מי יצחק אחרון: הקרב על הרבנות בירושלים

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/163/762.html?hp=1&cat=468

כבר כמה שנים שבש"ס עושים הכל כדי למנות את הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה, לתפקיד הרב הראשי של ירושלים
10/10/2010  

הפגישה הזו התקיימה לפני כשנתיים וחצי במשרדו של ראש ישיבת "חזון עובדיה" בירושלים. מצד אחד של השולחן ישב שר הדתות אז, יצחק כהן, מש"ס. מן הצד השני ראש הישיבה, הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה. כהן היה בלחץ גדול. מביתו של מנהיג ש"ס הופעל עליו מכבש לחצים כבד למנות את הבן לרב הראשי של ירושלים והשר שבר את הראש איך עושים את זה כמה שיותר מהר. זמן קצר אחרי הפגישה החשאית הזו, בין השר הממנה למועמד, הייתה אמורה להתכנס בחסות משרד הדתות ועדה בת חמישה חברים, במגמה לבחור את 48 הנציגים שיהוו את הגוף הבוחר את הרב. מחציתם אמורים היו להיבחר מקרב בתי כנסת בבירה.

לרב יצחק יוסף, המועמד, היה עניין לבחוש בזהותם של חברי הגוף הבוחר, מי שיחליטו אם התפקיד ייפול בחיקו. לצורך כך הוא הכין לקראת הפגישה עם השר רשימה של מועמדים, כאלה שחשוב לו שיקבלו זכות בחירה. הרב יוסף שרטט בכתב ידו את הרשימה של מי שיוכלו לסייע לו ואף הכתיב לשר מי הוא ממליץ שיהיו נציגיו של השר בגוף הבוחר. הרשימה שהעביר לא הותירה שום ספק. היו בה רואה החשבון של הישיבה שלו, שכן שלו מהקומה התחתונה שעסק בהפצת ספריו, חבר שלמד איתו בעבר בכולל, מגיד שיעור לשעבר בישיבה שבראשותו ועוד כמה מקורבים. הפתק שעליו נרשמו השמות בכתב ידו של הרב יוסף הגיע לידי "מעריב". הן השר כהן והן הרב יוסף שאליהם פנינו אז כדי לקבל הסבר לפגישה החשאית הזו סירבו להגיב.

כבר שמונה שנים אין לעיר הבירה רבנים ראשיים. בשנים האחרונות נפתחו הליכי הבחירה פעם אחר פעם אולם אף פעם לא הצליחו להגיע לנקודת הסיום. ועדות מונו ופורקו, ישיבות התקיימו והחלטות שהתקבלו בהן באופן בעייתי בוטלו, חברים נבחרו ונאלצו לפרוש אחרי שהתברר שהם נגועים ומקורבים לבעלי עניין. הרבה דברים אפשר להגיד על הליכי בחירת הרבנים לירושלים. כבוד, כך נראה, הם לא מוסיפים למוסד הרבנות. שרי ש"ס ובכירי הרבנות הראשית מתנהלים סביב הסיפור הזה כבר כמה שנים כמו פילים בחנות חרסינה. פעם אחר פעם נחשפים ניגודי עניינים, מהלכים פוליטיים, קומבינות והתנהלויות ששום שלטון תקין לא יכול לסבול. כשפוליטיקאים נבחרים כך זה נראה רע. כשרבנים ראשיים מתמנים באופן הזה לבירת ישראל, זה נראה איום ונורא.

הסיפור הזה התחיל, כאמור, עוד אצל השר הקודם יצחק כהן. כהן קיבל אז רמזים בלתי ניתנים לפרשנות באשר למה שמצפה ממנו הרב עובדיה. עד לאותה עת היה משרד הדתות בעל כוח מוגבל בכל מה שקשור לבחירת הרב העירוני. כהן, שהבין שלא יוכל למלא כך את רצון הרב, הוביל בגיבויו של ראש הממשלה אהוד אולמרט מהלך מתוחכם של שינוי התקנות, כך שיאפשרו לו לשלוט בהליך הבחירה. התקנות החדשות קבעו שתוקם ועדה בת חמישה חברים שהיא שתקבע מי יהיה בגוף הבוחר את הרבנים. בראש הוועדה, נקבע, יעמוד שופט או דיין, שניים מחבריה יהיו אנשי הרשות המקומית, נציג נוסף יהיה לשר ונציג אחרון למועצת הרבנות הראשית.

