיעה תקופת בחירות, ושוב נשמע את נציגי הציונות הדתית מספרים לעצמם ולכל האחרים עד כמה בוגרי החינוך הדתי מצטיינים ומתברגים בהצלחה בצמרת הפוליטית, הצבאית, האקדמית ועוד ועוד. חוד החנית, עמוד האש לפני המחנה, ועוד שלל סופרלטיבים שחוקים ומוכרים לכל בוגר בני עקיבא.
אף פעם לא נעים להשבית שמ לחצו כאן חות, אבל לפעמים כדאי להכיר במציאות: במבחני פיז"ה 2018, ילדי החינוך הממלכתי־דתי רשמו ציונים נמוכים משל ילדי בתי הספר הממלכתיים, ונזכיר שבין כך ובין כך התוצאות של ילדי ישראל לא היו מרשימות בהשוואה לילדי העולם הגדול. אז מבחני פיז"ה לא כללו אמנם קריטריונים כמו צניעות וענווה, אבל תוצאותיהם בהחלט מעניקים שיעור כזה. מתברר שהישגי התלמידים בחינוך הממלכתי היו גבוהים מהישגי התלמידים בחינוך הדתי בכל שלושת התחומים שנבדקו: בקריאה הפער עמד על 14 נקודות (495 מול 509), במדעים הוא עמד על 16 נקודות (482 מול 498), ובמתמטיקה על 21 נקודות (477 מול 498).
אז נכון שציונים הם לא הכול בחיים, וייתכן גם שלוּ היינו בוחנים את בני ה־15 בידע ולא במיומנות כפי שעושים מבחני פיז"ה, התוצאות היו שונות. בנוסף, אפשר לשלוף נתונים אחרים, המראים שנה אחר שנה שמוסדות הציונות הדתית נמצאים בראש רשימות התיכונים המצטיינים בישראל (שיעורי זכאים לבגרות, ציוני בגרות ועוד). ואף על פי כן, חשוב להכיר גם את התוצאות הלא מחמיאות הללו, ודאי לפני שאנחנו שוב מהללים את ילדינו המוכשרים ואת הישגיהן המרשימים של הישיבות והאולפנות.
תלמידות באולפנה. למצולמות אין קשר לכתבה. צילום: יהושע יוסף
גם במבחן הקצוות, כלומר התלמידים המצטיינים מכאן והתלמידים המתקשים מכאן, מסתבר שמצבנו לא מעודד במיוחד בהשוואה לבתי ספר ממלכתיים. הנתונים בהקשר הזה מפריכים את הטיעון המוכר ולפיו ציוני הממוצע הם בעיקר נגזרת של השונות הגדולה בתוך המגזר הממלכתי־דתי, ושל הפערים הסוציו־אקונומיים והלימודיים בין בתי הספר הדתיים השונים.
לפי תוצאות מבחן הקריאה של פיז"ה, שיעור המצטיינים בקרב תלמידי הממלכתי היה זהה לשיעורם בקרב תלמידי הממלכתי דתי (14% בשניהם), ואולם שיעור המתקשים בממ"ד עמד על 23%, לעומת 18% בקרב תלמידי הממלכתי.
בשתי הקטגוריות האחרות, מתמטיקה ומדעים, אנחנו נופלים מול תלמידי הממלכתי גם בשיעור המצטיינים. במבחן במתמטיקה, שיעור המצטיינים בחינוך הממלכתי עמד על 13%, לעומת 10% בלבד בקרב תלמידי הממלכתי־דתי. שיעור המתקשים בממלכתי עמד על 21%, לעומת 29% בממלכתי־דתי. גם במדעים, מצב התלמידים הדתיים גרוע בשני הקצוות: שיעור המצטיינים בקרב תלמידי הממלכתי עמד על 9%, לעומת 8% בממלכתי־דתי. שיעור המתקשים בקרב תלמידי הממלכתי עמד על 21%, מול 26% מתקשים בקרב תלמידי הממלכתי־דתי.
