המאמר פורסם בעיתון בשבע
התייחסות לנייר העמדה של ח"כ בצלאל סמוטריץ' בתגובה למהפכת הכשרות:
מהפכה במבנה המערכת, לא בכשרות
בשבוע שעבר פורסמה מהפכת הכשרות שהציג השר לשירותי דת, מתן כהנא. יומיים לאחר מכן פרסם ח"כ בצלאל סמוטריץ' התייחסות מקיפה הפרוסה על נייר עמדה ארוך ומנומק. יש לשבח את ח"כ סמוטריץ' על יכולתו להתייחס עניינית להצעה שעל הפרק תוך ניתוח של המרכיבים השונים בה, גם אם מדובר בהתייחסות לטיוטה ראשונית אשר עוד לא הפכה להצעת חוק.
כמי שעוסק בנושא מדיניות הרגולציה על כשרות בישראל מזה כמה שנים, אני חש שמחובתי להגיב לדבריו. אבקש להצביע על הנחות המוצא הבעייתיות שבדבריו ועל הליקויים שבביקורתו. אציין שההצעה הנוכחית של המשרד לשירותי דת לא חפה מקשיים ויש מה לתקן בה, אך היא לאין ערוך עדיפה על המצב הקיים.
תחילה אבהיר, שמאחורי המהלך שהציע השר כהנא, כמו גם מאחורי הצעות אחרות שנוסחו לאורך השנים, עמדו ועומדים רבנים רבים העוסקים שנים ארוכות בתחום הכשרות. רבנים אלו, אשר חלקם נחשבים כמומחי כשרות בתחומם, עוסקים בתחום הכשרות מתחילתו ועד סופו. חלקם עומד בגלוי מאחורי הדברים, ורבים אחרים מעדיפים להישאר מאחורי הקלעים, על מנת שלא לאבד את פרנסתם.
וכעת לגוף הטענות:
- הבעיה העיקרית בניתוח שעורך ח"כ סמוטריץ' היא שלאורך דבריו יש התייחסות מועטה בלבד לבעיות הקיימות במערך הכשרות הנוכחי. עצם העובדה שהוא מקדיש 16 עמודים כדי לומר מה רע בהצעה של השר לשירותי דת ועמוד אחד בלבד עם הצעה משלו לתיקון הכשלים, מעידה כאלף עדים על חוסר ההפנמה ביחס לריקבון שפשה במערכת. בכל מערכת יש תקלות, אך במערכת הכשרות הן מצויות עמוק בעצם המבנה, שבו העסק המושגח הוא שמשלם למשגיח את שכרו.
- קביעתו של ח"כ סמוטריץ' ש"הרבנות הראשית היא מגדולי הזועקים על כך (שמערכת הכשרות זקוקה לתיקון; ת"פ) והיא תהיה ללא כל ספק שותפה פעילה ומועילה לכל תיקון טוב" רחוקה מלהיות אמת. הרבנים הראשיים, כל אחד בתורו, הכשילו כל שינוי שהוצע להם במהלך השנים האחרונות. הרב דוד לאו הקים ועדה בראשות הרב מיכה הלוי שהמליצה המלצות שונות אך הן לא יושמו. אפילו בישיבתו האחרונה של הרב לאו כנשיא מועצת הרבנות הראשית, התקבלו החלטות שונות לחלוטין מאותן המלצות.
- כשל מרכזי בבסיס טיעוניו של ח"כ סמוטריץ' הוא הנחת המוצא, שכמעט כל השחקנים במגרש, מלבד הרבנות הראשית, הם בעלי אינטרס זר במערך הכשרות. מבחינתו, השר לשירותי דת איננו רציני כי לא ייתכן שהוא הספיק ללמוד את הסוגייה כל כך מהר. הדבר אינו נכון, שהרי עוד בהיותו ח"כ, עסק מתן כהנא בתחום דת ומדינה לא מעט ואף קיים מספר דיונים פומביים בנושא.
בנוסף לכך, לדברי ח"כ סמוטריץ', גם תאגידי הכשרות הפרטיים – ספקי השירות – וגם בעלי העסקים – צרכני השירות, אינם מעוניינים באמת בכשרות אלא רק מסתכלים על שורת הרווח. גם זה אינו נכון. ראשית, כבכל מערכת עסקית, ודאי שגם כאן יש אינטרס לספקי השירות לתת את השירות האיכותי ביותר וכך גם לצרכי השירות יש אינטרס לקבל את השירות הטוב ביותר, שהלקוחות יוכלו לסמוך עליו. מעבר לכך, קשה מאד לטעון שלתאגידים העוסקים בכשרות לא יהיה עניין בכשרות, והוא הדין לבעלי עסקים רבים. על פי סקרים עדכניים, לרבים מאד בחברה הישראלית כיום חשובה סוגיית הכשרות, וכפי שראינו בעינינו – גם בעלי עסקים לא-דתיים המעוניינים בכשרות, בין מאינטרס עסקי ובין מאינטרס מסורתי-דתי, מצפים לקבל תמורה הולמת, רצינית ואחראית, לאגרת הכשרות שהם משלמים. כך שלהתייחס לכל המערך העתיד לקום בחוסר אמון מוחלט, זהו דבר שגוי מיסודו.