החשבון של השר כהן היה פשוט. לנציג שלו הוא ידאג, לנציג הרבנות הראשית ידאג הרב הראשי לישראל שלמה עמאר – שלו עניין אישי בסיפור הזה – וכל מה שיישאר כדי להשיג רוב אוטומטי יהיה לבחור בקפידה את הדיין. כהן בחר אז, ממש במקרה, את הרב יעקב זמיר, דיין מנתניה, לראשות הוועדה. המינוי הזה בוטל אחרי ש"מעריב" חשף כי זמיר למד בעבר בישיבת "חזון עובדיה" שאותה מנהל הרב יצחק יוסף, המועמד.
הרב הראשי היה מעורב

הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, הוא כאמור אחד השחקנים המרכזיים בהליכי הבחירות הללו. לכאורה, אין פסול שהרב הראשי יהיה מעורב בהליכי בחירת רב ראשי לירושלים. רק לכאורה. שכן, הרב עמאר נגוע בסיפור הזה עד מעל לראשו, היות שהרב יצחק יוסף הוא מחותנו. אם לא די בכך, הרי שהרב עמאר כבר הכריז בעבר באופן הברור ביותר מי המועמד שלו לתפקיד.

"הכרזתי שכבודו הוא המועמד שלנו למשרה הרמה של הרב הראשי לירושלים", כתב בעבר לחתנו במכתב בכתב ידו ואף הוסיף כמה מילים המתייחסות לאביו של החתן. "אני תפילה לאל נורא עלילה שרצונו של מרן שליט"א יתקיים בקרוב". הרב עמאר, כך לפי הפרוטוקול, לא רק שלא פסל את עצמו ממעורבות בעניין, אלא גם היה מי שהציע לחברי מועצת הרבנות הראשית לאשר את מינוי מקורבו, הרב דוד אבוחצירא מיבנה, לנציג הרבנות בוועדת הבחירות לרב העיר.

אבוחצירא ידוע כמקורב לש"ס ולמשפחת יוסף וכמי שסייע בעבר רבות למערכת הכשרות הפרטית שלה, "בית יוסף". חברי המועצה, שיודעים כולם על קשרי המשפחה של הרב עמאר אל המועמד, הצביעו פה אחד בעד ההצעה. לאיש מהם לא היה מה לומר בנדון. "ההצעה", סוכם , "מתקבלת ללא מתנגדים".

כאמור, גם הרב עובדיה בעצמו מפעיל בשנים האחרונות לחצים כבדים על כל מי שרק ניתן כדי למנות את בנו לתפקיד. במסגרת זו הוא זימן אליו כבר לפני למעלה משלוש שנים, באמצעות השר אלי ישי, את ראש המועצה הדתית בירושלים אז, משה יצחק אוסדיטשר, וביקש ממנו, אגב סטירת לחי של חיבה, למנות את הבן המועדף.
מניין מיכא"ל, לא יותר

 תפקיד הרב הראשי, חשוב להבין, לא נסב רק על יוקרה או כבוד. לפחות לא במקרה הזה. משפחתו של הרב עובדיה יוסף מחזיקה את כשרות "בית יוסף", עסק פרטי לכשרות שהוא מפעל כלכלי אדיר ממדים המגלגל מיליונים. מפעל הכשרות הזה לא קיבל עד היום הכרה מן הרבנות בירושלים. מסעדה או מלון בבירה שיכניסו מזון עם כשרות של "בית יוסף" לא יוכלו לקבל תעודת כשרות מהדרין של המועצה הדתית. לכולם ברור שבחירת בנו של הרב עובדיה לרב הראשי של העיר תאפשר ליוזמה העסקית הזו, השווה הון, לקרום עור וגידים.

בשנים האחרונות הצליחו כמה עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד התנהלות משרד הדתות, לתקוע פעם אחר פעם את ההליכים. פעם אחת הייתה זו עתירה שהגיש ניר ברקת, אז חבר אופוזיציה בעיריית ירושלים. בפעם אחרת הייתה זו עתירה שהגיש עו"ד אביעד הכהן בשם תנועת "נאמני תורה ועבודה". אחרי הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, בשלהי 2008, החל סיבוב נוסף של ניסיונות לקדם את בחירת הרבנים. לצורך כך הוקמה, כפי שנקבע בתקנות, ועדת בחירות בת חמישה חברים. בראשה הועמד הדיין הרב ניסים בן-שמעון, ולצדו נציג הרבנות הרב אבוחצירא, נציג משרד הדתות ושני נציגי העירייה, אחד מהם הוא ראש העירייה ניר ברקת בעצמו. החמישייה הזו הייתה אמורה לקבוע מי יהיו 48 אנשי הגוף שיבחר את הרבנים הראשיים. בתקנות נקבע כי בגוף הזה יהיו 18 נציגים לעיריית ירושלים, שישה לשר הדתות ו-24 נציגים לבתי הכנסת בירושלים.

