מה יישאר מהבית היהודי? / דעה

בשלהי הכנסת ה-17 הוחלט לאחד את מפלגות המפד"ל והאיחוד הלאומי דאז לסיעה אחת שתיקרא "הבית היהודי", זאת על אף שלבסוף בבחירות לכנסת ה-18 רצו שתי המפלגות ברשימות נפרדות. השם שנבחר אז העיד על הכיוון אליו תלך המפלגה בהנהגתו של נפתלי בנט, וכך היה – כיבוש המעוזים ה"יהודיים" והפיכתם לחלק מה"בית" היה מאפיין בולט עם כינון הקואליציה בכנסת הקודמת. משרד הדתות יצא מהידיים של ש"ס וחזר לציונות הדתית.

במהלך הכנסת ה-19 השתדלו מאוד בבית היהודי לא לקבל החלטות דרמטיות. מחד גיסא, לקדם פעילויות "יהודיות" עמומות כגון הקמת מינהלת הזהות היהודית. מאידך גיסא, לא להוציא לפועל שום רפורמה משמעותית בשירותי הדת, מלבד זו שהתקבלה בתחום הגיור לאחר מאבק מתמשך במסגרתו השתדלו במפלגה בעיקר לעמוד כנגד היוזמה ולא חלילה לשתף עמה פעולה.

הבשורה של הבית היהודי בתחום שירותי הדת והזהות היהודית בקדנציה החולפת לא הייתה מרשימה. למרות השליטה במשרד הדתות והעובדה שהמפלגות החרדיות נחלשו פוליטית ושהו באופוזיציה הצליחו בבית היהודי בעיקר לאכזב. ולמרות זאת, האכזבה מתגמדת אלפי מונים לעומת מה שהתחולל כאן בשבוע החולף.

אמנם טרם פורסמו פרטי ההסכם הקואליציוני של הליכוד והבית היהודי, אך כבר עכשיו ברור כי המאבקים של היומיים האחרונים, בהם יכלו לדרוש בבית היהודי דרישות מרחיקות לכת בשל פרישת אביגדור ליברמן מהקואליציה, הולידו עכבר בכל הקשור לאופיה היהודי של המדינה ולשירותי הדת.

בהקשר זה חשוב לציין כי לצערנו גם הנציגים הדתיים במפלגת הליכוד, אלו היושבים בחדרי המשא ומתן מטעם ראש הממשלה והנשלחים לתקשורת להגן על מדיניותו, לא חשבו אפילו לרגע שיש להם אחריות לא פחותה לגורלה היהודי של המדינה. חשוב שיזכרו גם הם שהפקרת תחום שירותי הדת לחרדים בלבד והפגיעה הצפויה בצביון היהודי של המדינה תהיה רשומה גם על שמם.

וחזרה לבית היהודי. משרד הדתות יישאר בסמכות ש"ס באופן מוחלט ללא דריסת רגל לנציגי הציונות הדתית; השליטה של החרדים בועדה למינוי דיינים הולכת להתחזק; בתי הדין הרבניים צפויים לעבור לאחריות ש"ס; רפורמת הגיור תעוקר ותסורס למרות המאמצים של ועדת הרבנים בראשות הרב צפניה דרורי והרב דרוקמן; הגדישה את הסאה העובדה שעל אף ששר המשפטים הוא יו"ר הועדה למינוי דיינים, הסכימו בבית היהודי לוותר גם על הסמכות הזו ולו כדי לקבל את התפקיד הנחשק.

וזה מסמל יותר מהכל את המצב של היהדות ב"בית". תיק המשפטים הוא תיק חשוב מאין כמותו, במיוחד מכיוון שהוא מהווה צומת מרכזי בכל הליך החקיקה. אם היה מדובר במפלגה שחרטה על דגלה את הצורך ברפורמות במערכות המשפט והחוק כדגל מרכזי, היה ניתן לקבל את ההתעקשות על התיק הזה כמהלך אחרון של המשא ומתן. אך כאמור מדובר בבית ה"יהודי" – זה שהיהדות של המדינה אמורה להיות בראש מעייניו. היה גם ניתן להבין אם היו מסבירים לנו שמדובר במוקד של קבלת החלטות בסוגיות הקשורות לדת ומדינה. אבל אם זה היה נכון, כיצד ניתן להסביר את הויתור המיידי על העמידה בראש הועדה למינוי דיינים?

כרגע נראה שהבית היהודי מאבד מהיכולת שלו להשפיע על היהדות של המדינה. אם גם במשרד החינוך, במשרד המשפטים ובועדת חוקה, חוק ומשפט נמשיך לראות את הויתורים בתחום הזה, מומלץ למפלגה לשקול להחליף את השם.

כתוב ע"י תני פרנק, מנהל תחום דת ומדינה בתנועת 'נאמני תורה ועבודה'

הכתבה המקורית מופיעה באתר סרוגים