לקריאת הפוסט בבלוג לחצו כאן
הקטגוריה השלישית היא אולי הדבר הכי קריטי בפדגוגיה – אוריינות מעמיקה. בראייה ראשונה זה נראה לנו הדבר הכי פשוט ונדמה שאנחנו עושים אותו כל הזמן – אנחנו הרי מבקשים מהתלמידים באופן קבוע לבצע מטלות קריאה וכתיבה. אבל זה מטעה; בתי ספר מאוד טובים בללמד את הבסיס לקריאה וכתיבה – איך לפענח את האותיות, לצרף למילים ולהשמיע אותן נכון, איך לכתוב אותיות ומשפטים וכדומה, אבל הם פחות טובים בללמד תלמידים לקרוא, לחשוב ולכתוב לעומק – להתמודד עם הטקסט ולהתעמת עם רעיונות.
מה הכוונה 'להתמודד עם הטקסט'?
מדובר בקריאה מעמיקה שמאפשרת להשיג הבנה משמעותית ומורכבת, ולהגיע לרמת חשיבה גבוהה כמו הפירמידה של בלום. תלמידים קוראים טקסטים מאתגרים, מעניינים ורלבנטיים. הם מתמודדים עם הטקסט כדי לגלות אילו קטעים בטקסט שלפניהם הם הכי חשובים; מה עיקר ומה טפל; מה משכנע ומה לא משכנע. צריך ללכת גם מעבר לטקסט: להסיק דברים חדשים, להשוות לנושאים אחרים, ליצור חיבורים לידע קודם, לפתוח צוהר לעולמות חדשים. אלו תהליכים קוגניטיביים מורכבים, אך הם נלמדים דרך קריאה מכוונת ומעמיקה, ולפעמים בעזרת קריאה חוזרת שהרבה פעמים מכוונת לשאלות הגדולות, הרחבות והמהותיות.
אבל כל זה נכון לגבי כל מדיה… למה אני מתרכז ספציפית בקריאת מאמרים וספרים? ואולי הקריאה כבר יצאה מהאופנה?
המחקר מראה שבקריאת מאמרים וספרים מעל גבי המסך יש יותר הסחות דעת, הבנת הטקסט נעשית משמעותית פחות, וכשהטקסטים מורכבים יש פחות אמפתיה כלפי הדמויות, ופחות מורגשת החוויה כאילו אנחנו נשאבים למקום אחר ולזמן אחר. בקיצור, אפילו הקריאה ב'איי-רידר' אינה דומה לחוויה של קריאת ספר אמיתי, מודפס. בקריאה על המסך אנשים פחות מרוכזים, יותר נוטים לרפרף, ויותר מתעסקים בריבוי משימות. אמנם גם לזה יש מקום ויש לכך תרומה בעיקר לקריאה מהירה ולצבירת ידע, אבל קריאה כזו אינה תובענית באותה מידה מבחינת רעיונות מורכבים, והתוצאות – בהתאם…
אז למה אני מתכוון כשאני אומר קריאה מעמיקה?
לבצע קריאה חוזרת; להדגיש ולהבליט משפטים חשובים, מעניינים ומפתיעים; לעשות רפלקציה – מה אני מבין ומה אני לא מבין ואז לקרוא מחדש; לסכם את הרעיון או המבנה העיקרי; להוסיף הערות ולשאול שאלות על הקריאה; לנבא מה הדבר הבא שיקרה; לקשר את מה שאני קורא לתחומי ידע אחרים או לחוויות אישיות; להסיק מסקנות בקריאה מעבר למה שכתוב; להעריך עם מה אני מסכים ועל מה אני חולק, ולנמק; לשאול: האם אני אוהב את הדמות או לא, ולמה? לחשוב על זווית הראייה של המחבר או להציע זווית ראייה אחרת; לקרוא בצורה אנליטית וביקורתית ואחר כך לדון, לשוחח ולהתווכח על כך ואולי אפילו לכתוב את דעתי ומסקנותיי במאמר או בספר.
כל הפעילויות הללו מובילות למה שאנו מכנים 'קריאה מעמיקה'. כתוצאה מקריאה כזו יהיו לי גם כלים לדיבור וכתיבה מעמיקה: אוכל לנמק היטב את הטיעונים שלי ולבסס אותם על טקסטים ומקורות נוספים, אלמד לחשוב בבהירות ולהביע את עצמי בכתב ובעל-פה באופן בהיר ומובן (וגם קצר ולעניין).
את כל זה המורה חייב להדגים לתלמידים, ולהתוות להם את הדרך כך שיוכלו לעשות זאת בעצמם. אם קוראים כך, הקריאה הופכת להיות המקפצה לחשיבה. כך גם הלימוד מפסיק להיות סביל והופך להיות לימוד פעיל. זו משימה מאוד שונה מאשר לקרוא דף עבודה כדי לענות על כמה שאלות של ידע…
כתיבה כמכשיר חשיבה
כתיבה היא גם כלי להגיע לחשיבה ברמה הכי גבוהה. בכתיבה אני חייב לעשות כל מה שהתחלתי בקריאה, לחזור על הידע והרעיונות, לסכם אותם, להעריך אותם ולטעון טענות, להסיק מסקנות, לנמק, לפתור בעיות, ליישב דברים, למזג או להכריע ולגבש עמדות בין דעות מנוגדות. אחרי כל זה עלי לארגן את הטיעונים שלי בצורה ברורה, מסודרת, מנומקת ומשכנעת, לכתוב משפטים אפקטיביים ולבחור במשלב וניסוח מתאימים. זה מצריך ידע, הבנה עמוקה, אנליזה, סינתזה, יישום, הערכה, יצירתיות ויכולת השלכה על מצבים חדשים. זה מחייב חשיבה ברמה הכי גבוהה והכי מורכבת, הכוללת את כל הרמות המוזכרות בטקסונומיה של בלום. ושוב – הלימוד הופך להיות פעיל, מרתק, אישי ומאתגר. זה סוג כתיבה שמאוד שונה מן הציפיה השגרתית מתלמידים שיכתבו תשובות שבהן רק חוזרים על מה שנאמר בשיעור. אין ספק שסגנון כתיבה שכזה הוא תובעני ודורש מיומנויות גבוהות, ועל כן הוא מצריך לימוד תהליכי ומחייב תרגול קבוע.
בפעם הבאה…
הבלוג הבא יהיה האחרון בסדרה שסוקרת פרקטיקות למידה שונות, ומתווה דרך להפוך את הלימוד מסביל לפעיל. נעסוק גם בלימוד חווייתי (שבתרשים היה מצורף לקריאה וכתיבה) וללימוד מבוסס פרויקטים. אע"פ ששני סוגי הלימוד שונים אחד מהשני, שניהם יוצרים מהפך של ממש בצורת הלימוד. השינוי הקיצוני מתבטא בכך ששמים את התלמיד במרכז הלמידה והמורה הופך להיות מתכנן ומנחה. זו אמנם שיטת הלימוד הכי מאתגרת והיא מצריכה המון מקצועיות, אבל כשעושים את זה נכון – אפשר להגיע ללמידה אותנטית, רלבנטית, מלהיבה ומשמעותית.