החלוקה הזו הבהירה לכולם כי מי שבפועל יקבעו מי יהיה הרב הראשי יהיו נציגי בתי הכנסת. עכשיו נשאלה השאלה מי וכיצד יחליט מי יהיו אותם 24 נציגים. מרב תשומת הלב, באופן טבעי, הושקע באפיק הזה. שר הדתות יעקב מרגי, שביקש שליטה על ההליך, היה אמור אמנם להסתפק בנציג האחד שיש לו בוועדה, אולם ליתר ביטחון הוא מינה את יועצו האישי, אבנר עמר, לרכז את עבודתה. אם לא די ברצון הבסיסי של השר מרגי לעשות את רצון רבו ולהביא למינוי בנו, הרי התברר במהרה כי אחיינו של אבנר עמר הוא עוזרו האישי ויד ימינו של הרב יצחק יוסף.

בשלהי 2009 פרסמה הוועדה מודעה בעיתונים והודיעה על פתיחת הליך הבחירה של בתי הכנסת שיזכו לשלוח נציג לגוף שיבחר את הרב. מי שפנו בבקשה להיכלל ברשימה נדרשו לשלוח למשרד הדתות תצהיר ובו פרטים על מספר המתפללים בבית הכנסת שלהם, מתוך הנחה שתינתן עדיפות למי שמייצגים את בתי הכנסת הגדולים. כבר בשלב הזה החלו להישמע חריקות בתהליך, כשכמה בתי כנסת גדולים שפנו למשרד לא קיבלו פנייה להמשיך את התהליך ונותרו בחוץ. מכיוון שירושלים מחולקת ל-21 מינהלות עירוניות, סוכם שכל מינהלת תקבל נציג משלה, כששלושה נציגים נוספים יבואו מבתי כנסת גדולים נוספים.
משחקים במספרים

המספר הקובע של המתפללים בבית הכנסת, נקבע, יהיה לפי מספרם בתפילות השבת. הליך הבחירה המורכב איפשר למי שרצו לשחק במספרים כרצונם. ראשית, משום שקשה מאוד לקבוע כמה מתפללים מגיעים לכל בית כנסת בכל שבת. שנית, מכיוון שבית הכנסת נבחר אמנם לפי כמות המתפללים שבו, אבל באזור שבו, לצורך הדוגמה, יש יותר מתפללים מעדות המזרח, נתאפשר לבחור בית כנסת ספרדי גם אם בשכנות אליו נמצא בית כנסת אשכנזי גדול יותר. מערכת הבחירה הסבוכה הזו הותירה למי שביקש לכוון את רשימת הנציגים כרצונו, מרחב תמרון יפה. נוכח הרוב של השר והרבנות בוועדת החמישה, היה ברור מראש לכולם שמדובר במשחק מכור שבסופו, יהיה מה שיהיה, ייבחר הרב יצחק יוסף. כך או אחרת.

בינואר השנה, בסופו של הליך מיון בתי הכנסת, הביא אבנר עמר להצבעה בוועדת החמישה את רשימת 24 בתי הכנסת שנבחרו כמי שנציגיהם יהיו בגוף הבוחר את הרב. הרשימה התקבלה, כצפוי, בקולותיהם של יו"ר הוועדה הדיין הרב בן-שמעון יחד עם נציג משרד הדתות ונציג הרבנות, הרב אבוחצירא. קודם לכן ביקש היועץ המשפטי של משרד הדתות, עו"ד ישראל פת, המשמש כמשקיף בוועדה, שעמר יציג בפני החברים את הנתונים המספריים של מתפללי בתי הכנסת, אלו שהובילו להחלטה לבחור דווקא בהם. עוד באותו יום העביר עמר את הטבלה שהכין לוועדה עם ציון מספרי המתפללים. בהמשך, קיבלו חברי הוועדה גם את תצהיריהם של בתי הכנסת השונים באשר למספר המתפללים בהם.