- בדבריו של ח"כ סמוטריץ' קיימת סתירה פנימית. פעם אחת הוא חושש שתאגידי הכשרות יעשו יד אחת עם בעלי העסקים כדי להוריד את נורמות הפיקוח ("מירוץ לתחתית") ופעם אחרת הוא חושש שפתיחת ההשגחה לתאגידים דווקא תוביל להחמרה בנהלי הכשרות ("מירוץ לפסגה"). אלא שבכל מקרה, שני החששות לא אמיתיים. הכל שאלה של רגולציה. אם מערך הפיקוח יקבע כללים ברורים, הניתנים לאכיפה, בנוגע לפעילות התאגידים ואופן הסרת תעודת הכשרות, אין סיבה שרמת הכשרות ואיכותה ישתנו בעקבות התחרות.
- ח"כ סמוטריץ' טוען שפתיחת הכשרות לתאגידים לא יימנע את בעיית כפל הכשרויות שבעלי העסקים צורכים כיום (רבנות ועוד בד"צים למיניהם), כך שאין למהפכה משמעות כלכלית ממשית בעניין הזה. גם טיעון זה שגוי. למהפכה משמעויות כלכליות רציניות עבור בעלי העסקים, גם במקרה של כפל כשרויות, שכן בעקבותיה תינתן לבעלי העסקים אפשרות לבחור בין חומרי גלם ובין ספקים, שעומדים בדרישות הכשרות ועשויים להיות זולים יותר. כיום, פעמים רבות הדבר אינו אפשרי, שכן הרבנות המקומית, שלה המונופול על הכשרות, מחייבת אותם לא פעם לרכוש מוצרים מסוימים מספקים מסוימים. וזאת אמרנו עוד מבלי להתייחס לעצם הורדת מחירי ההשגחה שהתחרות בין התאגידים עשויה ליצור.
- התנגדותו של ח"כ סמוטריץ' למהלך מבוססת במידה רבה על החשש שהרגולציה לא תהיה אפקטיבית. זו טענה תמוהה במקרה הטוב ומיתממת במקרה הפחות טוב. הרי כבר כיום קיימת רגולציה על ההשגחה, בדמות פקחי הכשרות. אלא שכיום, החתול מפקח על השמנת, כלומר מפקחי הכשרות במועצות הדתיות מפקחים על המשגיחים שהם בעצמם שיבצו. אילו במקום לממן את פקחי הכשרות המקומיים היו מפנים את התקציב לכינון פיקוח ארצי, כפי שהצעתו של השר כהנא מבקשת לעשות, היה אפשר להגדיל ולחזק את מערך הפיקוח ולייעל מן הסתם את ההשגחה. זהו מהלך פשוט וכמעט מובן מאליו למי שמבקש לראות את היתרונות של המודל המוצע ולא להתנגד לו בכוח.
- לבסוף יש לתת את הדעת על המחלוקת העמוקה הקיימת כאן בעומק הדברים. בעולמו של ח"כ סמוטריץ', מוסד הרבנות הראשית הוא מוסד ממלכתי מקודש מתוקף עצמו, השומר על קדושתו גם אם מזה שנים רבות מתבצעים בחסותו עוולות חמורות, כמו התעמרות בבעלי עסקים וכשלים במערך הכשרות. לטענתי, לא המוסד עצמו הוא שחשוב אלא הכשרות. אם הרבנות הראשית כשלה במשך שנים לספק מערך כשרות הולם לציבור הישראלי, וזאת חרף שני דו"חות חריפים של מבקר המדינה, הרי שחובה עלינו לחשוב בכיוון אחר. איננו מעוניינים בהחלשת הרבנות, כפי שכותב ח"כ סמוטריץ', אלא בחיזוק הכשרות. לא המוסד מקודש מבחינתנו אלא היושר המנהלתי ואספקה סדירה של כשרות לציבור הרחב. על כך אנו מגוננים.
סיכומם של דברים: מהפכת הכשרות קרויה מהפכה על שם השינוי שהיא מבקשת לעשות במבנה וצורת ההשגחה אך לא בכשרות עצמה. גם הרבנות הראשית צפויה להישאר שחקן מאד דומיננטי בפיקוח על הכשרות במודל הזה. אנו מאמינים שבעזרת ה', בזכות שינוי מבני זה, נזכה כולנו – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים – למערכת כשרות יעילה ואמינה, אשר לא תחלל עוד שם שמיים ותאפשר לכולנו לאכול אוכל כשר יותר.
תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה
