מורה יקרה אילו מסרים את מעבירה לילדה שלי?

 4.7.12 

לפני מספר שבועות קראה המורה (שהחליפה את המורה שיצאה לחופשת לידה…) לביתי ולחברתה ללוח.

המורה אמרה לכל הכתה להסתכל ולראות עד איפה מגיע השרוול שלהן. "ככה לא הולכים
אצלנו", אמרה המורה. והוסיפה (כדי להסתמך על אילנות גבוהים): "זה גם כתוב בתקנון". (לא הפריעה העובדה שאין בבית הספר שלנו תקנון, אלה זוטי דברים…).

בפורים, ניתנה הוראה שהבנות לא תלבשנה מכנסיים ביום בו מגיעים מחופשים (ביתי התחפשה לחרדי, לכן זו היתה קצת בעיה… ).

במסיבת יום ירושלים, הכינה המורה (לפני שילדה) ריקוד עם בנות הכתה. היה ריקוד מקסים. אך "אליה וקוץ בה", גם רב העיר היה נוכח באותה מסיבה. אתם מתארים לעצמכם את צקצוקי הלשון לגבי העובדה שהרב נאלץ לחזות בבנות כתה ג' מחוללות.

שלא תבינו לא נכון, בית הספר שבו בנותיי לומדות הוא מבחינתי דוגמא ומופת לבית ספר דתי – לאומי. ההפרדה היא רק מתחילת ההתבגרות (כתה ה'), בנות המקהלה שרות בטקסים, ואין פוצה פה ומצייץ. זן נדיר במקומותינו.

בצוותא חדא גרים, בעמק יפה בין כרמים ושדות:

בקומה הראשונה- רב בית הכנסת.

בקומה השניה- משפחה שיש שיכנוה חרד"לית (שרוולים עד המרפק, כיסוי שלם, הכל –כלול…)

בקומה השלישית- משפחה "מעורבת"- האב חילוני, האם דתיה.

בקומה הרביעית- תלמידת חכמים.

בקומה החמישית- ה"פמניסטית", עם השם משפחה הארוך, שתמיד תישאל : ואיך יקראו
לילדים שלך כשיתחתנו- כמו ג'ודי שלום-ניר- מוזס? הא, הא… (התשובה: הם יבחרו, כמו
שאני בחרתי).

 אז אם כל כך בסדר, למה תמיד לא להגיד שהכל טוב?

אני אגיד מה מפריע לי- זו בעיקר המערכת הכללית של החברה שלנו. מה ילדה בכתה ב' או ג' מבינה מזה שאומרים לה שהשרוול שלה לא מספיק ארוך, או שהיא צריכה להיזהר שהחצאית לא תעבור את הברך? היא מקבל כבר מגיל קטן את המסר שהיא צריכה להיזהר כי היא עלולה לגרום ל…  (הדברים לא יכתבו, רק תשלימו את המשפט מנקודת ראותה של ילדה קטנה).

ומה הבנים בכתה ב' או ג' (המעורבת, אגב) אמורים להבין מהדרישות שחלות על הבנות? שהבנות צריכות להיזהר שלא…

ובכתה ה', כשהבנים ילמדו גמרא והבנות משנה, מה המסר שהם יקבלו? שהבנים מסוגלים/ צריכים כי… והבנות,נו, אתם יודעים, הן… והדברים לא צריכים להיאמר, כי המסר המחלחל הוא דווקא המסר הסמוי מן העין, והגלוי אל הנפש.

אני רוצה לגדל את בנותיי בעולם שבו יהיה ברור להן שהן צריכות להיות צנועות בהתנהגותן, בשפתן, בתכניות שהן רואות, בכך שלא יצרכו מותגים, שיסתפקו במה שיש- ושיבינו שאיך שהן נראות זה רק שיקוף לדברים הללו.

הייתי רוצה שבנותיי לא יחשבו שיש משהו "מיוחד" אם הן שרות לבד. הייתי רוצה (ובאמת חשבתי פעם שכך יהיה) שיהיה להן ברור שהן לומדות גמרא, בלי להאבק על זה, בלי להתאמץ בעניין. כל כך מתסכל אותי שאני יודעת שזה לא יקרה.

נעמה, אמא לשלוש בנות.