בעיריית ירושלים בדקו את המסמכים שהועברו אליהם ממשרד הדתות וגילו תוהו ובוהו. בין הרשימה של עמר לבין תצהירי בתי הכנסת נמצאו הבדלים בלתי מוסברים. חלק מבתי הכנסת שנבחרו על ידי עמר כלל לא הגישו תצהירים עם מספר המתפללים, כמתחייב. בחלק אחר מדובר היה בבתי כנסת שאינם רשומים כעמותות כפי שנדרש. בית כנסת אחד הופיע ברישומי רשם העמותות כעמותה שנמחקה זה מכבר. בית כנסת אחר היה רשום אמנם כעמותה, אבל ככזו שעוסקת בגמילות חסדים, כאשר לא ברור מה הקשר בינה ובין בית הכנסת.

השוואה בין הטבלה שהכין יועץ השר לחברי הוועדה לקראת ההצבעה על הצעתו ובין הנתונים שהעבירו בתי הכנסת, גילתה בלגן גדול. בית הכנסת "ישורון", לדוגמה , העביר שני תצהירים, בכל אחד מהם מספר אחר. בראשון דיווח על 300 מתפללים, בשני על 1,200. בבית הכנסת "שערי תבונה", דיווח עמר שיש 6,500 מתפללים . אחר כך הועבר מכתב המבהיר כי מדובר בכלל ב"שערי עזרא" וכי מדובר ב-650 ולא ב-6,500. בתצהיר של בית הכנסת עצמו מדווח מספר אחר לגמרי, 500. בית הכנסת "הגר"א" בשכונת שערי חסד דיווח על 150 מתפללים פחות ממה שדיווח עליו עוזר השר. "בית הכנסת הגדול", לפי טבלת עמר, מונה 1,400 מתפללים מדי שבת. תצהיר בית הכנסת עצמו מדווח על 300-250. בית הכנסת "חניכי הישיבות" דיווח על 300. עמר סיפר שיש בו 700.
בדרך לסיבוב נוסף

בחינה מדוקדקת של נציגי בתי הכנסת הללו, שנבחרו, גילתה שירושלים היא עיר הרבה יותר קטנה ממה שניתן היה לשער מראש. רבים מהנציגים שעליהם המליץ עוזר שר הדתות התגלו, בדרך פלא, ככאלה שקשורים בדרך כזו או אחרת לש"ס, לרב עובדיה או לבנו המועמד. נציג של בית כנסת אחד מוכר כמקורב אישי לרב יצחק יוסף וחתנו לומד אצלו בישיבה, שני נציגים אחרים מקורבים לרב עובדיה ומקפידים להתפלל איתו מדי בוקר, נציג אחר הוא בנו של דיין חשוב בבית הדין הפרטי של הרב עובדיה, אחר הוא עסקן ידוע בש"ס. גם גבאי של כולל אברכים אחד קיבל נציגות. הרב יצחק יוסף, כמה מפתיע, מעביר אצלו שיעור קבוע מדי שבוע. גם בין נציגי בתי הכנסת של הציונות הדתית נבחרו כאלה שמזוהים עם הרב עובדיה ונמצאים בקשר עם ביתו.

ירושלמים שמבקרים בבתי הכנסת הללו ומכירים את נתוני האמת לגבי מספר המתפללים בהם נדהמו מהמספרים המופרכים שהופיעו בחלק מהתצהירים. תנועת נאמני תורה ועבודה, שכאמור, כבר עתרה לבג"ץ בעבר נגד הליכי הבחירה הלקויים של משרד הדתות, החליטה לעשות מעשה ושלחה את אנשיה באחת השבתות לשורה של בתי כנסת "חשודים" על מנת לספור את המתפללים. למחרת, מילא כל אחד מהשליחים הללו תצהיר על מה שראה ואלו שוגרו לשר הדתות, יעקב מרגי. התוצאות היו מביכות.
כך, לדוגמה, בבית הכנסת "משכן באב"ד" בגבעת שאול, שהצהיר על אלף מתפללים וקיבל נציג בבחירות, ספרו אנשי תורה ועבודה מאה מתפללים בלבד.

ב"פאר יוסף" בנווה יעקב שהצהיר על 450, נספרו 310. בבית הכנסת "זכור לאברהם", שם דווח על 500 מתפללים, ספרו אנשי תורה ועבודה 248 כיסאות בלבד. בבית הכנסת "ישורון" הצהיר עמר, כאמור, על 1,200 מתפללים ובית הכנסת עצמו הגיש תצהיר אחד על 1,200 ותצהיר שני על 300. בספירה שנערכה לא הצליחו הסופרים להגיע למאה. גם בבית הכנסת "הגר"א" נספרו פחות ממאה מתפללים לאחר שעמר הצהיר על 650. כך גם בבית הכנסת "בני הישיבות" בגבעה הצרפתית: עמר דיווח עליו כעל בית כנסת עם 500 מתפללים, הבדיקה לא הגיעה ל-200.