מנין מגיע הפער הזה, בין התפיסה של רבים בציונות הדתית בנוגע לאיכות הלימודים והלומדים במוסדות הציונות הדתית, מול הנתונים היבשים והעגומים בפועל? אריאל פינקלשטיין, חוקר בתנועת נאמני תורה ועבודה, מאמין שחלק מהתפיסה המוטעית נובע מפרסום מדדים רבים שאינם רלוונטיים בהכרח להצלחה לימודית, כמו שיעור הזכאים לבגרות באופן כללי, ללא הבחנה בין המקצועות והיקף יחידות הלימוד, או בחירת בתי הספר המצטיינים בשיעור הניגשים לבגרות. לא רק שמדובר בסרגל נוח מדי, הוא גם מעניק יתרון לבתי ספר קטנים שמאפיינים מאוד את המגזר הדתי. "יותר קל לדחוף ל־100% זכאות לבגרות במחזור של 60 תלמידים מאשר במחזור של 200 תלמידים, אבל זה לא מלמד כמובן על איכות התעודה של התלמידים", מסביר פינקלשטיין.
ואגב, הפערים הללו אינם נחלת מבחני פיז"ה בלבד. פינקלשטיין מציין כי גם מבחן הפסיכומטרי מציג באופן ברור ומובהק פער עדיף של בוגרי הממלכתי, "במיוחד בפרק השפה האנגלית, אבל לא רק שם". הלוואי שיכולנו לומר שכל הפער הזה נובע רק משום שילדינו שקועים כל היום בלימודי התורה והגמרא.
הסללה סמויה
במקביל לפער הכללי, לא פחות חשוב לסקור את ההבדלים המגדריים בתוך הציונות הדתית. מתברר כי בנות ה־15 (כיתה ט' או י') מציגות נתונים גבוהים יותר מהבנים במתמטיקה ובמדעים, אבל אז, איפשהו במרוצת הדרך, משהו מתפספס.
בבחינה במתמטיקה, בעוד שהבנים בחינוך הממלכתי קיבלו ציון גבוה יותר מזה שקיבלו הבנות – 504 לעומת 493, בקרב החינוך הממלכתי־דתי קיבלו הבנות ציון גבוה משל הבנים – 478 לעומת 476. בבחינה במדעים נמצא כי הבנים בחינוך הממלכתי קיבלו ציון גבוה מהבנות בפער של נקודה – 498 לעומת 497, ואילו בחינוך הממלכתי־דתי נמצא פער של 21 נקודות דווקא לטובת הבנות – 492 לעומת 471. העדיפות של הבנות על הבנים באה לידי ביטוי מובהק בשני הזרמים במבחן הקריאה, אבל בעוד שבחינוך הממלכתי הפער לטובת הבנות במבחן הקריאה עמד על 26 נקודות, בחינוך הממלכתי־דתי הפער לטובת הבנות עמד על לא פחות מ־49 נקודות – 518 לבנות, לעומת 469 בלבד לבנים.
הרב רפי פרץ ונפתלי בנט. צילום: אורן בן חקון
המגמות הללו אינן מאפיינות רק את מבחני פיז"ה. גם בבחינות המיצ"ב הנערכות מדי שנה בישראל, נמצא באופן שיטתי כי בתחומי המתמטיקה והמדעים בחינוך הממלכתי הבנים מגיעים להישגים גבוהים מעט מאלו של הבנות, ואילו בחינוך הממלכתי־דתי הבנות מגיעות להישגים גבוהים במתמטיקה ובמדעים לעומת הישגי הבנים.
אבל משום מה, כמה שנים אחר כך, בנות רבות ייעלמו מרשימות ההישגים המדעיים. תחילה נראה את זה בפילוח מקצועות הבגרות, ומאוחר יותר זה יבוא לידי ביטוי גם בעמדות ובתפקידים שהן יתפסו בשוק העבודה. בתנועת נאמני תורה ועבודה מתריעים כבר שנים על כך שהפוטנציאל של תלמידות החינוך הממלכתי־דתי בתחומי המתמטיקה והמדעים נעצר בשלב חטיבת הביניים. כך למשל, הבנות הדתיות ממעטות לגשת לבגרות של חמש יחידות במתמטיקה. על פי נתוני בגרות 2016, בעוד 11.6% מתלמידות החינוך הממלכתי־דתי ניגשו לחמש יחידות במתמטיקה, בקרב הבנים בחינוך הממלכתי־דתי עשו זאת 17.1%. לשם השוואה, בחינוך הממלכתי ניגשו 12.3% מהבנות לבגרות של חמש יחידות מתמטיקה, לעומת 16.6% מהבנים.
