העלאת השכר לראשי המועצות הדתיות, שעליה הכריז שר הדתות, עשויה להיות מבורכת כשלעצמה, אך בתצורתה הנוכחית היא מעלה חשש כבד לאי סדרים פוליטיים, עד כדי חשש לשחיתות של ממש. את עבודת המועצות הדתיות יש להסדיר – לא ככה
בסוף חודש יוני, בכנס מיוחד שערך המשרד לשירותי דת עבור יו"רי המועצות הדתיות בישראל, הכריז השר מיכאל מלכיאלי על העלאת שכר משמעותית עבור יושבי הראש והממונים במועצות הדתיות. השר וצוות המשרד לא התמהמהו, ולפני מספר ימים פורסמה באתר החקיקה הממשלתי הצעה לתיקון הוראות שירותי הדת היהודיים, שעניינה העלאת שכר זו.
משמעות התיקון המוצע היא העלאת שכר של עשרות אחוזים, שתגיע ל-114 יושבי ראש וממונים במועצות, בשיעור של אלפי שקלים בחודש לכל אחד, ובהיקף משתנה בהתאם לגודל האוכלוסייה ברשות, באמצעות תוספת שכר ישירה, שינוי בדרגות השכר ותוספות ותק. כדי לקבל את ההעלאה הצפויה, יידרשו יושבי הראש והממונים לאישורו של המשרד לשירותי דת, ולאישור ותק מתאים. לדברי המשרד, ההעלאה נדרשת עקב שחיקה בשכר ועומס העבודה, כאשר בעבר משכורתם של מנהלים אלו היתה צמודה לבעלי תפקידים אחרים ברשויות. אבל, להעלאה זו משמעויות נוספות, והיא דוגמא בולטת לאופן הבעייתי בו פועלות המועצות הדתיות כיום.
המועצות הדתיות הן הגוף האחראי כיום על מתן שירותי הדת בערים וברשויות המקומיות. לכאורה, ככל שירות עירוני אחר לאזרח, אך בפועל הן מתפקדות כגוף כלאיים, שאחראי לשירותים עירוניים, ואף מתוקצב בחלקו על ידי הרשות, אך כפוף כמעט בכל עניין למשרד ממשלתי. כך, פועלות המועצות ללא כל מחויבות למתן דין וחשבון לראשי העיר ולצוות ניהול הרשות. מציאות זו מייצרת כשלים רבים, ובעיקר מצב בו לרשות המקומית אין כל שליטה באופי, היקף וטיב שירותי הדת הניתנים לתושבים. דבר הפוגע גם בשירותי הדת עצמם.
במצב הקיים, לרשות המקומית אין גם שליטה על גובה התקציב המופנה לטובת מתן שרותי הדת בתחומה. גובה התקציב המיועד למועצה דתית נקבע באופן בלעדי על-ידי הממשלה, אשר קובעת בהתאם לשיקולים שונים והנחיות של המשרד את הסכום אותו היא מעבירה למועצה הדתית, ואילו המועצה המקומיות מחויבת להשתתף בתקציב המועצה הדתית שבתחום שיפוטה בהתאם לחלוקת השיעורים האמורה, בלי קשר הכרחי לנחיצות התקציב.
רק לאחרונה פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת פיננסית העוסק בתקצוב וניהול התקציב במועצות הדתיות, והצביע על ליקויים בניהול התקציב, היעדר מדדי יעילות וחוסרים בבקרה ובביקורת פנימית וחיצונית. לליקויים אלו מצטרפת העובדה כי ב-76 רשויות מתוך 129 שבהן אמורה לכהן מועצה דתית, חסרים כיום הרכבי מועצות נבחרים, שלא ניתן למנות ללא תהליך שמוביל השר לשירותי דת, כאשר ברובן מכהנים במקומם ממונים מטעם המשרד לשירותי דת הממונים על ידי השר ללא הליך בחירה.
כאשר השר לשירותי דת וצוות משרדו פועלים להעלאת שכר ראשי המועצות הדתיות והממונים, מודגשת ביתר שאת התלות הקיימת בין המועצות לבין המשרד, תלות שיוצרת תרבות של מינויים מפלגתיים ופוליטיים במועצות הדתיות, חוסר רצון למנות יו"רים בהליך קבוע, ואף חשש בולט שהעלאת השכר המתוכננת ניתנת כהטבה לאותם מינויים פוליטיים. חשש זה מתעצם משמעותית כאשר דבר ההעלאה מתפרסם לקראת הבחירות המתוכננות לרשויות המקומיות, ומצייר את המהלך כניסיון, לכאורה, להטיב עם בני ברית וממונים מטעם מפלגה מסוימת בערים וברשויות, ולגייס את תמיכתם.
אם מטרת המשרד לשירותי דת היא השוואת שכר הבכירים במועצות לבכירים בעיריות וברשויות, יש לכך פתרון פשוט בהרבה – הדבר הנכון והראוי הוא להפוך את המועצות הדתיות לאגפים תחת העיריות או הרשויות, ככל שירות עירוני לאזרח, כאשר שירותי הדת יופעלו באופן בלעדי על ידי הרשות המקומית ובפיקוחה.
מהלך זה יבטל את מצב הביניים הפוגע בסמכות ואחריות הרשות, ויוכל לסייע בפתרון הליקויים השונים, ובניתוק הקשר שבין שירותי הדת לשיקולים פוליטיים מפלגתיים, והתלות הנוצרת עקב כך במפלגות מסוימות. אך חשוב מכל אלה, מהלך מעין זה יוכל לשפר את השירות לתושבים ולהתאים אותו לאופי הרשות ולצרכי הקהילה, מתוך היכרות עם מכלול השירותים לאזרח בעיר, דרישות התקציב וצרכי הקהילות המקומיות.
המאמר הזה התפרסם ב https://www.makorrishon.co.il