סיפור דומה היה גם בבתי הכנסת "מגן אבות" ו"חניכי מינץ" שהצהירו על 700 מתפללים, בעוד אנשי תורה ועבודה לא הצליחו להגיע בספירה למאתיים. ב"חוט של חסד", בשכונת שמואל הנביא, שם הוצהר על אלף מתפללים, הבדיקה העלתה כי אין במקום יותר מ-250 מקומות . ממצא דומה היה ב"בית הכנסת הגדול", ששמו עלול לבלבל. עמר הצהיר שיש בו 1,400 מתפללים, בית הכנסת עצמו דיווח על 300-250 והסופרים לא הצליחו לספור עד 200.

מי שחיפש הוכחה נוספת למטרת העל שמובילה את משרד הדתות בהתנהלותו בכל הליכי בחירת הרבנים לירושלים, יכול למצוא אותה במכתב ששיגר לפני כמה חודשים בנושא הזה אלון נוריאל, עוזרו של שר הדתות, יעקב מרגי. זמן קצר קודם לכן שלח היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, עו"ד יוסי חביליו, מכתב ובו השגות על דרכי התנהלות ועדת הבחירות. יועץ השר מרגי הוציא הודעת תגובה על המכתב הזה. מי שקיבלו אותה במייל נדהמו לגלות שבמחשבו של יועץ שר הדתות שמור הקובץ העוסק בבחירת הרבנים תחת השם "YYOSEF".

לפני כמה חודשים הגישו ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ומועצת העיר, עתירה לבג"ץ בתביעה לעצור את הליכי הבחירה. ברקת פירט אחד לאחד את כל הכשלים בעבודת הוועדה. "ההסדרים הבלתי ראויים", כתב ברקת, "יביאו לפוליטיזציה של כל המערכת הקשורה בבחירת רבני העיר בירושלים". בג"ץ הורה למדינה להשיב וזו, במקום להסביר כיצד אירעו אי הסדרים הללו ומה עומד מאחריהן, הודיעה כי יועץ השר אבנר עמר יוזז מתפקידו, פרוטוקולים של ישיבות ועדת הבחירות יבוטלו, תיעשה פנייה חדשה אל בתי הכנסת ובפועל, יחלו הליכי הבחירה מחדש. אם לשפוט לפי ניסיון העבר ולפי ההתנהלות של שרי ש"ס עד כה, נראה שאנחנו צפויים בתוך כמה חודשים לכל היותר לסיבוב נוסף. בתי הכנסת ישתנו אז, נציגים אחרים ייבחרו ורק המועמד, הרב יצחק יוסף, זה שעבורו נעשה הכל, יישאר.
תגובת משרד הדתות

מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה: "הליך הבחירות למינוי רבנים ראשיים בירושלים מתנהל תוך שקיפות ובהתאם לכל דין, על פי כללי המנהל התקין. הוועדה הממלכתית שמונתה לצורך העניין נעזרת בייעוץ משפטי כאשר בעניינים רבים החמירה על עצמה יותר משנדרש ממנה – זאת כדי למנוע כל ספק או מראית עין לגבי כשרות ההליך. "כשמדובר במאות בתי כנסת שרק 24 מהם נבחרים – תמיד יהיו הרבה מאוד מאוכזבים".

"הטענות המיוחסות שהועלו מניסוח התחקיר, הינם פרי של מסע אנטי דמוקרטי מצד גורמים המנסים למנוע בכל דרך הליך דמוקרטי לבחירת הרבנים הראשיים בירושלים ומפיצים בדיות וחצאי אמיתות במטרה להטיל מורך בפקידות המקצועית של המשרד ולמנוע ממנה לעשות את עבודתה כדת וכדין.
הוועדה תמשיך לפעול על פי אמות המידה המחמירות כפי שפעלה עד כה בהתאם לקביעת פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי במשרד המשפטים.

קרוב לעשור שבעיר הקודש ירושלים בירת הנצח של העם היהודי לא מכהנים רבנים ראשיים בפועל, זאת בשל מסע ההפחדה אותו מנהלים עסקנים. הוועדה לא תיכנע לאיומים של עסקנים פוליטיים שטובת העיר כנראה רחוקה מהם והלאה. הוועדה נחושה לפעול לבחירת רבנים ראשיים לירושלים שיעניקו שירות לכלל תושבי העיר ירושלים".