תנאי סף להגדרה של תעודת בגרות כתעודה מדעית־טכנולוגית איכותית על ידי משרד החינוך הוא היבחנות בשני מקצועות מדעיים בבחינות הבגרות, מתוך המקצועות פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומדעי המחשב. בעוד שבחינוך הממלכתי 7.2% מהבנות הן בעלות בגרות בשני מקצועות מדעיים, הרי שבחינוך הממלכתי־דתי מדובר באחוז זעום של 1.2% בלבד מהבנות. לשם השוואה, אצל הבנים בחינוך הממלכתי־דתי 5.3% הם בעלי בגרות בשני מקצועות מדעיים, לעומת 11.3% בקרב הבנים בחינוך הממלכתי.
למען האמת, אני לא צריך ללכת רחוק כדי להכיר את המציאות הזו. אצלי בבית גדֵלה ילדה בגיל של נבחני פיז"ה (המבחן נערך רק אחת לשלוש שנים, כך שהיא "ניצלה" מהמבחן הבינלאומי), ואני יכול להעיד מקרוב על המגמה הזו. בתנו לומדת באולפנה שנחשבת איכותית, אבל אפילו אם תרצה בכך, היא תוכל ללמוד פיזיקה לבגרות רק ב"לימודי התכתבות" ולא במסגרת כיתתית רגילה. משום מה, בסוג של נבואה שמגשימה את עצמה, הוחלט שלא לפתוח באולפנה מגמת פיזיקה, בהיעדר ביקוש כמובן. בישיבה תיכונית לעומת זאת יחשבו פעם או פעמיים לפני שיורידו מהרשימה את המקצוע היוקרתי.
מחקרים של תנועת נאמני תורה ועבודה מדגישים כי באופן לא מפתיע המגמה הזו באה לידי ביטוי גם בלימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה ובשוק התעסוקה. נדיר לראות בוגרות של החינוך הממלכתי־דתי משתלבות בלימודי הנדסה, מהמקצועות המרכזיים הנדרשים להשתלבות בתעשיית ההייטק. כך, בעוד שמבין בוגרות החינוך הממלכתי, כ־7.5% מהמתחילות תואר ראשון בחרו בלימודי הנדסה, הרי שבחינוך הממלכתי־דתי מדובר ב־4% בלבד. לשם השוואה, מקרב הבנים בחינוך הממלכתי 21% מלומדי התואר הראשון עושים זאת בתחומי ההנדסה, לעומת 17% בקרב הבנים בוגרי החינוך הממלכתי־דתי.
בשוק העבודה, המחקרים מראים כי בוגרות החינוך הממלכתי־דתי ממעטות לעבוד במקצועות ההייטק והמדעים – הענפים הכלכליים שבהם השכר הוא הגבוה ביותר. במחקר שפרסם בעבר פינקלשטיין הוא ציין כי לפי סיווגי הלמ"ס, בענף הכלכלי המכונה "מידע ותקשורת" וכולל את מקצועות התכנות, המחשבים ושירותים נוספים בתחום טכנולוגיית המידע, ניתן למצוא רק 4% מבוגרות החינוך הדתי ו־8% מבוגריו, לעומת 8.5% מבוגרות החינוך הממלכתי ו־14% מבוגריו.
שמואל שטח, מנכ״ל תנועת נאמני תורה ועבודה, מאמין שהצלחתן של בנות החינוך הדתי בגיל בית הספר המוקדם והירידה בהישגיהן בשנים שלאחר מכן, נובעת מ"הסללה במערכת החינוך כלפי הבנות. לא מספיק מעודדים בנות להישגים במדעים ובמתמטיקה, לא מכוונים אותן לרכוש תעודת בגרות מדעית ועוד". לדברי שטח, בשנים האחרונות חל שיפור בנושא וכיום ישנן ציפיות גבוהות יותר מהבנות בתחומים אלו, "אבל ניכר שהעניין מחייב עבודה רבה נוספת״.
מי שרוצה יכול ללמד סנגוריה על המגמה הזו. הדבקנו בבנותינו ערכים ומידות, והן בוחרות לממש אותם בבגרותן: 26% מבוגרות החינוך הדתי עובדות בענף החינוך ו־14% בתחומי בריאות, רווחה וסעד. מנגד, בחינוך הממלכתי רק 12% עובדות בענף החינוך ו־4% בבריאות, רווחה וסעד.
ובכל זאת, בעיניי אסור לנו להשלים עם דחיקתן של בנות רבות מהמקצועות שמחוללים כיום את מהפכת הטכנולוגיה, זו שמשנה את העולם. ודאי שאסור להשלים עם התפיסה שעדיין גורסת שהן פשוט לא מתאימות לשם.
