מה יהיה עם הבן החמישי? – 'ממ"ד – חינוך למורכבות ולמעורבות' / הרב מאיר נהוראי

בעוד ששאלות שלושת הבנים כתובות בספר שמות הרי ששאלתו של הבן חכם מופיעה בספר דברים וכך נאמר: (דב' ו, י, כ – כד)

 

" … כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה  ה' אֱלקֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ  ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: וַיִּתֵּן ה'  אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ:

 

לאחר שהבן החכם שואל את אביו: "מה העדות והחוקים והמשפטים?", עונה התורה תשובה מפתיעה. במקום ללמדו הלכה ויראת שמים יש ללמדו את הסיפור ההיסטורי של עם ישראל  – "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה". יתכן וירדה התורה לסוף דעתו של הבן החכם. אף אם הוא שואל רק שאלות הלכתיות, עלינו להניח שהוא מציף סוגיה מורכבת יותר הקשורה למחויבות שלו לתורה ומצוות. לשאלתו, מדוע ללמוד ולעשות כל כך הרבה מצוות ואיסורים, אנו  זקוקים לפתוח דיון השקפתי. אנו מציגים בפניו את הולדתו של עם ישראל, ואת ייעודנו להיכנס אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו ולחיות בתוכה כעם נבחר. לעומת זאת, בהגדה, התשובה שונה. לשאלתו "מה העדות והחוקים והמשפטים…?" אנו עונים לו: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", דהיינו, לימוד הלכתי עד ההלכה האחרונה במסכת פסחים ש'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".  האם ויתרנו על הסיפור ההיסטורי? האם חושבים אנו שאין ללמדו את היסודות הלאומים של ישראל?

בעיון מעמיק יותר בהגדה, נמצא, שלפני הבאת שאלות הבנים אנו פותחים בהכרזה: "עבדים היינו לפרעה". אנו פותחים בסיפור זה עבור כל  הבנים בין לחכם ובין לרשע. ובלשון חז"ל: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", ובמהלך ההגדה סוקרים אנו את ההיסטוריה הלאומית של עם ישראל. שרים אנו "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" ומציינים את הפלא הגדול שבנצחיותו של עם ישראל,  שהתמודד ושרד עד היום. על בסיס היסטורי זה אנו ממשיכים ומלמדים את הבן החכם את כל הלכות פסח.

ארבעה הבנים משקפים מורכבות, שיכולה להיות בתוך משפחה אחת. חינוך זהה, ערכים  דומים, אבל הבנים השונים. יש שבחרו בדרך הלכתית ומחייבת ויש שבחרו בדרכים אחרות. אם נשכיל להתייחס לכל בן, לפי מה שהוא, נוכל להביאם לשולחן אחד. יתכן אף, שיש בן חמישי שלא הגיע לשולחן הסדר. הוא מרגיש מנותק ומנוכר, אך אל לנו להתייאש. נמתין לאליהו שישכין שלום בתוך המשפחות וישיב לב אבות על בנים. פתיחת הדלת לאליהו כוללת פתיחת לב  לכל הבנים,  שעזבו את הבית ומבקשים לחזור לכור צור מחצבתם.

אחת הסכנות העומדות בפנינו כיום היא בניית חומות במסגרות החינוכיות שלנו. ארבעה סוגים של בנים ואולי אף חמישי ישנם במשפחה אחת, קל וחומר, בקהילה אחת. לדעתי, בעת הזאת, זקוקים אנו להעצים את בתי הספר הממ"ד על מנת לאפשר ליותר ילדים לדור בכפיפה אחת. יש למצוא את האיזון בין פתיחת השערים לתלמידים שונים לבין הצורך לספק לילדים מענה רוחני הולם. בניית החומות והקמת מוסדות התפורים למידתם של סיירת מובחרת ומאידך, השארת ילדים רבים בממ"ד ללא סביבה תומכת תגרום פגיעה לכולם.  אלו שלא זכו למסגרות ייחודיות עלולים למצוא את עצמם במקומות אחרים ואלו שזכו, יפסידו את החוויה המכוננת של הכרת השונה.  כיום קיים צורך בחיזוק מסגרות הטרוגניות, שהבריח התיכון הוא מחויבות להלכה ושמירה על אוירה תורנית. בית הספר צריך לאפשר את קידומו של הבן החכם ומצד שני את קבלתם של שאר הבנים. כדי שלא נגיע  למציאות כואבת של בן חמישי שלא מחובר למסגרות, עלינו לראות באותם בנים, חלק מהמשפחה והקהילה. כמובן, שמחלוקת אודות האיזון, לגיטימית, וכל קהילה נדרשת לעצב מסגרת מאוזנת לפי האוכלוסייה שבתוכה.

הסוגיה החברתית קשורה בטבורה לסוגיית התכנים. פתיחות היא גם ביחס לחבר וגם ביחס ללימודי חול שמידי פעם מוצאים עצמם נדחקים, בשם התורה, לקרן זווית. אסור לנו לחנך דור שאינו מכיר את העולם ואינו מעורה בחייו התרבותיים. כיום, במציאות שהכל נגיש, ראוי ורצוי לחשוף את התלמידים לעולם הרחב ולחנך אותם לביקורתיות ולפתיחות בהתאם לגילם ובגרותם. הסגירות וההסתגרות נובעות מאותו פחד שעלול לשנות את פניה של החברה הציונית הדתית והיכולת שלה להשפיע בדורות הבאים.

כדאי שנסדר את המערכת החינוכית שלנו בטרם יבוא אליהו הנביא. נאמין בכוחנו ובתפקידנו ונכשיר את הדורות הבאים להיות מחויבים להלכה מתוך רוחב אופקים, ביקורתיות והכרת האחר.

עת לדרוש 44